פואטיקה של ריקוד -“בינתיים” מאת נגה דקל – השיר השבועי עם אילן ברקוביץ

אילן ברקוביץ’ סוקר שיר חדש של נגה דקל ,יוצרת הידועה למבינים דווקא כקולנוענית ואחראית לפסטיבל הסרטים של מצפה רמון .אבל שולחת את ידה גם בשירה.

המערכת

בינתיים / נגה דקל

מַחֲצִית מֵהָרֹאש,

מָה שֶקּוֹרְאִים לָהּ

תּוֹדָעָה,

נִמְחֲצָה עַל יְדֵי

מַכְ – בֵּש

מַכְ – תָּזִית

אוֹ מַכְ – דָּבָר עִם תְּאוּצָה,

וּבַמַּחֲצִית הַשְּנִיָּה מְסִבָּה

רֵיקָה, צְפוּפָה

בְּכִסְּאוֹת, וַיְבּ,

בִּירָה קָרָה מֵהֶחָבִית

וְקְוִין לָטִיפָה מַרְבִּיצָה.

בֵּינְתַיִם,

אֲנִי רִקּוּד,

וְחוּשַׁי עַל טְרֵמְפּ

שֶׁל הַגּוּף

לַעֲקִיפָה.

השיר “בינתיים” מאת המשוררת נגה דקל (ילידת 1991, גדלה בחיפה ומתגוררת במצפה רמון) מופיע בספר שיריה הראשון, “לנכדות של ונוס” (2023, הוצאת קתרזיס, עריכה יואב גלבוע, עמ’ 14). פרסמתי אותו לראשונה באנתולוגיה שערכתי בחנוכה 2020, ושפורסמה במוסף לתרבות וספרות של עיתון “הארץ”. אלו היו הימים של מגפת הקורונה בעולם ובארץ, אבל גם ימים של הפגנות נגד ראש הממשלה נתניהו בבלפור ירושלים ובכל רחבי הארץ. מה השתנה מאז, בינתיים? הנה ממש בימים אלה נערכות הפגנות ענק נגד הרפורמה המשפטית שמקדמת הממשלה בראשות נתניהו, שמשפטו עדיין מתנהל.

דקל מרשה לעצמה בשיר הזה, ובעוד כמה שירים בספרה, לשחק עם מילים גם בחיתוכן ובחלוקתן להברות. כאן: “מכ-בש”; “מכ-תזית”; ובשיר אחר “פי קאסו” (עמ’ 19), המכוון אל הצייר הספרדי הנודע פבלו פיקאסו ואל תנועת הקוביזם שהוא הוביל באמנות.

אפשר לתאר את הפואטיקה של נגה דקל בהקשר הזה אולי כפואטיקה קוביסטית, אך האמת היא ששיריה לא מתפרקים עד כדי כך ונוגעים יותר בנקודות כמו פמיניזם, נשיות חזקה, יחסי אהבה (ונוס כידוע היא אלת האהבה והפוריות במיתולוגיה הרומית), ענייני אקלים, פיזיקה, וקולנוע (היא בוגרת מגמת קולנוע במכללת ספיר). אולי זו פואטיקה של ריקוד, כמו בטור הרביעי מסוף השיר שלפנינו, “אני ריקוד”, שיש בו תנועה חופשית מול עולם שמנסה לעתים קרובות למנוע את החופש.

קיראו גם:

פרטים על נגה דקל

נגה דקל מספרת על עצמה

דף הפייסבוק של נוגה דקל