חגית בת-אליעזר, שגרירת יקום תרבות לאירועים, ממליצה
על המחזה "ביום בהיר אחד…"
סלאבומיר מרוז'ק הוא מחזאי פולני אשר מחזותיו הגדולים "טנגו" ו-"המהגרים" מוצגים בכל העולם, ועלו על הבמות בישראל. מחזהו "יום קיץ" זכה לנוסח עברי בשם "ביום בהיר אחד…" על ידי אריה אלדר, ועולה בבימויו בתיאטרון הסימטה.
המחזה הוא קומדיה שחורה על רצח והתאבדות, ובהחלט משתייך לסוגת תיאטרון האבסורד, כמו חלק ממחזותיו האחרים של מרוז'ק. זמן ההתרחשות הוא יום אחד, מהזריחה עד לשקיעה, אבל צריך לשים לב שבקיץ באירופה, במיוחד בצפונה, זהו זמן ארוך מאוד, שיכול להגיע ל-20 שעות ואף יותר.
שני גברים זרים נפגשים בבוקר באקראי במקום מבודד, כשכל אחד מהם מתכוון להתאבד: האחד בתלייה, האחר בירייה. האחד מאס בחייו הכושלים, בהם דבר לא הצליח לו, ואילו האחר איבד משמעות לחיים בכלל, כי הצליח בכל דבר, אך לא רואה לכך ערך.
הם דנים ארוכות על הסיבות שהובילו אותם למצבם, ופונים זה לזה בגוף שלישי, כנהוג בין זרים בפולנית. אריה אלדר הצליח להעביר לעברית את הזרות והרשמיות ע"י הפניות ההדדיות בין הגברים בלשון "אדוני": "מה אדוני עשה… ?", " האם אדוני חושב, ש… ?".
גברת צעירה חולפת מול הגברים, לוכדת את תשומת לבם של השניים, שומטת צעיף, ונעלמת משדה הראיה. האם היא הסיכוי שלהם למצוא משמעות מחודשת לחייהם? אחד הגברים רץ אחריה עם הצעיף בידו, ומחזיר אותה לזירת ההתרחשות. כל אחד מהגברים מציע לגברת את אהבתו. גם לגברת יחסים סבוכים עם חייה. ההחלטות צריכות להתקבל עד סופו של היום, שמשול לתקופת החיים כולה.
הזמן אוזל, המחזה המותח מחזיק את הצופים דרוכים. הליהוק מצויין. אוהד ווינקלר הוא "לא-יוצלח" משכנע, גל בן ארצי הוא מצליחן מרשים מאוד, ונועם שנהב האלגנטית מיטיבה להתלבט.
הסוף צפוי, אך מבויים בצורה פתוחה ומעוררת מחשבה. מומלץ לחוות בהצגות המתוכננות בחודש דצמבר.
