רפי וייכרט, משורר, הקים לפני 25 שנה את הוצאת הספרים “קשב לשירה“, אחת מהוצאות הספרים לשירה החשובות בתולדות מדינת ישראל. יואב איתמר משוחח איתו על הוצאת “קשב לשירה” במלאת 25 שנים להיווסדה.

המערכת

כריכת ״נישואי העדן והשאול״
כריכת ״נישואי העדן והשאול״ של ויליאם בלייק, הספר הראשון שיצא ב״קשב לשירה״ בתרגום גיורא לשם

ש: איך בכלל התחילה היוזמה?

ת: מתישהו בשנת 1997 הצענו למו”ל הוצאת “תג” מריו ויינשטיין שנוציא במסגרת הוצאתו הקטנה סדרה של שלושה-ארבעה ספרי שירה בשנה. הוא ביקש שבוע לחשוב וחזר אלינו עם תשובה שלילית. בלשון הרבים “הצענו ו-אלינו” כוונתי – אני ועמיתיי המשוררים והמתרגמים משה דור וגיורא לשם. וכמה טוב שסירב כי בוודאי לא היה עומד בקצב שאליו הגענו ברבות השנים. בשיא התפוקה ראו אור יותר מ-30 ספרי שירה ומסה, מקור ותרגום, מדי שנה, שזה ספר בערך כל שבועיים. במבט לאחור אני מתקשה להאמין שזה עלה בידינו מבחינת כמות העבודה ובעיקר מבחינת מימון אבל זאת עובדה.

ש: מה היה ה”אני מאמין” של ההוצאה?

ת: להוציא שירה טובה משלל לשונות ומתקופות שונות עם דגש חזק על המאה העשרים. אני זוכר שמשורר מסוים התלונן באוזניי אחרי צאת הספר העשירי שהוא אינו רואה קו מו”לי. אמרתי בליבי בחיוך “חכה עד הספר המאה ואולי תראה”. הקו המו”לי העיקרי הוא גיוון, איכות, ופתיחות למגמות ולטעמים שונים, וכמובן גם לתקופות מיוון העתיקה ועד למאה הנוכחית. אחד הדברים שהקפדנו עליו ברוב רובם של הספרים הוא מתן קרדיט למתרגם או למתרגמת בשער הספר. הספרים הללו לא היו רואים אור ללא כישרונם, חריצותם, ודבקותם במשימה של המתרגמות והמתרגמים, ואת זה הקוראים צריכים לראות מיד.

ש: מה הדברים שהבאת מהבית להוצאה?

ת: אני מקווה שהבאתי חינוך טוב, יכולת קריאה, והבנה של מה ראוי ואיך צריך להגיש את הספר לקוראות ולקוראים בישראל. אבל עד כמה שזה ישמע מעשי, הדבר הראשון שנדרש כדי שהמדף יתמלא בספרים זה כסף ובסכומים נכבדים. בלי יד שמוכנה להישלח עמוק מאוד אל תוך הכיס אי אפשר להוציא מאות ספרי שירה, שברובם המכריע אינם נמכרים בכמויות גדולות. פה ושם בוודאי שהיו ספרים שזכו בקרנות, במלגות, ובתמיכות ציבוריות, והיו גם תורמים פרטיים שסייעו, אבל אלו כמה עשרות מתוך יותר מ-350 כותרים שראו אור במשך 25 שנים. אתה בוודאי יכול לחשב בקירוב כמה כסף השקעתי בחלום הזה. ואל תשכח את מימון משלוח הספרים, יחסי הציבור, ארגון מאות האירועים ברחבי הארץ, וכו’.

ש: איך מצליחים במקביל גם ללמד, גם ליצור, גם לתרגם, גם לערוך, וגם לפרסם?

ת: אני אוהב מאוד את מה שאני עושה ואני מקווה שאני עושה את הדברים ברמה סבירה. אי אפשר להיות כל היום עסוק בכתיבת שיריך שלך. אז כשאני לא כותב אני מתרגם, כשאינני מתרגם אני מלמד, כשאינני מלמד אני כותב מאמר על משוררת או על משורר, וכשאיני עושה את כל אלה אני עורך. כשישנים מעט מאוד בלילה היממה מאפשרת קצב עבודה משמעותי.

ש: מדוע ההוצאה הפסיקה להוציא לאור ספרות מקור?

ת: לפני שנים אחדות החלטתי שחשוב יותר לרכז את המאמצים בהבאת עוד ועוד שירת עולם אל הקוראים שלנו. שירת המקור תמצא לה את נתיביה אצל המו”לים הגדולים או הקטנים יותר. אני לא יכול לעשות הכול, ואחרי 25 שנים עמוסות ודחוסות יש גם עייפות חומרים. אין זה אומר שהסקרנות והתיאבון אבדו לי אבל בהחלט יש לי פחות זמן פנוי ופחות אנרגיות.
הוצאנו הרבה מאוד משוררי מקור טובים, בהם טוביה ריבּנר ואריה סיון, שספריהם המצוינים, בתוספת עשייתי העקבית למענם ובצירוף המלצותיי החמות לוועדת הפרס, הביאו בסופו של דבר לזכייתם בפרס ישראל. אבל יש עת להרחיב ועת לצמצם ועכשיו מתרכזים בספרויות העולם.

ש: אילו עוד כותרים יראו אור בשנה הקרובה?

ת: אני מתכנן שבשנת 2023 יראו אור כעשרה ספרי שירה חדשים ובהם תרגומים מערבית, מתורכית, מגרמנית, מקטלאנית, מיידיש, מספרדית, מרומנית, מפולנית, ומיפנית.

ש: מה החלום המו”לי הכי גדול שהיית רוצה להגשים?

ת: יש מאות משוררות ומשוררים שהייתי רוצה שיתורגמו לעברית ושהייתי שמח להוציא לאור. כפי שאמר פעם דוד אבידן “הכול עניין של זמן ומזומן”. על החלומות הגדולים יש לא מעט מגבלות. למשל, אילו יצירות יכולות לזכות לתרגום הולם? מי ייקח על עצמו את המשימה? האם כשצריך אפשר יהיה לרכוש את זכויות התרגום? ועוד ועוד. האמת היא שאין לי חלום אחד גדול ובדרך כלל אני גם לא בעד ספרים מונומנטליים. כמו שכתב עמיחי “מוטב לא להיות ברוש אלא דשא”, ואני מיד מעביר את המשל שלו לכותרים הרבים שאני עוד מקווה להוציא.

תמונת מייסדי הוצאת ״קשב לשירה״ מימין לשמאל רפי וייכרט, משה דור, גיורא לשם

ראו גם:

אתר הוצאת “קשב לשירה

השאר תגובה

אנו שמחים על תגובותיכם. מנגנון האנטי-ספאם שלנו מייצר לעתים דף שגיאה לאחר שליחת תגובה. אם זה קורה, אנא לחצו על כפתור 'אחורה' של הדפדפן ונסו שוב.

הזן את תגובתך!
הזן כאן את שמך

1 × שתיים =