רבים שמעו על זאב ז’בוטינסקי, אך מעטים יודעים על דבר חברותו במסדר הבונים החופשיים. הינה סקירה על הפרשייה המסתורית הזאת בחיי הסופר ומייסד התנועה הרוויזיוניסטית.
זאב ז’בוטינסקי ידוע כסופר, מחבר הרומן ההיסטורי המרשים שמשון ,משורר, מתרגם, למשל של שירת אדגר אלן פו לעברית, ויותר מכול, כמייסד התנועה הרוויזיוניסטית בציונות, הורתן של מחתרות האצ”ל והלח”י ושל מפלגת “הליכוד”, שאותה ייסד תלמידו של ז’בוטינסקי מנחם בגין.
אך למרות שחייו נחקרו היטב, ונכתבו עליו כמה ביוגרפיות, יש תחום אחד בחייו שנשאר חמקמק וכמעט לא נחקר, והוא חברותו בארגון החשאי “הבונים החופשיים“. להלן, לראשונה, נציג פרטים על התחום הזה.
ז’בוטינסקי כבונה חופשי
ייתכן מאוד שז’בוטינסקי היה חבר בבנייה החופשית עוד כשחי ברוסיה בראשית המאה העשרים. אך לא ידוע אם כך היה, כי לא נשארו פרטים.
ידוע על חברותו בבנייה החופשית, כשהיה תושב צרפת, מאמצע שנות העשרים של המאה העשרים.
לשכת “כוכב הצפון” של מסדר הבונים החופשיים הוקמה ברוסיה הצארית בשנת 1907 (לשכה היא מקום התאספות של בונים חופשיים). הלשכה הזו – מיסודם של מקסים קובלסקי, מרצה למשפטים, ושל אלכסנדר אמפיתיאטרוב, הוגה דעות – נחשבה לאחת מהיוקרתיות ביותר ברוסיה הצארית. קובלסקי ואמפיתיאטרוב צירפו ל”כוכב הצפון” למעלה מאלף חברים: חברי פרלמנט, עיתונאים, ומפקדי צבא. הפופולריות של “כוכב הצפון” בקרב האליטה הרוסית הייתה כל כך גדולה עד כי בממשלה הזמנית הראשונה של רוסיה ב-1917 עשרה מבין 11 השרים היו חברים בלשכת “כוכב הצפון”. השר ה-11 היה פאוול מיליוקוב, לימים העורך הראשי של פוסלדנייה נובוסטי, עיתון הגולים הרוסים הנפוץ ביותר בפריז, שבין כותביו היה זאב ז’בוטינסקי. האם היה גם זאב ז’בוטינסקי חבר בארגון זה ברוסיה? אין הוכחות לזה, אבל אין זה בלתי אפשרי. אבל כאמור, אין לכך עדויות כתובות. ובהחלט יכול להיות שהוא הושפע מרעיונות מאסוניים (בונה חופשי Free Mason) כבר ברוסיה.
בעקבות המהפכה הקומוניסטית ברוסיה ב-1917 ניהלו הקומוניסטים ציד מכשפות נגד הבונים החופשיים, כיוון שלא הכירו במלחמת המעמדות.
עד 1922 חוסלו כל התאים הפעילים, כל לשכות הבונים החופשיים ברוסיה נסגרו, וחבריהם הוגלו לאיי סולובסקי או שברחו מרוסיה. חברי “כוכב הצפון” נפגשו שוב בפריז, שאליה הגיעה חלק מקהילת הגולים הרוסים. חברי קהילת הגולים הרוסים בפריז היו בארצם סופרים חשובים, פרופסורים, מוזיקאים, ופוליטיקאים. בפריז הם הפכו לנהגי מוניות, מדיחי כלים, פועלי ייצור, ומקבצי נדבות. הם היו מעידית פליטי המהפכה הקומוניסטית ברוסיה, וארבעים אחוז מהם היו יהודים. אלכסנדר אמפיתיאטרוב היה הוגה דעות ומעריץ של ז’בוטינסקי, ובהתכתבות ביניהם מוזכר תכופות מקסים גורקי כמכר משותף.
אחד מהגולים היה ואסילי אלכסייביץ’ מקלקוב, עורך דין רוסי, שערב המהפכה הקומוניסטית התמנה לשגריר ארצו בצרפת. לאחר פיטוריו עקב המהפכה, הוא החליט להישאר בפריז, ושימש כראש ועד העזרה לגולים הרוסים בפריז. בין היתר, הוא גם סייע להקים מחדש את לשכת “כוכב הצפון” בפריז והתמנה למזכיר שלה.
זאב ז’בוטינסקי, לאחר גירושו מארץ ישראל על-ידי המנדט הבריטי, השתקע בפריז באמצע שנות העשרים של המאה העשרים. כאשר חברי “כוכב הצפון” נפגשו שוב בפריז, המתין להם שם מכר ותיק – ז’בוטינסקי. במהלך שהותו שם שימש, כאמור, ככותב בפוסלדנייה נובוסטי.
עשרות מחברי קהילת הגולים הרוסית ששהו באותו זמן בפריז הכירו את ז’בוטינסקי, ורבים מהם העריצו אותו עקב תרגומיו לשירה הרוסית.
עקב הערצתם לז’בוטינסקי, החליטו שני עיתונאים מקהילת הגולים הרוסית, אלכסנדר פוליאקוף ומיכאיל אוסורגין – סופר רוסי מוכר, שהיה ידיד ומעריץ ותיק של ז’בוטינסקי – וגם פ’ פרוורזוב, מי שהיה שר המשפטים בממשלת קרנסקי, להציע לז’בוטינסקי להיות חבר בלשכת “כוכב הצפון”. כלומר, להצטרף אל מסדר הבונים החופשיים בצרפת. ז’בוטינסקי הסכים, ואכן, בארכיון של הספרייה הלאומית של צרפת נמצא כי ב-25 במאי 1931, שלח מזכיר לשכת “כוכב הצפון” ואסילי מקלקוב את ההודעה הבאה ללשכה הגדולה של צרפת (לשכה גדולה היא הנהלה ארצית של מסדר בונים חופשיים בכל מדינה):
“אל: מרכז הבונים החופשיים, רחוב קאדה 16, פריז.
מאת: מזכ”ל לשכת ‘כוכב הצפון’,
הנדון: הודעה על קבלת חניך.
בזאת אנו מודיעים לכבודו שלשכת ‘כוכב הצפון’, ביושבה במליאה חגיגית ב-5 במאי 1931, קיבלה אל שורותיה לתקופת חניכות את ולדימיר ז’בוטינסקי, עיתונאי, מתרגם, מחזאי, ומשורר. המועמד הוצג בידי האח מ’ אוסורגין, הוגה דעות, ובידי האח ס’ פוליאקוף, עיתונאי. הוא השיב על כל השאלות נכונה, הציג תעודת יושר משטרתית וקיבל עליו את כל ההתחייבויות הנדרשות בהתאם לסעיף 25 בחוקה הפנימית. אני מעביר לך בזאת את הטופס הכחול.
על החתום, ואסילי אלקסייביץ’ מקלקוב,
מזכ”ל ‘כוכב הצפון’, 25 במאי 1931″.
תוספת החקירה מספר 1 של הלשכה על ז’בוטינסקי נחתמה בתאריך 17/1/31. כאשר נשאל בחקירה המוקדמת מה מניע אותו להצטרף ללשכה, ענה ז’בוטינסקי “הכמיהה לשאוף אוויר הרים צח”. ייתכן מאוד שהוא רצה לארגן, מתוך המסדר, את ההתנגדות לשלטון בריטניה על ארץ ישראל. המסדר כלל בשורותיו שרים חשובים, ראשי ממשלה, וחברי פרלמנט רבים מספור. הם היו כולם אנטי-בריטים חריפים. יש להניח שז’בוטינסקי הפעיל את הקשרים שיצר במסדר בפעילותו הפוליטית בתנועה הרוויזיוניסטית.
“הטופס הכחול” הוא ככל הנראה הטופס אשר מתעד את התקדמותו של חבר המסדר בדרגות המסדר השונות. ואכן, טופס זה נמצא בארכיון הספרייה הלאומית של צרפת על-ידי העיתונאי הישראלי שלום רוזנפלד, ושם נכתב כי ז’בוטינסקי היה בלשכת “כוכב הצפון” במשך מעל חמש שנים, ואף הגיע לדרגת רב-בונה (הדרגה השלישית והגבוהה ביותר בבנייה החופשית). וכן, כי במשך תקופת השתייכותו ללשכת “אטואל די נור” הרצה האח ז’בוטיסקי רק פעם אחת, אך למרבית הצער תוכן ההרצאה לא נשמר.
לפי דיווח אחר הוא נהנה מהאווירה הרוחנית הנעלה באספות הלשכה, ולפחות בשנתיים הראשונות לחברותו הרבה בפעילות בה. הוא הרצה על נושאים כלליים ויהודיים והשתתף בוויכוחים אחרי הרצאות האחרים (ז’בוטינסקי המשורר, עמ’ 59).
הוא שמר על סודיות ולא גילה אפילו לקרובים לו את דבר חברותו בלשכה. רק לאחר מותו התגלו הפרטים הללו. וכמדומה, הביוגרפים של ז’בוטינסקי לא ידעו על כך.
עם זאת, יש לציין שז’בוטינסקי לא הגיע במקרה לבונים החופשיים. שיריו ומאמריו רוויים ברעיונות מאסוניים טהורים, ייתכן שהוא היה כל חייו בונה חופשי, אפילו לפני שקודש בלשכה. וייתכן מאוד שהוא הושפע מהרעיונות הפוליטיים של הלשכה.
יש גם מקום לחשוב שהוא קיבל סיוע ותמיכה כספית במאמציו הפוליטיים להקים את התנועה הרוויזיוניסטית מקרב חברי הלשכה המאסונית.
בשלב מסוים נאלץ להפסיק את חברותו והודיע על כך ללשכה.
הלשכה אישרה זאת בטופס מיוחד שהשתמר בארכיוניה. וזו לשון הטופס:
“ז’בוטינסקי, ולדימיר יבגני. נולד באודסה ב-18 באוקטובר 1880. חניך ‘כוכב הצפון’ ב-5 במאי 1931. חבר (דרגה שנייה) ‘כוכב הצפון’ ב-7 בינואר 1932. מאסטר (דרגה שלישית) ב’כוכב הצפון’ ב-3 בנובמבר 1932. ב-29.12.1935 הגיש האח ז’בוטינסקי לנשיא הלשכה בקשת שחרור בנמקו זאת ב’נסיבות הקשורות בחייו הפרטיים’ בקשה זאת אושרה על-ידי הלשכה בצער באספה מיום 2.1.1936 ומסרה על כך הודעה ל’מזרח הגדול של צרפת’ שאישר קבלה ב-8.1.1936.”
ז’בוטינסקי אם כך הפסיק את חברותו במסדר ב-2 בינואר 1936. ידיעות על כך נשלחו כעבור שנים רבות מצרפת לבונים החופשיים במדינת ישראל על-פי בקשתה של לשכת “הדר” בתל אביב, שהוקמה לזכר ז’בוטינסקי הבונה החופשי (מתוך לשכת ברקאי מספר 17 ספר האחים 60 שנה להיווסד הלשכה, בעריכת דוד תדהר, 1966, עמ’ 49).
לא נכתב בטופס מדוע ז’בוטינסקי עזב את המסדר בצרפת, אבל אנו יודעים שבאותם שנים היה צריך לעזוב את צרפת ללונדון בעל כורחו ממש, כדי להשתתף בכמה יוזמות במסגרת פעילותו הציונית. החל מהצגת יוזמתו להעלאת יהודי פולין לארץ ישראל בפני שר החוץ הפולני (תוכנית האווקואציה), דרך הופעתו בפני ועדת פיל ב-1937, ועד מותו הפתאומי ממחלת לב בניו יורק, בזמן שניסה לגייס צבא עברי מקרב יהודי ארצות הברית.
לא מן הנמנע שבאנגליה הוא עבר ללשכה מאסונית אחרת, אבל על כך עוד לא נמצאו עדויות, והעניין דורש מחקר נוסף. עזיבתו את הלשכה המאסונית לא הייתה ידועה ברבים. ומתברר שבחוגים שונים הוא נחשב לחבר הלשכה גם לאחר מותו.
בארכיון צרפתי נמצא כרטיס ירוק מצמרר, מטעם הוצאת משרד הפנים של שלטון וישי. נראה שפקידיו של המשטר הנאצי בצרפת, שנכבשה במהלך חודשי מאי ויוני 1940, לא ידעו שז’בוטינסקי, שנפטר ב-3 באוגוסט 1940, היגר מצרפת, ועל כן הוציאו לו צו הבאה, עם הערה לאקונית אך רבת משמעות: “ז’בוטינסקי, ולדימיר, רחוב מארי דאווי 6, פאריס, הרובע ה-14. מבוקש. יהודי ובונה חופשי”. כך, בלשונו הפקידותית של המנגנון הנאצי, מתומצת הפרק הזה בחייו של המנהיג הרוויזיוניסטי. הוא אכן היה יהודי ובונה חופשי, גם אם “לכאורה” שמר על הפרדה מוחלטת בין החלקים של חייו.
הנשיא הגדול (ראש הלשכה) לשעבר של הלשכה הגדולה במדינת ישראל צבי לוין ז”ל, בספרו משנת 1980 הבנייה החופשית היא דרך חיים, הגדיל ואמר כי ז’בוטינסקי, עד הצטרפותו למסדר, היה “בונה חופשי ללא סינר”. כינוי זה ניתן על-ידי הבונים החופשיים לאדם אשר מבטא בפעולותיו כלפי החברה רעיונות הומניסטיים של הבנייה החופשית, בלי שלמד אותם כחבר בתוך המסדר. ולכן, אך טבעי היה שיהיה חלק מגוף שכזה, המשלים את רעיונותיו ופעולותיו.
לאורך השנים פורסמו מאמרים, שירים, וסיפורים של ז’בוטינסקי בכתב העת של הבונים חופשיים בישראל, וז’בוטינסקי נחשב עד היום לאחד מהחברים היהודים המכובדים ביותר בבנייה החופשית לאורך שנות קיומה. ייתכן גם שדרכו הייתה ההשפעה של הבנייה החופשית על הימין הציוני גדולה יותר ממה שהיה ידוע.
מקורות
דב אלפון, “בעקבות זאב ז’בוטינסקי ברובע ה-14 בפריז“, 2009, מתוך אתר הטיולים “לטייל בפריז”.
“ז’בוטינסקי זאב, תעודות על חברותו בבונים החופשיים ומאמרים“, מתוך: ארכיון מכון ז’בוטינסקי בישראל
אלפון דב, “הגדה המערבית, הגדה השמאלית“, הארץ, מוסף גלריה, 9.5.2000.
לוין צבי, הבנייה החופשית היא דרך חיים, דפוס אבוקה, 1980, עמ’ 51-50.
