כריכת ״ספר התבה המזמרת״ של נתן אלתרמן

לרגל ה-28 במרץ, יום פטירתו של המשורר המפורסם נתן אלתרמן, הנה אחד משיריו הידועים מתוך “ספר התיבה המזמרת” (1958) על המשורר והמצביא המפורסם מימי הביניים, שמואל הנגיד.

באדיבות נתן סלור.

המערכת

איור של צילה בינדר לפואמה “הקרב על גרנדה” של נתן אלתרמן בספר התיבה המזמרת

הקרב על גרנדה

זמנם ומקומם של הדברים המסֻפָּרים בשיר זה: לילה שלפני תשע מאות שנה, באָהֳלוֹ של שר-צבא גרנדה, בשדה המערכה, לפני הקרב עם חֵיל סֶבִילְיָה. שר-הצבא שבּו מְדֻבָּר כאן הוא שמואל הנגיד, אחד מגדולי שירת ישראל בספרד. שמואל הנגיד היה במשך שלֹשים שנה מִשנה-למלך גרנדה ומפקד צבא הממלכה. הוא נלחם את כל מלחמותיה והנחיל לה נִצחונות על כל הממלכות האויבות לה. בין פיוטיו הנהדרים יש גם דברי שיר שבהם הוא מסַפֵּר על מלחמות אלו ובתוכם כמה שירים ששלח משְּׂדות-הקרב אל בנו אהוב-נפשו יְהוֹסֵף. הוא יהוסף הנער שהעתיק, בטרם מלאו לו תשע שנים, את הַדִּיוָן (כלומר, אֹסף השירים) של אביו מַחברות מַחברות ערוכות וסדורות. את המחברות הללו היה יהוסף שולח אל אביו אל שדות המערכה ובאחד השירים מְשַבֵּחַ שמואל הנגיד את כתב-ידו של הנער ואומר: “כְּתִיבָתְךָ מְהֻדֶּרֶת / כְּבָרֶקֶת מְסֻדֶּרֶת / וְטוּרֶיהָ מְיֻשָּׁרִים / כְּמוֹ רִקְמָה בְּאַדֶּרֶת”. רבים בחצר מלך גרנדה חרשו רעה על שר-הצבא היהודי אך לא יכלו לו. יהוסף בנו, שנעשה מִשנה-למלך אחרי מוֹת אביו, הוא שנפל לפניהם כעבֹר שנים.

א

לַיְלָה בָּא. אַפְלוּלִית עַל סְפָרַד יָרָדָה.

כּוֹכַב נֹגַהּ שׁוֹקֵעַ בִּשְׁמֵי מַעֲרָב.

חוֹנִים בַּשָּדֶה

גְּדוּדֵי גְּרָנָדָה,

עֲרוּכִים עַל נִשְׁקָם כִּי לַבֹּקֶר קְרָב.

הַיָּרֵחַ גָּדוֹל וְעָבִים שׁוֹכֵן הוּא.

חַיָּלִים מְשַׁמְּנִים מָגִנִּים וְשִׁרְיוֹן.

מְזַמְּרִים: “עִם אוֹר יוֹם עַנְנֵי חִצֵּינוּ

לְחֵילָהּ שֶׁל סֶבִילְיָה יִהְיוּ אַפִּרְיוֹן”.

מְזַמְּרִים. מִשְׁתַּתְּקִים אַט-לְאַט. עוֹצְמִים עָיִן.

נִרְדָּמִים וּבְיָדָם הַבַּרְזֶל הַחַד.

כְּבָר כָּבִים נִצְנוּצֵי אֹהָלִים. אַךְ עֲדַיִן

אוֹר בּוֹקֵעַ מֵאֹהֶל אֶחָד.

שְׁנֵי שׁוֹמְרִים פָּרָשִׁים, עֲדוּיֵי מַתֶּכֶת,

עַל הַחַיִל שׁוֹמְרִים מֵרֹאשׁ גֶּבַע בְּלִי נִיד.

מִי בָּאֹהֶל? בָּאֹהֶל מַצְבִּיא הַמַּמְלֶכֶת,

הַיְּהוּדִי הַוָּזִיר, שַׂר-צָבָא וְנָגִיד.

סָח פָּרָשׁ לְרֵעוֹ: עֲתִידוֹת לֹא יָדַעְנוּ,

אֲבָל חַג נִצָּחוֹן בָּאֲוִיר רוֹחֵף.

הַוָּזִיר הַנָּגִיד – בְּאִם כָּאן הוּא אִתָּנוּ,

כָּאן עֵצָה וּגְבוּרָה וּתְבוּסַת אוֹיֵב.

וּמֵשִׁיב הַשֵּׁנִי: כֵּן יְהִי, אַל נִדְאָגָה.

אֱלֹהָיו בְּעֶזְרוֹ, הוּא עֻזֵּנוּ מֵאָז.

לוּלֵא הוּא – גַּם גְּרָנָדָה וְגַם מַלַגָה

כְּבָר נוֹשְׂאוֹת לְסֶבִילְיָה מַס.

מִשְׁתַּתְּקִים פָּרָשִׁים. אֲבוּקָה מְבֹעֶרֶת

מְאִירָה אֶת הָאֹהֶל בְּנֹגַהּ רוֹשֵׁף.

הַוָּזִיר הַמַּצְבִּיא שָׁם קוֹרֵא אִגֶּרֶת,

שְׁלָחָהּ אֵלָיו

בְּנוֹ הַקָּטָן יְהוֹסֵף.

ב

הַוָּזִיר הַמַּצְבִּיא גַּם קוֹרֵא אִגֶּרֶת

וּמְאִירוֹ הַלַּפִּיד-הָרוֹשֵׁף בְּהִבְהוּב.

כְּבָר קְרָאָהּ הוּא אוּלַי פְּעָמִים עֲשֶׂרֶת,

אֲבָל “הָבָה – אָמַר – אֶקְרָאֶנָּה שׁוּב”…

אֶל הָאֹהֶל נִכְנָס קְצִין מִשְׁמַר-הַדֶּגֶל

לְקַבֵּל פְּקֻדּוֹת יוֹם, כִּי כְּבָר שַׁחַר קָרוֹב.

וְאוֹמֵר הַנָּגִיד: הַקָּצִין, גֶּשׁ-נָא רֶגַע,

הִסְתַּכֵּל אֵיךְ מַפְלִיא זֶה הַיֶּלֶד לִכְתֹּב.

לוּ רְאֵה נָא זֹאת! אֵיזוֹ כְּתִיבָה מְהֻדֶּרֶת,

כְּבָרֶקֶת כֻּלָּהּ מְסֻדֶּרֶת. לֹא כֵן?

מְיֻשֶּׁרֶת – רְאֵה – כְּרִקְמָה בְּאַדֶּרֶת…

כָּאן, עִבְרִית הִיא. וַדַּאי. עִם תִּשְׁעָה קַבִּים חֵן.

וְעוֹד אֵין זֶה הַכֹּל, הַקָּצִין. כִּי רְאֵה-נָא

אֶת זֶה צְרוֹר הַמְּגִלּוֹת. אַל תִּשְׁאַל מַה טִּיבָן…

זֶה הַקָּט הֶעְתִּיק וְשָׁלַח לִי הֵנָּה

אֶת שִׁירַי שֶׁלִּקֵּט. כֵּן, אֶת כָּל הַדִּיוָן.

כֵּן, אֶת כָּל שִׁירֵי חֹל וְאֶת כָּל שִׁירֵי קֹדֶשׁ,

מִכְתָּמִים, שִׁירֵי קְרָב וְשִׁירֵי צִיּוֹן.

בְּעַצְמִי לֹא שִׁעַרְתִּי, קָצִין, אֶת גֹּדֶשׁ

הַכְּתָבִים. הִצְטַבְּרוּ כָּך מִיּוֹם לְיוֹם.

וְהִנֵּה אֶת כָּל אֵלֶּה צֵרֵף הוּא לְכֶרֶךְ,

הֶעְתִּיק בִּתְבוּנָה, בְּלִי טְעוֹת וְהַטְעוֹת.

מַה גִּילוֹ? הוּא בֶּן תֵּשַׁע כִּמְעַט, חָסֵר יֶרַח…

זֶה גִילוֹ. מַה בִּקַּשְׁתִּי לוֹמַר? עוֹד רַק זֹאת –

זֹאת, קָצִין: שְׂפַת קָדְשֵׁנוּ אִתָּנוּ מִשְׁמֶרֶת,

נִלְחָמִים לָהּ הוֹגִים וּגְדוֹלֵי פַּיְטָנִים.

אַךְ מָתַי נִצְחוֹנָהּ לָהּ מֻבְטָח לְתִפְאֶרֶת?

עֵת שׁוֹמְרִים אוֹתָהּ כָּךְ

יְלָדִים קְטַנִּים.

זֶה הַכֹּל, הַקָּצִין. וְאַתָּה לוּ סְלַח-נָא

שֶׁהֶלְאֵיתִי אוֹתְךּ בְּכַמָּה הַבְלֵי שָׁוְא.

לוּ נִגַּשׁ לַמְּלָאכָה. בִּשְׂדֵה-קֶטֶל אֲנַחְנוּ

וּמָחָר לֹא מִלְחֶמֶת לָשׁוֹן וּכְתָב…

וְאוֹמֵר קְצִין הַדֶּגֶל: שׁוֹמֵעַ עַבְדֶּךָ.

אַךְ הַרְשֵׁנִי, הַשָּׂר, רַק דְּבָרִים אֲחָדִים:

בֶּן עַם זָר אָנֹכִי, אַךְ הָלַכְתִּי אַחֲרֶיךָ

כָּל שָׁנִים בְּדַרְכֵי מִלְחָמָה וּנְדוּדִים.

וְיָדַעְתִּי מִכְּבָר (אַף אִם עוֹד לֹא שָׁמַעְתָּ

זֹאת מִפִּי עַד עַכְשָׁו, הָהּ, וָזִיר וְנָגִיד)

כִּי נוֹסָף עַל מַסְעֵי מִלְחֲמוֹת גְּרָנָדָה

עוֹד לְךָ מִלְחָמָה מִשֶּׁלְּךָ, קְרָב תָּמִיד.

הִיא מִלְחֶמֶת עַמְּךָ שֶׁאַתָּה רוֹעֵהוּ,

הִיא מִלְחֶמֶת שְׂפָתְךָ שֶׁאַתָּה שַׂר צְבָאָהּ,

הִיא מִלְחֶמֶת בִּנְךָ שֶׁאַתָּה מוֹרֵהוּ

לְלַמְּדוֹ כְּתָב-קְדוּמִים בְּאַלָּה וּשְׁבוּעָה.

רְאִיתִיךָ גּוֹחֵן כָּך, כְּפַעַם בְּפַעַם,

לִפְנוֹת שַׁחַר-שֶׁל-קְרָב, עַל מִכְתָּב אוֹ דְּבַר-שִׁיר

וְשָׁמַעְתִּי קוֹל-כְּלֵי-מִלְחָמָה, כְּמִין רַעַם

הָרוֹעֵם לֹא בִּשְׁמֵי מַמְלַכְתֵּנוּ, וָזִיר…

רַעַם זָר בְּשָׁמַיִם זָרִים… תְּרוּעַת מֶלֶךְ

נָכְרִיָּה, תְּרוּעַת קְרָב שֶׁהֻבְדַּל וְהֻפְרַד

מִמִּלְחֶמֶת גְּרָנָדָה שְׁלוּפַת הַשֶּׁלַח

הַנִּקְרֵאת בִּכְתָבֶיךָ רִמּוֹן-סְפָרַד.

כָּך, וָזִיר, רַב-שָׁנִים רְאִיתִיךָ מִלַּיְלָה

לְאוֹר נֵר אוֹ לַפִּיד, וָאֶתְהֶה בְּלִי פּוֹתֵר:

מִבֵּין שְׁתֵּי מַעַרְכוֹת קְרָבוֹתֶיךָ הַלָּלוּ

אֵיזוֹהִי הַגְּדוֹלָה יוֹתֵר?

אֵל יִשְׁפֹּט. אַךְ לִבְּךָ, אֲשֶׁר פֶּלֶא-יוֹעֵץ הוּא,

הֵן יוֹדֵעַ וַדַּאי, שַׂר וְאִישׁ-מַמְלָכָה:

קְרָב אֶחָד בַּשָּׂדֶה – סַכָּנוֹת בּוֹ אֵין קֵצֶה…

וְאִם כֵּן – מַהוּ דִין קְרָב-כָּפוּל כְּשֶׁלְּךָ..?

אַל תַּחְשֹׁב לִי לְחֵטְא. אַךְ אִם יֵשׁ מַאֲכֶלֶת

הַזּוֹמֶמֶת לִהְיוֹת בְּדָמְךָ טְבוּלָה,

הֲלֹא כֵּפֶל-עֻזְּךָ בַּקְּרָבוֹת הָאֵלֶּה

הוּא לָהּ אֶבֶן-מַשְׁחֶזֶת כְּפוּלָה.

כִּי אֶל מַה יְּקַוּוּ מְבַקְּשֵׁי רָעָתֶךָ?

תִּקְוָתָם הִיא – עָלֶיךָ לָקוּם בְּפִתְאֹם

בִּהְיוֹתְךָ בַּשָּׂדֶה הַיְּהוּדִי לְבַדֶּךָ…

אוֹ לִצְפּוֹת אֶל בִּנְךָ יְהוֹסֵף עַד בּוֹא יוֹם.

כָּךְ, וָזִיר. אֲבָל אַף כִּי מֵאָז אֲהַבְתִּיךָ

לֹא עָמַדְתִּי לוֹמַר לְךָ: שְׁמֹר נַפְשְׁךָ

וְהַנַּח מַלְכוּתְךָ הָעִבְרִית וְהַשְׁלִיכָה

שַׁרְבִיטָהּ וְחַרְבָּהּ וְשִׂימֶנָּה שִׁפְחָה…

לֹא, וָזִיר. כִּי אֵדַע (לֹא אַתָּה לִי הִגַּדְתָּ):

לַיְלָה זֶה וְהָאֹהֶל הַזֶּה הַמּוּאָר

יִזָּכְרוּ אוּלַי לֹא בְּשֶׁל קְרָב גְּרָנָדָה

וּבְשֶׁל רוּם נִצְחוֹנְךָ עַל סֶבִילְיָה מָחָר…

לֹא וָלֹא כִּי אוּלַי יִזָּכְרוּ הֵם לְפֶלֶא

עַד יָמִים רְחוֹקִים, כָּך אוֹמֵר לִי לִבִּי,

בְּשֶׁל צְרוֹר גִּלְיוֹנוֹת הַכְּתוּבִים בְּיַד יֶלֶד…

וְעַכְשָׁו – מַה פְּקֻדוֹת לְמָחָר, הַמַּצְבִּיא?

הכריכה של אלבום הקומיקס “הנגיד” על חיי שמואל הנגיד מאת אריה מאר ואסטוון פאולס

קראו גם

קיראו עוד של נתן אלתרמן ב”יקום תרבות”

קיראו עוד על שמואל הנגיד

תגובה אחת

  1. באתר שאני מנהל – https://www.zivashamir.com/ – בקטגוריה “ספרים להורדה” אפשר למצוא את הספר “תיבת הזמרה חוזרת” (על שיריו של אלתרמן לילדים ולנוער), ובו פרק נרחב על השיר “הקרב על גרנדה”. מומלץ.

השאר תגובה

אנו שמחים על תגובותיכם. מנגנון האנטי-ספאם שלנו מייצר לעתים דף שגיאה לאחר שליחת תגובה. אם זה קורה, אנא לחצו על כפתור 'אחורה' של הדפדפן ונסו שוב.

הזן את תגובתך!
הזן כאן את שמך

20 − תשע =