כריכת ספרו של צור גואטה ״נפש מרגרינה״
כריכת ספרו של צור גואטה ״נפש מרגרינה״

חמץ / צור גואטה

אָכַלְתִּי אֶת הַלַּחְמָנִיָּה הַמְּתוּקָה

וְלֹא נִשְׂרְפָה קֵבָתִי

וְלֹא נִשְמְעוּ צוֹפָרִים

וְלֹא נִקְרוּ בְּרֹאשִי צִפּוֹרִים

וְלֹא הִכָּה הַבָּרָק

וְלֹא יָרַד אֱלֹהִים

וְלֹא מֵתוּ אַבָּא וְאִמָּא.

רַק הַיֶּלֶד מֵת.

השבוע עבר בכנסת “חוק החמץ” של חבר הכנסת ויושב ועדת הכספים משה גפני. על פי החוק הזה יוכלו מנהלי בתי חולים להודיע שיש להימנע מהכנסת חמץ לבית החולים שלהם, אם כי לא להורות למאן דהוא לחפש בתיקיהם של אנשים אם הביאו חמץ אם לאו כדי לסעוד את יקיריהם. החוק הזה, שהעיסוק בו הוביל להתפרקות הממשלה הקודמת, מעורר כעס בקרב הציבור החילוני בישראל מחשש לכפיה דתית במרחב הציבורי.

השיר “חמץ” מאת המשורר הצעיר צור גואטה (יליד 1992, נהריה, מתגורר כיום בתל אביב), מופיע בספר שיריו הראשון, “נפש מרגרינה” (2023, הוצאת קתרזיס, עריכה ד”ר דורי מנור, עמ’ 145), שהוא אחד מספרי השירה המסקרנים והמקוריים ביותר שראו אור כאן בעת האחרונה. הספר כולל בתוכו גם את השיר המז’ורי שקולו מהדהד למרחוק, “החיה ההומואית” (עמ’ 53-52). בגב הספר מציין העורך, בין השאר, כי גואטה הוא דתל”ש, כלומר דתי לשעבר, מה שיכול לסייע כמובן בקריאת שיר הכפירה שלפנינו. בפרפרזה על דברי הד”ר אבישי בן חיים, אפשר לומר על שיר החמץ הקצר והמדויק של צור גואטה כי זוהי הבשורה המתוקה שלו.

יחד עם זאת, הילד המת שבסוף השיר רומז הן לילד הדתי שהוא היה, אבל גם מותיר חותם של כאב חרף אכילת הלחמניה המתוקה, המתוארת בתחילת השיר. לא במקרה השיר מופיע בשער השישי בספר שנקרא “עד שיפסיק הדֶבק”, וכולל שירי מאבק וכפירה באמונה שפעם הייתה.

תגובה אחת

  1. “רַק הַיֶּלֶד מֵת”. שיר תמציתי חזק, הולם בנו בסופו.הילד המת אכן רומז על הילד הדתי שהיה, אבל גם על ילדי רוחנו, על התקווה שאבדה, הילד שפיללנו לו גדל למפלצת של כיבוש ושחיתות. תודה, אילן, לך, לצור וליקום תרבות.

השאר תגובה

אנו שמחים על תגובותיכם. מנגנון האנטי-ספאם שלנו מייצר לעתים דף שגיאה לאחר שליחת תגובה. אם זה קורה, אנא לחצו על כפתור 'אחורה' של הדפדפן ונסו שוב.

הזן את תגובתך!
הזן כאן את שמך

תשע עשרה + 3 =