כדור הארץ, שהוא כוכב ייחודי ביקום בכלל ובשביל החלב בפרט, עובר שינוי פרדיגמה. מדובר באבולוציה מזורזת ומשוסעת. בניגוד לתרבות אבולוציונית – אנושית והמשכית – הופיעה לאחרונה תרבות סייבר טכנולוגית, עתידית, מנוכרת, ממכרת, כפייתית, ומשעבדת. תרבות המבוססת על בינה מלאכותית ועל אנשים המייחסים לעצמם תכונות של אלוהויות בוראות. תרבות זו סוטה מתהליך האבולוציה ההדרגתי שאפיין את הפלנטה משחר ההיסטוריה. הכול נעשה בדגשים מנוגדים בין יצרנות ויצירתיות לבין גלגול הון ליברטיני, מנוון, וחסר תוחלת.
פרדיגמת החיים הממושטרים המשתנים על כדור הארץ בלטה בתקופת הקורונה וחיסוניה, ובמלחמה באוקראינה, ועוברת בין השאר להפעלת טריקים ושטיקים והסחות דעת בתחומים שונים: משברי והִנדוּסֵי האקלים, האנרגיה, התזונה, והפיננסים; צפיפות ודחיסה של בני האדם במגלופוליסים מרושתי מסילות ברזל, עם טכנולוגיות מעקב (G5), וריכוזים אנושיים צפופים וממוגדלים במבנים שמתנשאים עד מאה קומות ויותר, שאליהם מובילה תחבורה מסילתית; כמו כן, מושפעים התהליכים השליליים מהגישות והחזונות הכלכליים, החברתיים, והמשפטיים – השמרניים מצד אחד, והליברטיניים הקיצוניים מצד שני – האופפים אותנו בתהליכי הנדוס התודעה.
תהליכים אלה הולכים ומשסעים את העולם לשני גושים מנוגדים ומרכזיים. "המערב" מחד גיסא, והמדינות היצרניות והמתועשות (לשעבר ה"מתפתחות") מאידך גיסא. כל זאת בהשפעת אמירותיהם הפנטזיונריות של הוגי, מובילי, ומעצבי "פורום דאבוס", העוסק בסדר עולמי וממשלי אחיד וחדש.
בניגוד לזאת, העולם של העתיד יתפתח בניגודיות וב'הפוך על הפוך', ועל-פי עקרון סינתזת אחדות הניגודים: העולם יהיה יצרני ודמוקרטי; רגשי ואנושי; בעל "חמישים גוונים של אפור", ולא יתבסס על דואליות ובינריות מערביות, ובעיקר לא על עקרות מלאכותית ולא זורמת, שהיא אמריקאית במהותה; וכן לא יושתת על שירותים פיננסיים, דיגיטליים, משפטיים; ולא על תורות ממשל סמכותניות ודיקטטוריות; זכויות יוצרים מוקצנות ומגולגלות; תיווכים, יחצ"נים, לוביסטים, שימונים, בוררויות; סייבר ובינה מלאכותית. בסופו של דבר, מלחמת בני האור בבני החושך תברא עולם חדש, שמהותו לא תהיה מהות שלילית של נצלנות משולבת בקפיטליזם ליברטיני ובממסדיוּת ממשלית-עסקית נטולת רכיבים חברתיים. מדובר במאבק נגד גישות אנושיות, שאותו מטפחים הגורמים הלא יצרניים בחברות האנושיות על-ידי קידוש מהויות ומצגי שווא וסרק פוסט-מודרניים ומאחזי עיניים, שהם שליליים במהותם וכוללים גלגולי וסיבובי הון, שמעודדים תהליכי היווצרות פערים כלכליים וחברתיים עצומים, שמתבטאים בתהליכי התרוששות חברתיים, ברידוד התרבויות, ובעיוות הידע ההיסטורי, שאמור להיות בנוי על אמינות מחקרית.
מדובר בחזון חברתי-עתידי מנצח וחיובי של העולם הדמוקרטי, הפלורליסטי, ההטרוגני, האנרגטי, האופטימי, והרב-תרבותי.
זאת בניגוד לחזון עולם שלילי, מבוסס ממון וטכנולוגיה, שאינו יצרני. עולם מוטה טכנולוגיה, שמהותו אוטוריטרית, אילומינטית, ריקנית ,אחידה ,יחצ"נית, וחסרת רגישויות אנושיות, מורשתיות, וחברתיות. גישות מנכרות, שליליות, ודיסטופיות אלה לא יצליחו להגשים את חזונן לגבי פלנטת הארץ.
פלנטת הארץ היא ייחודית, מגוונת עד-מאוד, היא עוצבה מקדמת-דנא, למרות כל הקשיים, באופן אבולוציוני ואופטימי, אוטופי, טבעי, ואנושי. כך עליה להמשיך ולהתפתח. אסור ללכת שולל אחרי הזיות שווא של שיאני הון בודדים, המחזיקים בריכוזי הון וממון, בפערים עצומים (שיש למגרם) שלא התקיימו כמותם לפני כן בהיסטוריה האנושית.
בשנת 1997 פרסמה הסופרת, הרופאה והפסיכיאטרית הישראלית ד"ר חמוטל שבתאי את ספרה "2020", ספר עב כרס שיצא לאור בהוצאת כתר. ספר זה צפה את פרוץ הקורונה כאירוע משנה סדרי בראשית. המחברת חזתה את השיסוע של שני גושי מדינות ותרבויות מנוגדים בעולמנו. אחד הגושים הוא "המערב", שנוצר באופן תהליכי מאז שתי מלחמות העולם במאה העשרים. עולם זה התבסס על מאפייני תרבות פילוסופית-מעין דמוקרטית שמוצאה ביוון הקדומה, ובהמשך, על התרבות ההלנית-האימפריאלית ברומא הקדומה, המבוססת על היסודות היווניים, אך הייתה טכנולוגית יותר. המערב רואה עצמו מבוסס ערכית והיסטורית על גישות ממשליות, תרבותיות, פילוסופיות, טכנולוגיות, אקדמיות ומדעיות, ועל מורשת תרבויות יוון ורומא (גם גרמניה ראתה עצמה כממשיכת האימפריה הרומית הקדושה). כיום המערב כולל את ארצות הברית, מדינות האיחוד האירופי, יפן, ומדינות נספחות כמו דרום-קוריאה וישראל.
העולם המערבי הפך עצמו, בתהליכי הניוון שהוא עובר, מיצרנִי למגלגל הון לא יצרני של כספי כלכלת שירותים, הצוברת חובות, ושבנויה על מניפולציות וקומבינות משפטיות וספקולטיביות. המערב מחפש דרכים להשתלט על זהויות, נורמות, ערכים, אתיקות, ואמות מוסר של תרבויות, דתות, עמים, קבוצות אתניות, מדינות וגושי מדינות בעולם, ולטשטשן. זאת בעזרת התארגנויות טכנוקרטיות שעוסקות בהנדוסי תודעה, הממדרות ומנכרות את בני האדם ואת החברות האנושיות אלה מאלה ויוצרות חוסר באנושיות ובחברתיות. הכול מוּנע מבסיסים מלאכותיים של הגדרות אזוריות וגלובליות. דוגמה לכך היא "ארגון הבריאות העולמי", שהתעצם בצורה בולטת מאז פרוץ עידן הקורונה. ארגון זה פועל באוטוריטריות סמכותנית ושולח זרועות תמנוניות לכל מדינות העולם בדרגות הצלחה שונות ובדיפרנציאליות. למשל, בכל הקשור להתארגנות סביב תרופות וחיסוני הקורונה הבעייתיים מאוד. גם ארגון נאט"ו, שהוא בחזקת "נמר של נייר", תפס בולטות ומשמעות יתר עקב משבר אוקראינה, שיצר עבורו הזדמנות יחצ"נית .
בריטניה, שהייתה חברה באיחוד האירופאי, ביצעה ברקזיט ועזבה אותו, תוך הישענות על חבר העמים הבריטי וטיפוחו. בארגון זה חברות מעל חמישים מדינות שהיו תחת שלטון האימפריה הקולוניאלית-הבריטית ששגשגה במשך מאות שנים. חלק ממדינות אלה, כמו הודו, הפכו למעצמות מובילות. חלק ממדינות אלה היו חברות מובילות בארגון המדינות שהשתחררו מהקולוניאליזם בתום מלחמת העולם השנייה, הן הפכו למדינות מתפתחות, ניטרליות, המשתייכות לעולם השלישי. בהמשך, בעקבות מעבר התעשיות מהעולם המערבי אליהן, הן הפכו למדינות תעשייתיות ומפותחות. ארגון המדינות האמור, שישראל לא השכילה להצטרף אליו, מונה כשני שלישים מהמדינות החברות באו"ם. מדינת ישראל תוכל להצטרף בעתיד לחבר העמים הבריטי, בשל היותה נתונה תחת שלטון המנדט הבריטי בשנים 1948-1918, אך זה מותנה בהסדרים מדיניים עם הפלסטינים. המערב, שאחרי מלחמת העולם השנייה הקים בין היתר את פורום דאבוס, מפנטז, כמו הנרי קיסינג'ר, על סדר עולמי חדש, דומיננטי, ושולט.
מולו ניצב הגוש השני. מדינות ומעצמות מתפתחות, יצרניות, ותעשייתיות, שאינן רואות את הדברים עין בעין עם המערב, ויש להן אינטרסים אחרים, המבוססים על עוצמות יצרניות אמיתיות, ההולכות ומתחזקות. מדובר במדינות הנמצאות בתהליכי תיעוש מהיר, שלהן גם שליטה על מחצבים, אנרגיה, ומזון, וכן תשתיות, לוגיסטיקות, ציים, ונמלים, כולל נמלי מכולות ענקיים ברחבי העולם – הודו, סין וחגורת המשי החדשה שלה שמתפעלת גם נמל אוניות ומכולות ענק בנמל הקישון, המהווה חלק ממכלול נמלי חיפה. מדינות אלה צוברות כוח ועוצמה הולכים ומתגברים במגוון ממדים מול המערב. אלה הן מדינות עם אוכלוסיות צעירות, שבהן מושקעים משאבים גדולים בהכשרות, בהשכלה, בהדרכות לימודים מדעיים, טכנולוגיים, הנדסיים, ואקדמיים. פחות עוסקים שם במשפטים ובמדעי החברה. מדינות אלה הופכות לשחקניות חזקות בזירה הגלובלית, ויחד ולחוד, יותר ויותר, קוראות תיגר על המערב העובר תהליכי ניוון. בפועל, הן עוברות פיתוח מואץ. ישראל בהנהגת דוד בן-גוריון טעתה טעות גדולה כאשר השליכה את יהבה על המערב וזילזלה בארצות העולם השלישי, כפי שנקראו אז. הזילזול בא לידי ביטוי במעשיה בתחומי פיתוח נשק לא קונבנציונלי, גם סביב "מבצע סיני". משה שרת, ראש הממשלה השני ושר החוץ ומקים "שירות החוץ" של מדינת ישראל, חשב וניסה לפעול באופן הפוך, ולשתף פעולה עם מדינות אלה. מדינות הגוש המתהווה – הנגדי למערב – לא התנהלו כמו המערב, גם בימי הקורונה. הן פעלו יותר בגמישות, פחות בהיסטריה, פחות שמו דגש על חיסונים, והשתמשו בתרופות גנריות, שלא סולקו ממדפי בתי המרקחת.
לעומת המערב, לא נכנסו המדינות המתפתחות – מאלו היצרניות ועד אלו המתועשות – לפאניקה. נראה כי המערב "כושף על-ידי ארגון הבריאות העולמי", וזה גם זה הובילו להתנהלות בימי הקורונה באופן שפגע פגיעות אנושות בכלכלות ובחברות במדינות הנמנות עם המערב. עובדתית, ארגון הבריאות העולמי קיבל תמיכה כספית גדולה מטייקוני המערב.
המדינות המתועשות והיצרניות החדשות הולכות ומתעצמות בשל כניסתן המוצלחת לנעלי המערב שיצרנותו הולכת ומתנוונת, בעוד הן צוברות תאוצה. מדובר, בין היתר, במדינות שחלקן הופכות למעצמות גלובליות: סין, רוסיה, הודו, ברזיל, טורקיה, אירן, אינדונזיה, מלזיה, דרום-אפריקה, מצרים, ובנגלדש (מעצמת טקסטיל). מדינות אלה ואחרות יכולות, וגם חושבות, ליצור מטבע נגדי שיתחרה במטבעות השוקעים: הדולר והאירו.