חגית בת-אליעזר, שגרירת יקום תרבות לאירועים, ממליצה

על הסרט הישראלי “אמריקה”

כרזת הסרט ״אמריקה״
כרזת הסרט ״אמריקה״

אמריקה” הוא סרטו החדש של אופיר ראול גרייצר, העולה לאקרנים המסחריים הערב, יום חמישי 5.1.2023. זכיתי לראותו בהקרנת טרם בכורה בנוכחות הבמאי וצוות השחקנים בסינמטק תל אביב ב-2.1.2023.

אופיר ראול גרייצר פרץ לתודעה בסרטו הראשון, “האופה מברלין“, משנת 2017, שזכה במספר פרסי אופיר בשנת 2018, כולל הפרס לסרט הטוב ביותר.

כמו בסרטו הקודם, כך גם ב”אמריקה”, צוות ההפקה כולל את המפיק איתי תמיר, הצלם עומרי אלוני, העורכת מיכל אופנהיים, והמלחין דומיניק שרפנטייה. כמו אז, גם עכשיו הסרט מצולם בארץ ובברלין, בה אופיר ראול גרייצר מתגורר עם בן-זוגו, דניאל קוסוב, שהוא גם המעצב האמנותי של “אמריקה” ובפרט של חנות הפרחים המככבת בסרט. הפרח היפה ביותר בחנות היא איריס, בגילומה של אושרת אינגדשט, אשר זכתה על תפקידה הראשי בסרט בפרס ענת פרחי לשחקנית הטובה ביותר בפסטיבל הסרטים ירושלים. זה הציטוט מנימוקי השופטים: “אושרת אינגדשט, בתפקיד איריס מוכרת הפרחים, מפגינה נוכחות טבעית וחזקה על המסך, ומוסיפה צבע ורגש לעולם שמצטייר כמקום קר ונטול חמלה”.

איריס בחנות הפרחים בסרט ״אמריקה״
איריס בחנות הפרחים בסרט ״אמריקה״

תקציר עלילת הסרט: אלי קרוס (מיכאל מושונוב), מאמן שחייה בארה”ב, חוזר לישראל בעקבות מות אביו. בתקופת שהותו בארץ הוא מתאחד עם חבר הילדות שלו, יותם (עופרי ביטרמן), ופוגש את ארוסתו איריס (אושרת אינגדשט), בעלת חנות פרחים. אלי ויותם יוצאים לטיול לנחל בצפון הארץ, בו קורית תאונת ראש ליותם, אשר משאירה אותו בתרדמת, אך עם הזמן יש שיפור. לתפקידה של איריס בסרט היקף עצום: היא מתמרנת בין שני הגברים יותם ואלי, ובין שני הוריו של יותם, המגולמים ע”י מוני מושונוב ועירית שלג. קולה צלול וערב, מבטיה מביעים קשת רחבה של רגשות. היא פורחת בחנות הפרחים שלה, מפתחת רגשות כלפי אלי בהעדרו של יותם, ארוסה, סועדת את יותם בנאמנות מכמירת לב, ומתאחדת אתו לאחר החלמתו.

אלי בחנות הפרחים בסרט ״אמריקה״
אלי בחנות הפרחים בסרט ״אמריקה״

אופיר ראול גרייצר מיטיב עם שחקניותיו הראשיות: הוא מרעיף עליהן תפקידים המזכים אותן בפרסים. שרה אדלר, כוכבת סרטו הראשון “האופה מברלין”, זכתה בפרס אופיר בשנת 2018.

ליותם יש הכול: הורים, אהובה, משפחה. לאלי, הזר גם באמריקה וגם בישראל, אין כלום. הוא גדל כילד מוכה עם אבא אלים ואמא שהתאבדה. ועוד פרט מעניין. אביו של יותם, מוטי, מגולם ע”י מוני מושונוב, שהוא, כידוע לכל, אביו של מיכאל מושונוב, שמשחק את אלי. הסצינות המשותפות של אלי ומוטי נותנות תחושה שיותם אפילו גזל מאלי-מיכאל את אבא-מוני.

אלי התלוש, שברח בילדותו מהבית והסתובב עם טיפוסים מפוקפקים בתחנה המרכזית בתל אביב, אומנם פיתח דאגה גדולה לילדים, אותם הוא מלמד שחייה בארץ ובארצות הברית, אך לא השתקם ממצבו הנחות כילד מוכה, חסר בית.

“אמריקה”, הוא שם מוצלח לסרט: קליט, נחרת בזיכרון, ונושא מטען אירוני, כחלום שאיכזב. אלי, השחיין המקצוען, מוצא את מותו באגם מישיגן, בעת הצלת ילד שנפל למים.
לסרט, שצולם גם בגרמניה, ומתרחש גם באמריקה, סממנים נוצריים: אלי שינה את שם משפחתו ל”קרוס”, שחייה על הגב עם ידיים פרושות לצדדים המדמה צלב. בנוסף, אלי, שאת שמו ניתן להגות במלרע במשמעות “האל שלי”, מצטייר כקדוש מעונה, שמקריב את חייו להצלת ילד זר, ומת בגיל 32, קרוב ל-33, גילו של ישו במותו.

עלילת הסרט, הלכודה בין מותו של אביו של אלי ובין מותו שלו, מתכתבת עם “זכרון דברים” המופתי של יעקב שבתאי, שמתרחש בין מות אביו של גולדמן לבין מותו של גולדמן עצמו. המוות של אלי גם מבטל כל סיכוי של חזרתה של איריס אל זרועותיו ובכך מחזק את נישואיה ליותם, ומעצים את ה- “”happy של ה- “end”.

יואב ויכסלפיש ממליץ

על הספר “עיצוב התודעה”

כריכת ״עיצוב התודעה״ של לירז מרגלית
כריכת ״עיצוב התודעה״ של לירז מרגלית

החוקרת ד”ר לירז מרגלית מתארת בספר זה (הוצאת פרדס, 304 עמודים) את הצד האפל של הקדמה הטכנולוגית, ואת האפשרויות הרבות שזו פתחה למניפולציה על בני אדם, הסחות דעת, וטשטוש המציאות. מבחינה זו, שם הספר “עיצוב התודעה” יכול להיחשב גם כעידון לאפשרות אחרת כמו “טרור דיגיטלי”.

בעולם הדיגיטלי-וירטואלי בני אדם מוותרים על קשרים חברתיים ומגע פנים אל פנים לטובת דיאלוג שמתנהל עם ודרך המסכים. בדרך זו הם הופכים חשופים יותר מתמיד למסרים שיווקיים בהתאם להעדפות האישיות, וכן לחדשות ומידע “בהתאמה אישית”. לכן חברות משקיעות כסף רב במחקר במטרה להכיר טוב יותר את “הלקוח”, כדי למקסם רווחים. הגבולות בין העולם הממשי לדיגיטלי נחצים שוב ושוב בעזרת קמפיינים דיגיטליים, אשר קוראים לאנשים לפעולה במרחב הציבורי, וכך זוכות הרשתות החברתיות למעמד של “כיכר העיר”, ופוליטיקאים בודקים דרכן את דעת הקהל ומפיצים מסרים מתוחכמים.

הפרופיל האישי שלנו הופך דרך הרשתות לציבורי, וכך נוצר צורך בניהול רושם, ובהשוואה מתמדת מול משתמשים אחרים בסוגיות הרות גורל כמו “מי קיבל יותר לייקים”, או “איך משדרגים את התמונה”. כדברי המחברת “הסגידה לתהילה, לפרסום, לחיצוניות, לכימות של הערך העצמי, להשוואה הבלתי פוסקת לאחר… כל אלה נעשו לאלמנטים בלתי נפרדים מהתרבות שלנו”. המרחב הדיגיטלי מתבסס על אינטראקציה מתמידה עם המשתמשים (“יוזרים” – כינוי גם לצרכני סמים) ומתן חיזוקים ופרסים על התנהגות “נכונה” בהתאם לציפיות של המערכת. בדרך זו מוחדרים מסרים תאגידיים מהדלת הראשית בלא מסננת כלשהי, ובאמצעות גירויים סינתטיים ללא גבול.

המחברת מדגישה כי הטכנולוגיה שיפרה את חיינו במובנים רבים, אבל הגענו לנקודה שבה האנשים שמאחורי הטכנולוגיה משקיעים זמן ומשאבים כדי לספק לנו ריגושים, תחושת שליטה, וניתוק מהסביבה. ניתוק כזה מוביל לחדגוניות, להסתמכות על המכשירים הניידים, לדלדול של החשיבה העצמית, ולפגיעה ברגשות סולידריות חברתית.

כך מאבדים בני אדם את תחושת המרחב והזמן, והופכים לשבויים של מסכים ושל מנגנוני הנדסת ההתנהגות שלהם, בדומה למכורים להימורים או לסמים.

תגובה אחת

  1. סקירה מסקרנת; מאוד אהבתי את “האופה מברלין”, ולאוחר סקירה כזו – אצפה לצפות ב”אצריקה”.
    תודה לחגית — צ

השאר תגובה

אנו שמחים על תגובותיכם. מנגנון האנטי-ספאם שלנו מייצר לעתים דף שגיאה לאחר שליחת תגובה. אם זה קורה, אנא לחצו על כפתור 'אחורה' של הדפדפן ונסו שוב.

הזן את תגובתך!
הזן כאן את שמך

5 − אחד =