רחל אליה אחונוב במוזיאון עין חרוד. דף הפייסבוק של רחל אליה אחונוב

רחל-אליה אחונוב ידועה ומוכרת בעולם האיור והקומיקס כציירת של סביבות ועולמות שאינם עוד, שאולי אליהם היא נמשכת באופן מיוחד.

היא ידועה בפרויקטים של איורים על תרבויות קדומות, יהודיות ואחרות, שבהם היא מציגה באופן מרשים את התפיסה ואופן המחשבה של בני אותן תרבויות כאילו הייתה חלק מהן.

היא התפרסמה גם הודות לתערוכות מיוחדות שערכה בנושאים שונים ובהן תערוכה מיוחדת שאצרה על התמונות, הקריקטורות, האיורים, וציורים מיוחדים סביב מבצע אנטבה ב-1976, והדמות של יונתן נתניהו.

כעת היא מציגה לראשונה במקום אחד, באלבום הקומיקס פרזות, את יצירתה העצמאית. רק שלה ללא שותפים ומשתפי פעולה. זהו אלבום שבו היא פונה לסביבות לא מוכרות ועולמות לא ידועים, ומציגה אותם לקורא “כמו מבפנים” ללא כל אמצעי הגנה.

הנה ראיון של אלי אשד עם רחל אליה אחונוב:

כריכת הקומיקס ״פרזות״ של רחל אחונוב
כריכת הקומיקס ״פרזות״ של רחל אחונוב

אלי: איך הגעת לעולם הקומיקס והאיור?

רחל אחונוב. צילום אישי

רחל: נולדתי בפ”ת בשנת 1969. בת בכורה להוריי שהיו עולים חדשים מבריה”מ. אבי יליד סמרקנד (אוזבקיסטן), בן זקונים, היה בוגר בית ספר לאלקטרוניקה בדושנבה (טג’יקיסטן), ועלה משם עם הוריו בגיל 19 בשנת 1967 בטיסה לארץ. אימי בת יחידה, הגיעה עם עם הוריה לישראל מוילנה (ליטא) בשנת 1966 כשהייתה בת 15, באניה שיצאה מאיטליה לנמל חיפה, והם התישבו ברעננה ולאחר מכן עברו לפתח תקווה. בארץ אמא סיימה בית ספר ללבורנטים באורט רמת גן. הורי גרו באותו רחוב בשיכון ‘אחדות’ בפתח תקווה וכך הכירו ונישאו ב1968.

הורי אימי היו ניצולי שואה שאיבדו את כל משפחתם וילדיהם מנישואים ראשונים.

למרות כל מה שסבתי עברה בגטו שאוולי, וסבי כלוחם ומפקד בדיויזיה הליטאית ה-16 בקרבות הקשים מול הנאצים, הם היו אנשים אופטימיים. בצד הכאב והשכול, שהיו נוכחים, ביתם היה תמיד מלא חום ואהבה, שמחה, הוקרה ליצירתיות, תרבות, ספרות ומוסיקה.  

מצד אבי אני קרובת משפחה של האמן אילן ברוך.

אימי אהבה מאוד לצייר, לתפור תלבושות מקוריות, ולסרוג סריגה אמנותית, והושפעתי ממנה ברבדים רבים. הוריה, סבי וסבתי הנפלאים, היו איתנו המון, ונהגו להביא לי ולאחותי הקטנה בעודנו בגן, ובכל יום שישי, ספרים מאויירים זעירים לקראת שבת. זה היה ראשיתו של נתיב הקסם שלי לעולם האיור.

אחותי ואחיי הצעירים ציירו הרבה בילדותם ונעוריהם. היום לצערי פחות.

כשהייתי בת ארבע בגן טרום חובה בפ”ת, הגננת אסתר שמה לב שאני משקיעה מאוד בציורים והתייחסה אליהם באהדה מופגנת והשתמשה בהם לעיטור הגן.

בגיל חמש, בגן חובה של אילנה, לקראת פורים, ציירתי מחווה למרדכי היהודי רוכב על סוס המלך, עם הרבה צבעים וטקסטורות סביב שולי הדף, והגננת התלהבה כל כך שביקשה שאשאיר לה את הציור למזכרת.

בית הספר היסודי שלי, ‘גורדון’ בפ”ת, היה המשך גן העדן ליצירה. המחנכת, שרה הפטל הנפלאה, עודדה אותי לצייר וליצור בדו ותלת מימד. שם גם התחלתי לכתוב שירים, סיפורי מתח והרפתקאות, מחזות קומיים, לשחק ולביים הצגות, והתחלתי (לבקשתי) ללמוד נגינה בפסנתר.

בכיתה ב’ הייתי מנויה לעיתון ‘אצבעוני’, בו התפרסם עמוד קומיקס בהמשכים בסדרה בלשית שהופיעה בסוף כל גליון.

אבל המפנה שהטביע עליי חותם משמעותי בנושא, אירע רק בגיל 11, כשגרתי עם משפחתי במשך חצי שנה בוינה באוסטריה. במסע הזה התגלה לי אוקינוס של קומיקסאים בעשרות חוברות חדשות שהוצעו בחנויות הספרים בתדירות גבוהה.

מעולם לא נחשפתי לפני כן לשפע מרשים כל כך.

בילדותי ובנעוריי ציירתי מעט עלילות מצויירות. התמקדתי יותר באיורים קומיים ודרמטיים, רישומים, ציורים, עיצוב דמויות, תפאורות ותלבושות לתיאטרון בובות שבניתי בעזרת אימי וסבי.

אבי דאג תמיד להביא אנציקלופדיות להעשרה באמנויות, היסטוריה, מדעים. ורוב סופי השבוע היינו מבלים בצפיה משפחתית בסרטים מצויירים.

הורי אימי דיברו עימה ואיתנו הנכדים רק ביידיש, ובזכותם נחשפנו לאוצרות השפה המופלאה הזו. סבתי, זלדה חרמץ ז”ל, סחפה אותי באהבתה האדירה לספרות קלאסית, ונהגה להקריא לי בילדותי שירת יידיש מאת גדולי המשוררים, ופרקים שלמים מכתביהם של שלום עליכם, מנדלי מוכר ספרים, ואחרים.  ומאז ועד היום האזנה לשירה בכל שפה, מכשפת אותי.

הפריצה הראשונה שלי כיוצרת קומיקס הייתה בשנת 1992, בקורס בנושא שערך מישל קישקה במסגרת המחלקה ללימודי חוץ ב’בצלאל’. הגיעו אליו תלמידים מרחבי הארץ במגוון גילאים ותחומים. הצעיר ביותר היה אמיתי סנדי בן ה-12.

נרשמתי לקורס אחרי שנתיים של לימודי ספרות אנגלית וספרות יידיש לתואר ראשון בבר-אילן. באותם הימים באוניברסיטה לא היו לימודי אמנות מעשית או עיונית (בניגוד להיום).

השנים בבר-אילן היו נהדרות, אך העדר לימודי אמנות חזותית לא נתן לי מנוח, וחיפושיי לאפיקי הבעה אישית בתחום, הובילו אותי ל’בצלאל’.

בקורס של מישל פתאום הכל התחבר לי: האהבה הגדולה לספרות מול פרשנות חזותית מקורית לטקסט.

במסגרת הקורס נערכו גם הרבה סיורים לתערוכות: בגלריות בבית האמנים בירושלים, מוזיאון ישראל, וגם מפגש עם ‘זאב’. כך נסללה דרך האבנים הצהובות שלי ל’ארץ עוץ’ של עולם הקומיקס.

את העבודות של מישל הכרתי לראשונה כנערה בכיתה י’, דרך עיתון שעבר בין התלמידים במהלך ההפסקה בחצר בית ספר תיכון ‘ברנר’ בפ”ת. מאוחר יותר נחשפתי גם ליצירותיו (קומיקס של מיסטר טי, איורים וכתבות) במגזין ‘משהו’.

התוודעתי אליו לראשונה כמורה (מדהים!) עוד לפני הקורס השנתי בבצלאל. זה היה בהרצאה שערך על קומיקס פרנקופוני ובינלאומי בספריית אגף הנוער במוזיאון ישראל, אליה הגיע כצופה גם שי צ’רקה שישב לידי בקהל (אך אז עדיין לא הכרנו אישית).

העלילה המצויירת האירופאית תמיד הרשימה אותי יותר מהאחרות והשפיעה עליי המון. המנעד שלה עצום, והיא תמיד מפתיעה, פיוטית, מרגשת, ועוצרת נשימה.

וכל זה שימש לי כשער לעולם הגדול של האיור והקומיקס.

מתוך ״פרזות״ של רחל אחונוב
מתוך ״פרזות״ של רחל אחונוב

אלי: לאחרונה אצרת במשותף עם ד”ר לאה גילולה תערוכה בהשראת המחזה ‘הדיבוק’, איך הגעת לזה?

כרזת התערוכה “האמנות של הדיבוק” שאותה אצרה רחל אחונוב ביחד עם ד”ר לאה גילולה

רחל: יצרתי עמוד קומיקס במחווה לשחקנים והבמאים היידים המבריקים שלמה מיכואלס ובנימין זוסקין ז”ל, לקראת פרויקט ‘יידישפיץ’ שיזמתי, אשר הוצג במוזיאון הקריקטורה בחולון 2021.  

במהלך ימי התערוכה נסעתי לביקור ראשון בגלרייה, ארכיון, ומוזיאון התיאטרון, ע”ש גור באוניברסיטה העברית, הר הצופים בירושלים, לאחר שנודע לי על תערוכת הוקרה לזכרו של זוסקין, שהיה פנומנלי בתחומו בתיאטרון היידי גוס”ט במוסקבה, והופיע במקביל בקולנוע הרוסי והיהודי.

למרות תרומתו הכבירה, הוא נאסר בהאשמות סרק במשטר הדמים של סטלין, בתחילת שנות ה-50, והוצא להורג עם עשרות ענקי תרבות יידית נוספים, על לא עוול בכפם.

פועלו כאמן ברוך כשרונות הוצג בתערוכת בכורה זו בירושלים, שאצרה ד”ר לאה גילולה, מנהלת הארכיון והמוזיאון, ברטרוספקטיבה מרגשת, רחבת היקף, בליווי תצלומי משפחתו, סצינות מהצגותיו, מסמכים נדירים רבים שנתרמו על ידי בתו הצעירה לארכיון – אוסף שהתאחד עם עזבונו של השחקן שלמה מיכואלס ז”ל, שותפו לבמה של זוסקין ולגורלו.

לאה ערכה לי סיור מפעים בתערוכה, ובתצוגת הקבע של הפקות מרכזיות בתיאטרון העברי-יהודי, המושתתת על אוסף יחודי של בנימין צמח ואושיות במה אחרות. במהלך שיחתי עימה הסתבר גם שאחיה, משה גילולה (בהיירב), משתתף בתערוכת ‘יידישפיץ’ במוזיאון הקריקטורה.

לאחר פגישתנו בירושלים, לאה הגיעה עם אימה, פרופ’ דבורה גילולה, לביקור בחולון לתערוכה המחווה ליידיש. לשמחתי הן אהבו אותה מאוד, ולאחריה לאה שאלה אותי האם אהיה מעונינת להיות שותפתה באוצרות של תערוכה שהגתה – השפעת המחזה ‘הדיבוק’ וההפקה האייקונית של תיאטרון הבימה משנת 1922 על האמנות מאז ועד היום, תערוכת מחווה למחזה ולהפקותיו השונות, ובראשן הצגת הדגל של הבימה במלאת מאה שנה להצגתו בעברית במוסקבה. מיזם שישלב גם פריטים בלעדיים מהפקה העברית והיידית של ה’וילנער טרופע’, ספר התווים מאת יואל אנגל, מלחין הצגת ‘הבימה’, תלבושת מקורית של אחד השחקנים, כרזות, תצלומים, יצירות מחול וכו’ .

הופתעתי והתרגשתי מהצעתה וכמובן שהסכמתי מיד.

תודות ללאה נחשפתי למחוזות הכשף מאחורי הקלעים של הפקות ‘הדיבוק’, לפרשנויות המרטיטות בתיאטרון, ובעיבודים לקולנוע, מוסיקה תזמורתית מפוארת (מאת מלחינים ידועי שם רבים), ווידאו ארט. שהותירו עליי רושם בלתי נשכח.

אלי: מה עשית בתערוכה הנ”ל?

רחל: התחלתי במחקר, מציאת חומרים ויצירות לתערוכה, במספר ארכיונים בתל אביב, ירושלים, חולון, וארה”ב. ובהמשך גיוס אמנים, הנחייה לקראת השלמת היצירות, איתור בעלי הזכויות של יצירות בעזבונות, סיוע בעריכות, תרגום קטעים קצרים מיידיש לעברית, גיבוש מבנה התערוכה והצגתה, בחירת ציטוטים מהמחזה להדפסתם בתצוגה, פרסומה ברשתות החברתיות ובעתונות, וכדומה.

מתוך ״פרזות״ של רחל אחונוב

מתוך ״פרזות״ של רחל אחונוב

אלי :אעיר שבביקור שלי בכנס סביב התערוכה התברר שלך ולד”ר גילולה היו פרשנויות שונות מאוד לגבי היצירה המקורית. ד”ר גילולה כפי שהתברר מדבריה לא ממש העריכה את היצירה המקורית של אנסקי, וראתה במחזה יצירה של ספרות “זולה”, כפי שראה בה המתרגם לעברית המשורר ביאליק שלא באמת היתה ראויה לפרסום העצום שלו זכתה.

את לעומת זאת מעריכה את “הדיבוק” של אנסקי מאוד כביטוי של הרוח הספרותית-התרבותית האותנטית של שפת ותרבות היידיש, ודיברת על ההשפעה העצומה שהייתה למחזה עלייך. בבירור יש לשתיכן דעות מוצקות וברורות מאוד בעניין, השקפות שונות מאוד ואף מנוגדות על היצירה, ובכל זאת זה לא הפריע לכן לעבוד על התערוכה ביחד. וזה לא דבר מובן מאליו, זה בהחלט ראוי לציון.

אלי: ספרי על אלבום הקומיקס הנוכחי “פרזות” שהוא ספרך הראשון.

רחל: הספר ‘פרזות’ הוא מקבץ של תריסר עלילות משנת 1993 ואילך, רובם בפרסום ראשון. עשרים עמודי סיפורים המבוססים על מקרים אמיתיים ובדיונים. חלקם בהשראת המקורות, גיבורי תרבות ומורשת, תולדות האמנות ועוד. הסיפורים מעוצבים ומצוירים במגוון סגנונות – רישום, אקוורל, צילום, קולאז’..

חלק מהיצירות נוצרו בעקבות טקסטים קצרים, וגם להיפך: עמודי קומיקס שהיו בתחילה ללא מילים וקבלו בהמשך ליווי עלילתי-מילולי.

כריכת הספר עוצבה בקולאז’ תצלומים של אחי אלדן עם תמונות שלי ומקורות נוספים.

אלי: הסיפורים נוצרו במיוחד עבור הקומיקס או פורסמו קודם במקומות אחרים?

רחל: הקומיקס הראשון בספר, ‘פרפרים’, צוייר ב-1993 לתערוכה קבוצתית בנושא שאצרה אורנה פיכמן מנהלת הגלריות בבית יד לבנים רעננה.

שנים מאוחר יותר הוא הוצג בתערוכות קומיקס בינלאומיות בברזיל ובסרביה.

היצירה הזו היא ללא מילים ומושפעת מוידאו דאנס – סרטים של יצירות מחול מחו”ל שהרשימו אותו מאוד.

הסיפור ‘גרמניה – מסע עסקים’ נעשה גם הוא בתחילת שנות ה-90, לאחר ביקורי הראשון עם אבי במדינה זו. המארח שלנו בדיסלדורף היה ישראלי לשעבר שאירח אותנו בלבביות, אך למרות זאת, הסיור העלה שברי זכרונות משפחתיים מתקופת השואה והמחנות. במהלך נסיעתנו האגבית בין ערים ליד מפעלי תעשיה עם ארובות עשנות, ובמקרים אחרים, על אף שלא ביקרנו באתרים בהקשר למלחמה ההיא.

הקומיקס הוצג לראשונה במסגרת פסטיבל ‘אפוס’ במוזיאון תל אביב בשנת 2015 באוצרותו של יובל כספי.

עבודה נוספת מראשית שנות ה90 היא הקומיקס ‘נערה עובדת’. סיפור קצר שכתבתי בעת שעבדתי במשך חצי שנה במשרת מזכירות אפורה ומונוטונית. המטלות חזרו על עצמן באופן יומיומי, בעוד בי גברה התחושה שאני חייבת להמלט משם, לפחות במחשבתי לעבר מחר אחר – יצירתי, שהיה באותם הזמנים רק חלום רחוק.

גרסה ראשונה של הקומיקס הזה הוצגה ב-2001 בבית האמנים בתל אביב באצירתה של נעמי שלו. אבל לקראת הדפסת הספר, הפורמט שלו שונה משלושה עמודים רוחביים לחמישה אורכים וחלק מהמשבצות שודרגו בכל עמודיו.

הקומיקס ‘כיפה אדומה – כל האמת’ הוא קומיקס סאטירי, מתובל במשחקי מילים והקשרים הומוריסטים למילה ‘אדום’ על כל ענפיה הפרועים. הוא צוייר לתחרות ‘קומיקסיטי’ במודיעין בשנת 2003. נושא התחרות היה ‘אגדות’, והעבודה זכתה בציון לשבח מאת צוות השופטים מישל קישקה, ניסים חזקיהו, אורי פינק, ושי צ’רקה.

‘אשמורת’ הוא קומיקס ללא מילים, שצוייר באקוורלים, צבעי פנדה, שעווה, ועפרון בשנת 1999, בהשראת מכתב מאת קצין צה”ל משנת 1969, המתאר את הקרע בין היותו בחזית הקרבות להגנת ישראל הצעירה, בדריכות מתמדת, לבין ערגתו לימים של שקט ויציבות בגבולות, ועימה דאגתו לרעייתו, אהבת נעוריו, הנותרת לבדה, הרחק מקו האש, לתקופות ממושכות.

את “אשמורת ” תוכלו למצוא ב”יקום תרבות ” כאן.

יצירות שנעשו במיוחד:

‘כל יום והפלא שלו’ נעשה בהשראת פתגמים קלאסיים בלאדינו, דימויים אוריינטלים, וציטוטים מיצירות אמנים ממאות שונות – בשינוי אדרת. כמחווה לצד הספרדי שלי במשפחה.

‘אַ מאָל איז געווען אַ מלך!’ (‘היה היה פעם מלך!’) מוקדש ליוצרים שלמה מיכואלס ובנימין זוסקין האלמותיים בתפקידיהם במחזה ‘המלך ליר’ מאת שייקספיר, שהועלה ביידיש במוסקבה בעיבוד מרהיב וגאוני של הצמד המופלא הזה לתיאטרון, שלא ראיתי כמותו אי פעם, ובהצגה ‘פריילעכס’ (שמח). הקומיקס נכתב ביידיש ובעברית.

‘אורבניקה’ הוא קומיקס מחאה על ניכור, זרות, והיעלמות הפרט במבוך גורדי השחקים המשתלט על ישראל. הקומיקס עוצב בעיבוד דיגיטלי של חמישה תצלומי מבנים וגשרים מתל אביב ואתר מבודד בחו”ל, שצילם אחי אלדן.

‘מי אמר?’ היא יצירה המדברת על החירות לצאת כנגד תכתיבים זרים אשר לעולם לא ייצגו את עולמי הפנימי. החירות לאמר את אשר על ליבי, גם אם האמת אינה הולמת את מי שמנסה להסתירה, ולנצח בנתיב היחידים שלי על אף החריגה ממשבצות ה’כללים’. הקומיקס בנוי חזותית מקולאז’ של קרעי תמונות שונות, ושברי משפטים, שחוברו מחדש למקבץ דימויים עצמאי, א – סימטרי.

אלי: תארי כמה יצירות שהשראתם במקורות ואת תהליך היצירה.

רחל: כותרת הספר ‘פרזות’ היא בהשראת התנ”ך ופירושה: ללא חומת הגנה. במשמעות מטאפורית זו יציאה מ’החומות’ הפרטיות שלי. בחשיפת תחושותי ומחשבותי ‘על השולחן’ בפומבי.

התנ”ך הוא המעוז שעיצב את השקפותיי בהיבט החברתי, בדאגתו המודגשת לשכבות החלשות, לאורך ספריו. הפסוקים שנגעו בי תמיד קראו למעורבות חיובית פעילה של הקורא – להרתם לעזרת הזולת בעת שברו, ללא תמורה או רווח אישי. זו מהות היהדות בעיני: להשאר בן אדם חם, אמפטי, קשוב ותומך באחרים ו’שקופים’, גם בשיא הצלחתך .

פן נוסף שהטביע עליי את חותמו ועל הטקסטים הלירים יותר ב’פרזות’, היא העברית המקראית הפואטית.

הקומיקס ‘כל דכפין’ (בארמית כל מי שרעב) נעשה בתגובה למצבם של חסרי הבית בתל אביב וירושלים, ובהשראת הפסוק השביעי בפרק נח מספר ישעיה: פָרֹס לָרָעֵב לַחְמֶךָ וַעֲנִיִּים מְרוּדִים תָּבִיא בָיִת כִּי תִרְאֶה עָרֹם וְכִסִּיתוֹ וּמִבְּשָׂרְךָ לֹא תִתְעַלָּם.

ביצירה רואים ארבע פיסות לחם קרועות, מוגדלות ומנותקות זו מזו, המרחפות כאסטרואידים בחלל (הן ‘משבצות’ הקומיקס) כשבינהן מצויה צללית נושרת, זעירה של אדם.

בקומיקס ‘גר הייתי’ הטקסט הוא שיר אישי שהושפע מכתבי ‘בראשית’, ‘שמות’, ו’שופטים’, ובפרט מסיפורם של יוסף ומשה. בקומיקס נראות דמויות מצריות ומבנה רומי עתיק, שצולמו על ידי אימי ואחי ועובדו במיסוך אפקטים בפוטושופ.

מתוך ״תוהו״ של רחל אחונוב
מתוך ״תוהו״ של רחל אחונוב

הקומיקס ‘תוהו’ נכתב נגד עריצות בכללי, ובהשראת התגייסות משפחתי וקומץ חברינו למאבק רב שנים למען מינהל תקין ושקיפות ברשות מקומית, למרות רדיפתנו האישית בשל כך. למרות הסתת הציבור בשקרים על אבי ז”ל ועמיתיו, והתנכלות שחווינו במגמה להשתקת תיעוד אי סדרים בזמן אמת, וביקורתנו המתמדת על התנהלות בלתי חוקית, עד להתערבות כתבי טלויזיה בכירים ומשרד הפנים לטובתנו, והכרזה רשמית על מוקד המחדלים כ’ועד נכשל’.

הקומיקס בנוי מקולאז’ דיגיטלי של סקיצות ודימויים נפרדים שצויירו במקור בשנות ה-90 ואילך, וקובצו כאן לכפולה אפלה, שהושפעה מתקופת שיעבוד ישראל במשטר הדיכוי הפרעוני במצרים העתיקה.

אלי: האם מתוכננים ספרים נוספים?

רחל: הספר השני נמצא בהליכי ‘בישול’ עם עמודים אחדים מוכנים.

מצרים העתיקה - סדנת קומיקס - רחל אחונוב


מצרים העתיקה – סדנת קומיקס – רחל אחונוב

עד כאן רחל אחונוב.

יצירתה של רחל אחונוב היא שיחזור מדהים של תקופות, עולמות, ומקומות שאינם עוד והיא ראויה מאוד שיצפו בה.

ראו גם

מקבץ דימויים מ’פרזות’:

דף הפייסבוק של רחל אחונוב

אשמורת -סיפור קומיקס ב”יקום תרבות ” מאת רחל אחונוב

האמנים של מבצע אנטבה: ראיון על תערוכה מיוחדת שהגתה רחל אחונוב של איורים וציורים בעקבות מבצע אנטבה

רחל אחונוב. תצלום מתוך סדנת איור ביידיש-לאדינו בנמל תל אביב
הפוסט הקודםאם לא תהיה ירושלים – שיר מפורסם מאת מאיר ויזלטיר בעברית ובתרגום לאנגלית, וגם הראיון הראשון עימו
הפוסט הבאהמלצות אנשי יקום תרבות לסוף השבוע 7-8 אפריל 2023: הנפש הטובה מתל אביב
רחל אחונוב
יוצרת ויזמת ארועי אמנות ומוסיקה. לימדה קומיקס, קריקטורה, ואיור במשך כשלושה עשורים בשישה מוזיאונים, מוסדות תרבות, ובאקדמיה. ניהלה את אגודת המאיירים במשך 3 שנים. היתה כתבת תרבות במגזינים. ערכה תכניות רדיו מוסיקליות ב'קול ישראל'. השתתפה במעל 50 תערוכות בארץ ובחו"ל. אצרה תערוכות, ביניהן: מחווה לציון 25 שנה לחילוץ הישראלים החטופים באנטבה. תערוכת יצירות שפוסמו בעתונות העולמית בזמן אמת ב-16 מדינות. הוצגה במרכז ז'ראר בכר בירושלים ב-2001 ובעיריית מודיעין. 'במלכות הצלב' בהשראת אצ"ג. יצירות מאת תריסר אמנים שהוצגו בקונצרט מאת דניאל גלאי, במרכז ענב ת"א 2007, בערוץ 1 ובמרכז בגין בירושלים ב-2010, תודות למיכאל ויינאפל, משפחת גרינברג, גאולה כהן מנהלת בית אצ"ג, פרופ' אברהם נוברשטרן מנהל בית שלום עליכם, דודו הראל. 'יידישפיץ' תערוכה קבוצתית בהוקרה לשפה ותרבות היידיש, בהשתתפות 63 אמנים, שהוצגה במוזיאון הקריקטורה בחולון ב2021 בתמיכת הרשות ליידיש וקרן מאנגר. תערוכת מחווה 'הדיבוק - בין זמנים ודורות', בהשתתפות 35 אמנים מהארץ ומדינות נוספות, המוצגת בימים אלה בארכיון ומוזיאון התיאטרון ע"ש גור באוניברסיטה העברית, הר הצופים, בירושלים, בשיתוף 'הבימה'. אוצרות משותפת עם המנהלת ד“ר לאה גילולה.  
סופר, מרצה ובלש תרבות. פרסם את הספרים "מטרזן ועד זבנג" - סיפורה של הספרות הפופולארית הישראלית" ("בבל", 2003) ו"הגולם -סיפורו של קומיקס ישראלי" עם אורי פינק ("מודן", 2003). פרסם מאמרים רבים בעיתונות, בכתבי עת וברשת בנושאי ספרות ותרבות פופולארית, מדע בדיוני, קומיקס ועוד.

תגובה אחת

  1. אלי יקר,
    תודה ענקית על השקעתך העצומה בהכנת הכתבה המרגשת, המילים החמות כל כך והעיצוב. אין עליך!
    אשמח לשתף אותך בחדשות ודימויים בלעדיים גם בהמשך.
    המון תודות על האכפתיות וההתענינות רבת השנים במיזמים..
    בהערכה רבה, רחל

השאר תגובה

אנו שמחים על תגובותיכם. מנגנון האנטי-ספאם שלנו מייצר לעתים דף שגיאה לאחר שליחת תגובה. אם זה קורה, אנא לחצו על כפתור 'אחורה' של הדפדפן ונסו שוב.

הזן את תגובתך!
הזן כאן את שמך

חמש × שלוש =