יצחק בשביס זינגר. סוכנות צילומי עיתונות י.פ.פ.א אוסף דן הדני, הספרייה הלאומית.
יצחק בשביס זינגר. סוכנות צילומי עיתונות י.פ.פ.א אוסף דן הדני, הספרייה הלאומית.

לרגל יובל ה-120 להולדתו של יצחק בשביס-זינגר שהיה ב-21 לנובמבר פניתי למכרה שאני יודע שקראה את הספרים שלו, ושאלתי אם תסכים לכתוב כמה מילים. היא הסכימה שאפרסם את רשמיה, אבל לא את שמה, לכן אני מפרסם את הדברים תחת שמי. להלן מה שאמרה לי.

קראתי את כל ספרי בשביס-זינגר שתורגמו לעברית, לצערי יש כאלו שלא תורגמו, וגם את ספריו של אחיו ישראל-זינגר, את ספריו של אופטושו, וחלק מספריו של עגנון. בספרים האלו יש רבדים של מסורת יהודית, כמו התייחסויות לתלמוד ולמדרשים, וכמובן עושר לשוני וכתיבה יפה שפשוט מהנה לקרוא.

אישית אני פחות אוהבת את עגנון. הסגנון שלו מליצי ומסורבל. יש מי שטוענים שזה משום שהתעקש לכתוב בעברית, שהיא לא שפת האם שלו. התרגומים של הזינגרים ואופטושו הרבה יותר לטעמי, מה שגם לשבח המתרגמים כמובן. אבל גם אצל עגנון מתקיימת הסיבה המרכזית שבעטיה קראתי את הסופרים הללו, והיא דווקא לא ההצטיינות הספרותית שהזכרתי.

הסיבה הזאת היא שמענין אותי לקרוא איך היו חיי היום יום בתקופה ההיא, באזור שהיה פחות מפותח יחסית לאירופה המערבית. כלומר חיי היום יום במזרח פולין ומערב רוסיה, שהיו, כך אני מתארת לעצמי, דומים לחיי היום יום במערב אירופה בתחילת המאה ה-19 דווקא. אולי גם בבריטניה כך היו החיים בפועל בסוף המאה ה-19 בכפרים מרוחקים, אבל לא כך בלונדון, שעליה ועל החיים בה יש לנו תיאורים ואפילו ספרי הדרכה של סופרים בני התקופה (למשל ספר לעקרת הבית), וגם לא בערים המערב אירופיות הגדולות האחרות, למשל פריז.

כך למשל התיאורים של הסופרים “שלנו” על בית השימוש שהוא עביט שופכין שלוקחים החוצה ושופכים בחצר. התיאורים של הבתים עם גגות העץ שהגשם נכנס לתוכו וגורם לטחב בבית, לעומת בתים משופרים ו”מודרניים” עם גג פח שאין בו טחב, אבל לעומת זאת יש רעש בלתי פוסק כשהגשם ניטח עליו. התיאורים של היציאה לעבודה בבוקר, ההליכה בבוץ, והנסיעה בעגלות רתומות לסוסים.

כמובן, ובכל זאת, יש גם את האלמנט של החיים היהודיים. הגיבורים של הזינגרים, אופטושו, ועגנון, הם כמובן יהודים. לכן יש גם תיאורים של ההליכה לבית הכנסת בשבת, התפילות, החגים. זה לא לקרוא על גויים שחיים בתקופה הזאת, כמו שאולי צ’כוב שחי באותה תקופה (1860-1904) כתב – אף שלפי מה שאני מכירה אצל צ’כוב אין את פרטי החיים היום-יומיים האלו, אבל אולי אצל סופרים גויים אחרים, שאני לא מכירה, יש.

מענין אותי להשוות כמה החיים היום-יומיים שלנו השתנו בתקופת זמן של בסך הכל 100 שנה. עד לפני כ- 20 שנה ממש חיו בינינו אנשים שיכלו לספר מידע אישי על החיים אז, במקומות האלו ובתקופות האלו, ולהשוות אותם לימינו. אנשים שנולדו ב- 1910 חיו אמנם דרך שינויים שכבר התחוללו, כמו רכב ממונע ואפילו רדיו, אבל אולי עד גיל 10 חיו בצורה המתוארת בספרים האלו.

אלו היו אנשים שבאמת בשבילם רדיו היה המצאה מדהימה, ואפשר היה לשמוע בתיאורים שלהם כמה הדבר המדהים הזה, שאפשר לשמוע באופן מיידי מה שאנשים במקומות רחוקים אומרים, הרשים אותם כשנתקלו בו בפעם הראשונה.

עד כאן דבריה של הקוראת.

בנימה אישית שלי (אמנון) אני יכול לספר שפגשתי רדיו ישן כזה אצל סבתי ז”ל, משהו בגודל כמעט של טלויזיה (לא lcd 50 אינץ אבל crt 21 אינץ למי שמבוגר מספיק לזכור, גם בעובי) עם כפתורים גדולים שאפשר היה לתפוס עם כל היד (של ילד, אמנם) ולסובב, וכל נקישה היתה תדר ותחנה אחרים.

ועוד בנימה אישית אציין כי גם אני מתענין בתנאי החיים בתקופות קודמות לשלנו, אבל לא במעין געגוע לחיים פשוטים, אלא בדיוק להפך, מתוך התפעלות כמה החיים שלנו טובים יותר. אני מתרשם שאנשים לא מבינים עד כמה הטכנולוגיה שינתה את החיים שלנו. זה מדהים שאפילו לאדם העני ביותר כיום (בתנאי שאינו חסר בית) יש תנאי חיים שבעבר היה צריך להיות עשיר עם משרתים רבים כדי להנות מהם. מים מתי שרוצים, לא צריך לצאת לבאר ולשאוב, ואפילו חמים, לא צריך שהמשרתים יחממו מים לאמבטיה 3 שעות מראש. ארוחות חמות באופן מיידי – לא רק 5 דקות במיקרוגל אלא גם חצי שעה על הגז זה מיידי בהקשר זה. וכמובן לאנשים אפילו רק קצת יותר אמידים תנאים שלא היו אפילו לעשירים ביותר בעבר. קיסר רומא היה צריך לנסוע לוילה בהרים כדי להימלט מחום הקיץ. היום פשוט מפעילים מזגן, שיש ברוב הבתים בישראל.

השאר תגובה

אנו שמחים על תגובותיכם. מנגנון האנטי-ספאם שלנו מייצר לעתים דף שגיאה לאחר שליחת תגובה. אם זה קורה, אנא לחצו על כפתור 'אחורה' של הדפדפן ונסו שוב.

הזן את תגובתך!
הזן כאן את שמך

8 + 8 =