פסטיבל הסרטים הבינלאומי ה-38 חיפה
פסטיבל הסרטים הבינלאומי ה-38 חיפה

פסטיבל הסרטים ה-38 של חיפה נמצא בעיצומו בימים אלו, ואם טרם ביקרתם בו רוצו אוצו להתבשם באווירת הפסטיבל החגיגית, ולצפות בשלל סרטים ישראליים ובינלאומיים יפים וחכמים. צפיתי בחלק מן הסרטים, ובסקירה הבאה תוכלו לקרוא על שלושה סרטים ישראלים, ששניים מהם אף זכו בפרסים, העוסקים בדרך זו או אחרת בזוגיות בפרט, ובמערכות יחסים בכלל.

הנפש הטובה

מתוך "הנפש הטובה'. צילום גיא סחף ופילם הרבור
מתוך “הנפש הטובה’. צילום גיא סחף ופילם הרבור


סרטו של איתן ענר עוסק בשרון (מורן רוזנבלט) שגורשה מביתה על ידי בעלה העשיר שאף חדל לממן את חברת ההפקות המצליחה שברשותה. בנוסף לכל, בתה לא מפסיקה להתאכזב ממנה על שאינה משקיעה בה את הזמן הראוי לה, ועל כך שאינה מתייחסת לסבתה (אמה של שרון) שלא מפסיקה להציק לה בעניין האזכרה המתקרבת של אביה של שרון. כעת, כששרון עומדת על סף פשיטת רגל, היא נאלצת לשתף פעולה עם קאמבק קפריזי של עוזי סילבר, במאי עבר נערץ שחזר בתשובה. כעת, בהיותו הרב סילבר, הוא חפץ לעבד מחדש את הטרגדיה התנ”כית של שאול המלך, כשלצדו תככב בקאמבק נוסף אשתו, שחקנית שחזרה בתשובה ונטשה את עולם הבמה כשהלכה אחרי בעלה. סילבר מערים קשיים רבים, ושרון מוצאת את עצמה במרדף של כיבוי שריפות בדרך להפקת הסרט, שברובו מצולם בשחור לבן. מעבר להישרדות כיעד ברור אליו שואפת הגיבורה, הסרט נוגע בכמה סוגי “זוגיות”, ובהתנהלות בתוך זוגיות. נדמה כי בזוגיות של שרון המפיקה עם סילבר הבמאי המתקמבק, ובחומרים מתוך מערכת יחסיו הזוגיים עם אשתו, משתקפים כל התחלואים במערכות היחסים של שרון: הזוגיות הרומנטית הנעדרת שלה עם מי שבקרוב יהיה בעלה לשעבר; הזוגיות הנוכחית שלה עם בעלה לשעבר- אבי בתה; הזוגיות הלוקה בחסר עם בתה; הזוגיות המתחמקת של הגיבורה עם אמה; ואף הזוגיות עם השותפה, שנאלצת לשאת על גבה את כל הבלאגן ששרון מייצרת, ולנסות להתמודד איתו. רמי הוייברגר משכנע ומטלטל בתפקידו כרב עוזי סילבר, מורן רוזנבלט, כהרגלה, ממגנטת אותך אל המסך, יעל טל בתפקיד השותפה התומכת, ואורי גוטליב נהדר בתפקיד הבעל לשעבר שמציל את גרושתו בכל פעם מחדש.

ולריה מתחתנת

מתוך "ולריה מתחתנת".  צילום_ גיא רז
מתוך “ולריה מתחתנת”. צילום_ גיא רז


“ולריה מתחתנת” של מיכל ויניק הוא סרט חשוב, המטפל בבעיה חברתית מושתקת בתחכום וברגישות, תוך כדי שהוא בועט בנו בבטן כשאנחנו לא ממש מוכנים לזה. כריסטינה (לנה פרייפלד) היא אזרחית אוקראינית, עובדת בסלון יופי, וחיה כבר 4 שנים בישראל עם מיכאל, גבר ישראלי (יעקב זדה דניאל) לו נישאה. הסרט נפתח בהתרגשות הרבה של כריסטינה ומיכאל כאשר הם באים לאסוף משדה התעופה את אחותה ולריה (דאשה טבורנוביץ), שהגיעה במיוחד במטרה להשתדך לאיתן (אברהם שלום לוי). ולריה השתקנית צמאה לכל פרט שכריסטינה מספקת לה על חייה, וכריסטינה מצידה משווקת בחיוך רחב (שנסדק רק כשולריה נזכרת באפיזודה משותפת מילדותן) את חייה כחיים טובים וראויים, ורוקמת בהתרגשות חלומות משותפים עבורה ועבור אחותה. הצופה מגלה במהרה שאיתן – החתן המיועד, הרגיש, הנדיב, הרומנטי, המוקסם מולריה ומשתוקק לאהבתה – הוא לקוח של מיכאל ששילם ביד רחבה עבור השידוך הנכסף, ושמיכאל הוא בחור לחוץ וחסר סבלנות שאוהב שהדברים יעשו על פי דברו. מיכאל, איתן, וכריסטינה אינם יודעים איך בדיוק עליהם לנהוג כשהעסקה שכבר נחתמה ושולמה אינה מתקדמת על פי התוכנית. לנה פרייפלד מעוררת חמלה למצבן של כלות מיובאות, ולדיפלומטיה בה עליהן לנהוג כאשר הן מוכרות את חירותן ל”בעלן” הישראלי. יעקב זדה דניאל מעצים את תחושות המתח, השיתוק, וחוסר האונים של רעייתו בניואנסים של האמן הורסטילי שהוא. אברהם שלום לוי מציג מעבר קיצוני פנומנלי בין רגשותיו המשתנים מן הקצה אל הקצה, ודאשה טבורנוביץ מרתקת את הצופה אל הכיסא, בציפייה נואשת לראות מה יהיה הצעד הבא שלה, ומה יעלה בגורלה. הסרט שהוצג גם בפסטיבל ונציה, זכה בפרס הסרט הטוב ביותר בפסטיבל. בנוסף יוצרת הסרט: התסריטאית מיכל ויניק, זכתה גם בפרס התסריט הטוב ביותר.

צפו במקדימון של “ולריה מתחתנת”.


השמן

מתוך "השמן". צילום עמית שעל
מתוך “השמן”. צילום עמית שעל


מזמן לא צפיתי בסרט ישראלי כל כך חינני ושובה לב, שאף זכה בפרס לסרט ביכורים. “השמן” של הבמאי גודיס שניידר, שכתב את התסריט יחד עם ליאת אלקיים, סוחף את הצופה לסיפור אהבה בין “קאסטות” ישראליות: הכוסית VS השמן. השניים נפגשים בכור ההיתוך הכה ישראלי – צה”ל. אליק היא קצינה יפהפיה ומתנשאת, וג’ימי הוא חייל כבד משקל, גמלוני, ודי מביך, שבתום ליל שימורים בתרגיל משותף נותר חצי מאוהב באליק, שדוחה את ניסיונו להישאר בקשר מבלי למצמץ. ברבות השנים, במקריות שמתאימה להוויה התל אביבית של “אחרי הצבא”, הם נפגשים שוב ושוב, עד שלכאורה נדמה שהשנים החולפות, וכל החוויות שעוברים במהלכן אליק וג’ימי, מצליחים להכניע את הקווים המקבילים העקשניים שנראה שלא יפגשו לעולם, ובסופו של דבר אף למזג אותם. מי-רן מנקס מעוררת הזדהות ואמפתיה למרות שהיא מגלמת ביץ’ טיפוסית, וצחי סדן, שאף זכה בפרס המשחק בסרט, שובה את הלב.

צפו במקדימון לסרט “השמן”.


פסטיבל הסרטים החיפאי ינעל ביום שני 17.10.22

השאר תגובה

אנו שמחים על תגובותיכם. מנגנון האנטי-ספאם שלנו מייצר לעתים דף שגיאה לאחר שליחת תגובה. אם זה קורה, אנא לחצו על כפתור 'אחורה' של הדפדפן ונסו שוב.

הזן את תגובתך!
הזן כאן את שמך

6 − שלוש =