חיים מזר סוקר סיפור מתוך ספר סיפורים קצרים, העוסק במשפחה מוזרה למדי. ואולי בעצם לא?

המערכת

כריכת הספר ״גי-פי-אס״ של עלמה גניהר
כריכת הספר ״גי-פי-אס״ של עלמה גניהר

הסיפור “ג’י פי אס” נכתב על ידי הסופרת והתסריטאית עלמה גניהר ומופיע בספר “ג’י פי אס” (עם עובד 2012), שהוא אסופת סיפורים של הסופרת. זהו סיפור על זוג ממעמד הביניים בשנות ה-50 לחייהם. לזוג שתי בנות בוגרות ובביתם עובדת זרה. בני הזוג לא מוזכרים בשמותיהם בכלל. האישה מוזכרת לכול אורך הסיפור בגוף שלישי יחיד, “היא”,
והבעל גם כן בגוף שלישי יחיד, “הוא”. האזכור של הבנות הוא קצר, ודווקא לעובדת הזרה יש שם, “רותה”. מהרמזים הנמסרים לגביה נראה שהיא מהגרת עבודה.

עצם העובדה שבני הזוג לא מוזכרים בשמותיהם רומזת על מערכת היחסים ביניהם. מתקבל הרושם של סתמיות ואולי של ניכור. ההתייחסות אליהם כאל “היא” ו”הוא” יכולה להיות כלפי כל זוג שהוא. מידי פעם מופיעים דיאלוגים בין האישה לעובדת הזרה. דיאלוגים אלה הם קצרים, לקוניים באופיים. האישה בעצם מגדירה את עצמה דרך אותה עובדת זרה “רותה”. מתברר של”רותה” יש סיפור קשה וטרגי. לא נמסר שום דבר לגבי ארץ מוצאה, יתכן מאחת ממדינות אפריקה. איכשהוא התגלגלה למצרים ומשם הגיעה לארץ. היא נאנסה, וכאשר הגיעה לארץ ניסתה לעשות הפלה ולא הצליחה. פרט נוסף לגביה הוא שהיא לא הגיעה לארץ בגפה, אלא באה עם בעלה. היא הגיעה למשפחה שעליה מסופר דרך מכרה של “היא”.

מסיפור חייה של “היא” מתברר שהתחתנה בגיל צעיר מאוד. בעלה הוא עורך דין מצליח ואיש קריירה. לגביה לא נמסר שום דבר על מקצוע או לימודים מסודרים. לבני הזוג שתי בנות, שבגרו ועזבו את הבית, כל אחת לדרכה. בחיי הנישואים היו עליות ומורדות, ובמהלכן של שנים אלה הוריה נפטרו. את בעלה היא עדיין אוהבת, והוא מקור כוחה ובטחונה (עמוד 181). בעלה הוא אדם חזק מאוד ואישיות שמקרינה הרבה עוצמה. היא, לעומת זאת, שום דבר, חלשה מאוד ותלותית. היא מתקשרת אליו מספר פעמים במהלך יום העבודה, מה שקרוב לוודאי הפך לו למעמסה. נראה שהיא סובלת מחרדת נטישה. חרדה זו יכולה להעיד על בעיות קשות בילדותה שהקרינו על חייה כאישה בוגרת. אולי היא עברה איזו שהיא חוויה טראומטית, שהפכה אותה כה תלותית כאשת איש. בעלה ניסה לעודד אותה לפנות ללימודים אקדמיים, אולם הצלחתה האקדמית היתה אפסית, ולאחר שנת לימודים אחת פרשה. הראש שלה היה במקום אחר (עמוד 183), היא רצתה ללדת ולהיות אימא. מאחורי רצון זה היה משהו אחר, היא חפצה לרצות את בעלה. ההתרפסות שלה בפניו היתה מוחלטת. היא התמכרה לכול מה שיש בו: “בעלה לא הבין מדוע כה דחוף לה להביא תינוק, יקל עליה להיות אימא”. היא פחדה. בתוך תוכה שררה ריקנות גדולה והיא לא ידעה איך למלא אותה. התיאור הזה, במשיכת מכחול, מזכיר את דמותה של מאדאם בובארי.

למעשה, מבלי משים, “הוא” תרם את חלקו לתחושת הניכור: “כשנולדה בתה הבכורה, היא היתה מאושרת ובכול זאת לא נפסקו חששותיה עד שנולדה הצעירה שלוש שנים אחרי כן. מרגע לידתה נוצר בינו ובין הבת הצעירה קשר מיוחד ובאמצעות הקשר הזה היא רצתה להחזיר אותו הביתה מעבודתו בשעות היום לגרום לו לבטל נסיעות עסקים לחו”ל ופגישות ליליות ארוכות” (עמוד 183). בשל מעמדו הרם וקשריו העסקיים הוא נעדר מהבית, מה שתרם לא מעט לתחושת הריקנות שלה. היא קיוותה שהבת תחזק את הקשר ביניהן וימלא את הבית, אך זה לא קרה או במידה חלקית בלבד. הקשר היה בינו לבין הבת הצעירה, ומה איתה? היא נשארה קצת, ואולי יותר מכך, בצד. יותר משהיתה נוכחת היתה נוכחת נסתרת.

“הוא” היה קשור מאוד לבת: “בנוגע לבתה הצעירה טעתה תמיד והוא צדק תמיד וזה היה מרגיז”; “בתה הצעירה לא דיברה על עצמה. לא סיפרה לה על מחשבותיה והיתה חידה בעיניה. מאז ילדותה נצמדה אל אביה והיתה מחכה לו ליד הדלת ככלב נאמן. אם התמהמה לחזור לחזור מעבודתו…בנערותה היתה מסתגרת שעות בחדרה ורק לאביה הרשתה להיכנס” (עמוד 194). היתה זו תחרות סמויה בינה לבין הבת הבכורה מי תקבל מתשומת ליבו של האב. היא היתה מעין ממלאת המקום שלה. אין כאן שום התייחסות לחסדים מיניים, אלא מי מביניהן תזכה לאמפתיה של האב.

היה בין “היא” לבין בעלה מרחק ריגשי. אותו מרחק ריגשי בא לידי ביטוי גם במטבח. מי שמבשל הוא תמיד הבעל. הוא נעזר רבות ברותה. חסרים כאן אותם רגעים קטנים ואינטימיים של הביחד בינו לבין אשתו. היא שוב פעם בצד, לא בדיוק ביחד. לא מצב בריא, אם לנקוט לשון המעטה, בחיי זוג. כאילו שהוא אומר לה – אני לא סומך עליך. יתכן והוא היה בשלן מעולה, אבל חסרה התחושה שלה שהיא חלק מהביחד, תחושת המשפחתיות, עקרות רגשית.

משפט שחוזר על עצמו הוא ההודעה של הג’י פי אס כמה מטרים יש עד לרחוב הבא או הצומת הבאה. תחושה של מונוטוניות ושל תנועה שאין בה יעד סופי, מה שיכול להעיד על תנועתיות הנובעת מחוסר שקט. חסר כאן ממד של יציבות.

המחברת, עלמה גניהר, בדרך זו של סיפור מינורי מספרת את סיפורן של משפחות רבות. אולי יש בסיפור כדי לתת צילום רנטגן של משפחות שעל פניו נראות נורמטיביות לחלוטין, אבל למטה בבסיס שלהן חסר משהו שישמור על קירות המשפחתיות, ויחסוך פוטנציאל של הרס.

בהחלט שווה קריאה והירהור לאחר הקריאה.

עלמה גניהר. ויקיפדיה
עלמה גניהר. ויקיפדיה

ראו גם

עלמה גניהר בלקסיקון הספרות העברית

עלמה גניהר בויקיפדיה

השאר תגובה

אנו שמחים על תגובותיכם. מנגנון האנטי-ספאם שלנו מייצר לעתים דף שגיאה לאחר שליחת תגובה. אם זה קורה, אנא לחצו על כפתור 'אחורה' של הדפדפן ונסו שוב.

הזן את תגובתך!
הזן כאן את שמך

7 + 1 =