לא טוב למות: “השתמטות” של אורין רוזנר – השיר השבועי עם אילן ברקוביץ׳

השתמטות / אורין רוזנר

אֲהוּבִי לֹא הִתְיַצֵּב לַמִּלּוּאִים.

חֲבֵרִים שֶלּוֹ הָלְכוּ וְהוּא נִשְאַר.

אֲנִי שוֹכֶבֶת לְצִדּוֹ בַּמִּטָּה

מִתַּחַת לַחַלּוֹן הַפָּתוּחַ,

מַקְשִיבָה לַלֵּב הַפַּחְדָן שֶלּוֹ,

מַנִּיחָה אֶת רֹאשִי עַל הַלֵּב הַפַּחְדָן שֶלּוֹ

וּמְנַשֶּקֶת אוֹתוֹ

פְּעִימָה-פְּעִימָה,

אֶת הַתֹּף הַקָּטָן שֶנּוֹקֵש בֶּחָזֶה:

לֹא רוֹצֶה, לֹא רוֹצֶה, לֹא רוֹצֶה.

אֲנִי מְחַבֶּקֶת אוֹתוֹ,

אֲנִי עוֹטֶפֶת אוֹתוֹ בְּגוּפִי

כְּמוֹ בְּדֶגֶל, אֲנִי מְכַסָּה אוֹתוֹ בְּגוּפִי

כְּמוֹ בְּעָפָר, אֲנִי מְחַבֶּקֶת אוֹתוֹ וְיוֹדַעַת

שֶלֹּא טוֹב לָמוּת, לֹא טוֹב לָמוּת,

אֲבָל כֻּלָּם הָלְכוּ וְהוּא נִשְאַר,

וַאֲנִי פּוֹחֶדֶת

מִכַּמָּה שֶהָיִיתִי רוֹצָה שֶיֵּלֵךְ אִתָּם,

שֶלֹּא יָמוּת, רַק שֶכִּמְעַט,

רַק שֶסְּתָם –

כַּדּוּר רַק יִלְחַש לְיַד אָזְנוֹ,

כַּדּוּר רַק יְנַשֵּק אֶת צַוָּארוֹ,

יְרַפְרֵף בִּשְׂפָתָיו, יְדַגְדֵּג בְּעוֹפֶרֶת,

שֶבְּכִמְעַט מוֹתוֹ יְצַוֶּה לִי

אֶת כִּמְעַט חַיַּי.

וַאֲנִי פּוֹחֶדֶת, אֲנִי מְנַשֶּקֶת אוֹתוֹ

עִם הַפֶּה הַפַּחְדָן שֶלִּי,

עִם הַפֶּה הַהוֹלֵךְ בַּסָּךְ שֶלִּי,

וְהַלַּיְלָה אָרֹךְ וְחַם.

יַתּוּשִים מְזַמְזְמִים סְבִיבֵנוּ

מְעַרְבְּבִים דָּם בְּדָם.

השיר “השתמטות” מופיע בספר השירים החדש, השני, של המשוררת אורין רוזנר (ילידת 1991, ת”א), “פעמון” (2022, הוצאת הקיבוץ המאוחד, עורך עמרי לבנת, עמ’ 11-10), בשער הראשון מבין שלושה, “אדם שני”. אפשר לקשור בינו לבין שירי משוררים ישראלים צעירים אחרים שקדמו לו כגון “מכתב לנער מהפריפריה” מאת המשורר שלומי חתוכה, שהופיע בספר שיריו הראשון, “מזרח ירח” (2015, הוצאת טנג’יר, עורך רועי חסן, עמ’ 81-80), ו”אחי הקטן בעזה” מאת המשורר רועי חסן, שהופיע בספר שיריו השני, “זהב אריות” (2016, הוצאת טנג’יר, עורך רון דהן, עמ’ 42-41). ברם, אם בשיריהם של חתוכה וחסן יש קריאה או פעולה שנועדה למנוע את השירות הצבאי – שירו של חתוכה נפתח בטורים “אל תתגייס / זה המרד”, ושירו של חסן מתאר מצב בו הדובר בשיר נועל את אחיו הקטן בביתו ומחביא את המפתח במבצע “עמוד ענן” וזאת בכדי למנוע ממנו להתגייס – הרי שבשיר של רוזנר תמונת המצב היא שונה: אי ההתגייסות של האהוב לשירות מילואים מתוארת בתחילת השיר באופן שלילי, כהשתמטות. ליבו מתואר כפחדן, ונקישותיו מתוארות באופן ילדותי (“לא רוצה, לא רוצה, לא רוצה”).

אפשר גם לקשור את שיר ההשתמטות של רוזנר לעצם הימים האלה, שבהם מדברים על סרבנות חיילי מילואים לשרת כאשר חוקי הרפורמה המשפטית או ההפיכה המשטרית יעברו. אנשי המילואים אומרים: צה”ל הוא צבא העם אך לא נשרת בדיקטטורה, זו הפרת חוזה. ראש הממשלה בנימין נתניהו מצדו אומר לחיילים צעירים שמתגייסים בבקו”ם “אין מדינה בלי חיילים”, ותוקף את תופעת הסרבנות עם שרי הממשלה ונאמניה, שהשתמשו במילים בוטות בתארם את אותם סרבנים, בהם טייסים, אנשי היחידות המיוחדות, ועוד. שרת התחבורה מירי רגב אף קראה להעמיד לדין טייסים סרבנים. מעניין לציין בהקשר הזה, שהדיבור מצד הממשלה על כך ש”כולנו אחים” החל רק לאחר שתופעת הסרבנות החלה להרים את ראשה.

כך או אחרת, השיר של רוזנר מתפתח בצורה מפתיעה. אמנם הוא נכתב כמקשה אחת בת 31 שורות, אך לאחר 25 הטורים הראשונים שלו חל מפנה בששת הטורים האחרונים. אף שחלקו הארי של השיר מחייה את האתוס הצה”לי הלאומי, הרי שחלקו המסיים דווקא יוצא נגד האתוס הזה. בתווך המשוררת מציגה מוּדעוּת הופכית לזו של יוסף טרומפלדור לפני מותו בקרב תל חי (1920). “לא טוב למות” היא כותבת, בניגוד לאמרה המפורסמת שיוחסה לטרומפלדור על פיה “טוב למות בעד ארצנו”. בסיום השיר פיה של המשוררת, או הדוברת בשיר, מתואר כפחדן וכהולך בסך. כך, אולי היא מכה כאן על חטא אי המרידה במוסכמות, ועל כך שבכלל העזה לשפוט את אהובהּ המשתמט. אולי לא במקרה מופיעים כאן היתושים בטורים החותמים את השיר כאילו היו מהדהדים לא רק את ערבוב הדם בין האוהבים, או בין חלקי החברה, אלא גם את הימים הראשונים של הקמת המדינה, או אפילו שנות העלייה הראשונות ומאבקם של החלוצים ביתושי הקדחת. יש כאן ניסיון מרשים של משוררת מקורית במיוחד לבחון את הגבולות שלה, של ההוויה שבה היא חיה, ושל התקופה.

קיראו גם :

אירין רוזנר ב”החוטם”

דף הפייסבוק של אורין רוזנר