כריכת ״המסע הארוך אל המובן מאליו״ של אלי שמואלי.
כריכת ״המסע הארוך אל המובן מאליו״ של אלי שמואלי.

שיר מהפכה / אלי שמואלי

אַתְּ תִּהְיִי הָאוֹבְּיֶקְט הַמִּינִי שֶלִּי

וַאֲנִי שֶלָּךְ

וַאֲנִי אֲחַפְצֵן אוֹתָךְ מֵאָחוֹר

וַאֲנִי אֲחַפְצֵן אוֹתָךְ מִקָּדִימָה

וְאַתְּ תִּצְחֲקִי וְתִקְּחִי אֶת הַפַּטְרִיאַרְכְיָה שֶלִּי

בֵּין הַיָּדַיִם שֶלָּךְ,

וַאֲנִי אֶצָּמֵד אֵלַיִךְ חָזָק

וְאֶסְתַּכֵּל לָךְ בָּעֵינַיִם

וַאֲנִי אֶתְפֹּס לָךְ בַּמֶּרְחָב הַבָּטוּחַ

וְאַתְּ תּוֹרִידִי מֵעָלֵינוּ אֶת יַחֲסֵי הַכּוֹחַ

הַמִּצְעָד שֶלָּנוּ יַגִּיעַ

עַד לַמִּטּוֹת

אֲנִי אֵלֵךְ מֵאֲחוֹרַיִךְ

כְּדֵי לְהִסְתַּכֵּל עַל הַשְּלָטִים שֶלָּךְ

אֲנִי אַסְגְבִּיר אֶת עַצְמִי

בֵּין הָרַגְלַיִם שֶלָּךְ

וְאַתְּ תַּנְשְסְבִּירִי אֶת עַצְמֵךְ

בְּעֵינַיִם חֲנוּקוֹת מֵהַעֲצָמָה

וַאֲנַחְנוּ נַמְשִיךְ כָּכָה

בְּלִי נְשִימָה

עַד שֶתָּבוֹא לָקַחַת אוֹתָנוּ

הַמַּהְפֵּכָה.

העיתונאית אילה חסון חשפה השבוע בערוץ 13 בטלויזיה כי יושב ראש לשכת עורכי הדין, אבי חימי, התערטל בפני עורכת דין צעירה בשיחת וידיאו, כשקודם לכן המליץ עליה לשיפוט. החשיפה הובילה את חימי להתפטר מתפקידו. קודם לפרסום הדברים היה חימי לאחד הדוברים הבולטים נגד הרפורמה המשפטית שמובילה הממשלה החדשה. חימי מצדו התראיין אצל העיתונאי גיא פלג בערוץ 12 וטען כי ניהל רומן מזה שלוש-ארבע שנים עם אותה עורכת דין.

השתלשלות הפרשה הזכירה לי את “שיר מהפכה” של המשורר והסופר אלי שמואלי. השיר מופיע בספר שיריו החדש של שמואלי, “המסע הארוך אל המובן מאליו” (2022, הוצאת ספרי עיתון 77, עמוד 50). אפשר לומר כי השיר ממשיך את הקו הסקפטי שבו נקט שמואלי אל מול מהפכת המי-טו, כפי שהדבר בא לידי ביטוי בספר שיריו הקודם, “האל שהכזיב הוא אתה” (2017, הוצאת פרדס). בספר הקודם הופיע השיר הנפלא “אף-אחד לא מושלם”, שבו הוא מתאר מקרה שבו מי שהפכה לימים ל”יועצת משפטית של ארגון הגג של מרכזי הסיוע לנפגעות תקיפה מינית בישראל” ביקשה ממנו, כשהיה בן 17 והיא הייתה בת-כיתתו, שייגע לה בחזה (עמ’ 89-88). השיר בספר החדש ספציפי פחות ואולי גנרי יותר. נעשה בו שימוש פארודי באוצר מילים מהז’רגון הפמיניסטי המי-טואי, אם אפשר לקרוא לז’רגון הזה כך, כמו למשל: אובייקט מיני; חפצון; פטריארכיה; הסגברה; ועוד. שמואלי הופך את המילים הללו, שנתפסות אצלו כנוקשות יתר על המידה, למילים משחררות, שאולי נועדו “להוריד מעלינו את יחסי הכוח”, כלשונו בסוף הבית הראשון של השיר.

מעניין לציין כי כריכת הספר מראה את היצירה הבלתי גמורה “שערי הגיהנום” מאת הפסל אוגוסט רודין בהשראת “התופת” של דנטה אלגיירי, וגם זה רומז כנראה לכוונותיו של המשורר.

בתחילת הבית השלישי של השיר שמואלי אפילו ממציא מילה חדשה, כמדומני, ברוח המהפכה: “תנשסבירי”. אולי שילוב של תנשמי או תנשפי ותסבירי. נדמה כי שמואלי מבקש מאיתנו לזכור שהמציאות לעתים מורכבת יותר מהחלוקה המגדרית הברורה, וגם מציע שלא נקבל שום דבר כמובן מאליו, שנבין שמדובר במסע ארוך, שיכולות להיות במהלכו גם הפתעות. או שלא.

מה שלא תהיה הפרשנות לשיר, המשורר שמואלי מעודד אותנו לחשיבה מקורית.

קיראו גם:

אלי שמואלי בלקסיקון הספרות

דף הפייסבוק של אלי שמואלי

אלי שמואלי.דף הפייסבוק

תגובה אחת

השאר תגובה

אנו שמחים על תגובותיכם. מנגנון האנטי-ספאם שלנו מייצר לעתים דף שגיאה לאחר שליחת תגובה. אם זה קורה, אנא לחצו על כפתור 'אחורה' של הדפדפן ונסו שוב.

הזן את תגובתך!
הזן כאן את שמך

שש עשרה − שמונה =