כריכת ספרה של דורית זילברמן ״הבלדה על דורית ומנחם״
כריכת ספרה של דורית זילברמן ״הבלדה על דורית ומנחם״

ספרה האחרון לעכשיו של ד”ר דורית זילברמן, “הבלדה על דורית ומנחם” ( ידיעות ספרים ,2022), ריתק אותי מתחילתו ועד סופו, למרות שמדובר בו על כרוניקה ידועה מראש. הספר בנוי מסיפורים קצרים המחוברים יחד לספור שלם, ואין בו אף רגע דל. לכל ספור כותרת מסקרנת, והיא מגלה טפח ומכסה טפחיים. הסיפורים כתובים בשפה שווה לכל נפש, יחד עם זאת חכמה מאוד ומתובלת בחוש הומור דק. לעיתים היא חורגת מהסדר הכרונולוגי ומביאה את קולה של הכותבת בהווה, ולעיתים היא נעה לסירוגין בין הווה לעבר. זאת כדי להביע תובנות על מצבים מתסכלים בחייה המשותפים לצידו של מנחם זילברמן. מנחם הוא הכוכב הבלתי מעורער והיא האישה לצידו שעדיין אינה חושפת את כישרונותיה. הוא מכיר לה את הבוהמה התל אביבית, והיא משתדלת לקדם אותו כשחקן ובדרן, כמו גם לעזור לו להביא את רשימותיו לספר מערכונים, בעידודו של רוני סומק איתו למדה ספרות באוניברסיטה. עם השנים תסיים את לימודי הדוקטורט במקצוע זה. את המערכונים נהג מנחם לספר בתוכנית שהייתה לו בגלי צה”ל, וגם בפני קהל. מאחר והרשימות היו פזורות בפינות שונות בחלקי הבית, ומנחם לא גילה מוטיבציה באיסופן, ירד הפרויקט לטמיון.

בנוסף לקולה שלה היא מביאה גם את קולו של מנחם, בציטוטים מהופעותיו, ומשיחותיהם בבית. ציטוטים חכמים והומוריסטיים, ובחלקם גם בדיחות שנהג לספר בהופעותיו. הבאת הקול של מנחם אל תוך הסיפורים מדגישה את הקונפליקט הסמוי שהיה ביניהם לאורך דרכם המשותפת. גם גילוי הלב האמיץ בחשיפת פרטים אינטימיים בחיי הזוג, תורם להבנת מערכת היחסים הלא שיוויונית שהייתה להם. לאחר נישואיהם היא משתדלת בכל כוחה לעשותו מאושר. הם יושבים בבית קפה תל אביבי ומאזינים לשיר “עטור מצחך זהב שחור”, שירו של אריק איינשטיין אליו התוודעה לא מכבר. היא שומעת את המשפט “אינני זוכר אם כתבו כך בשיר, אך למי שתהיי חייו מלאי שיר”, ואומרת למנחם: “אני רוצה למלא את חייך בשיר…”. היא מוכנה לעשות הכול כדי להיות ראויה לו ואומרת: “בוא נעשה ילד”. כל זאת למרות היותה אם לילדה בגיל שנה ומשהו מנישואיה הקודמים. היא יולדת לו בן כשהיא בת 22.

כל אותה תקופה הם מתמודדים עם קשיים כלכליים לא מעטים, ומחליטים לרדת לאילת מתוך החלטה משותפת. שם עומדת לרשותם דירתה של סבתו של מנחם. דורית משתדלת עבורו אצל ראש העיר, שם הוא מקבל עבודה בלימוד תיאטרון וקולנוע בפרויקט שיקום השכונות. דורית עובדת כמורה, וממשיכה לטעון שהיא חיה בספר. תחושת המציאות שלה לא הייתה בטוחה. למרות שהיה לה זיכרון מושלם, היא אומרת: “מנחם ידע איך לערער אותו בקלות, כי לא הייתי בטוחה בעובדות, והיה לו כושר שכנוע”. תמיד חשבה: “מי אני ליד גאון של מילים ושל הומור?”

השינוי החל עם צאת ספרה הראשון, “שיעור ראשון ברכיבה על סוסים”, שיצא לאור בהוצאת הקיבוץ המאוחד, זכה בפרס מטעם קרן תל אביב לתרבות ולאמנות, ונמכר באלפי עותקים. היא החלה להכיר בעוצמות שלה, מודעת לאישיותה שהסתתרה בדמות “האישה של” או “האמא של”. בכתיבת סיפוריה הרשתה לעצמה חופש מוחלט, לא כך בחיים לצידו של מנחם. היא כותבת שעם חתימת החוזה להוצאה לאור של הספר, חייה נחצו לשניים. האישה והאם מצד אחד והסופרת מצד שני.
לאחר הלידה השלישית הנהיגה את שיטת ההיעלמות. היא יצרה מחיצות פנימיות שהיא מתארת בדימוי יפהפה של “מחיצות יפניות”. כדי שתוכל להמשיך ולכתוב הייתה נוהגת להתנצל בפני האורחים הרבים שהגיעו לאחר לידת הבת, כי היא חייבת לראות מה קורה עם התינוקת. כך הייתה יוצאת מהחדר במילות נימוס ומתיישבת לכתוב. באופן זה הצליחה להציל את הנפש הכותבת שלה.

תוך הבאת הסיפורים בספר היא כותבת על אירועים היסטוריים שהתרחשו במקביל לאירועים האישיים בתקופת נישואיהם, דבר המוסיף הידהוד ומשמעות לסיפור הקונקרטי. אצטט לדוגמה את האירוע ההיסטורי שהתרחש בסמוך לחתונתם: “יום לפני החתונה, 17 בספטמבר 1978, נשיא ארצות הברית ג’ימי קרטר, נשיא מצרים אנואר סאדאת, וראש ממשלת ישראל מנחם בגין חתמו על הסכם השלום בין ישראל למצרים”. הרי לפנינו הסכם שלום מול הסכם נישואין.

כמו כן יש בספר הרבה פרפראזות למשפטים מתוך שירים שהיו פופולאריים באותה תקופה. כך המשפט “לכל אישה יש שם שנתנו לה אביה או בעלה”, הפותח את הסיפור הדן בחילופי שמות המשפחה של דורית, מתבסס על כותרת השיר של המשוררת זלדה. מדובר בשיר “לכל איש יש שם” כפי ששרה אותו הזמרת חוה אלברשטיין. דורית מתנגדת לשם המשפחה הגלותי זילברמן, והיא רוצה להישאר עם השם אלרום, שם משפחתה מנישואיה הקודמים. בטענה שכבר הוציאה שישה שירים בהם היא מופיעה עם השם אלרום היא רוצה להשאיר שם זה כשם הספרותי שלה. מנחם מתנגד בכל תוקף והיא מקבלת עליה את הדין.

הספר פותח בציטוט של מנחם ממופע הסטנד-אפ היחיד שהעלה על הכתב, “ערב בלי אשתי”. יגאל בשן מגיע מתל אביב לאילת ומשכנע אותו לחזור ולהופיע. מנחם מסכים בתנאי שיסע קודם לארצות הברית ויחווה שם מופעי סטנד-אפ. כשחזר מארצות הברית כתב את תכנית היחיד שלו בעזרתה של דורית.

מנחם מביא את חייו אל הטקסט. הוא כותב על אימו שאיתה הייתה לו מערכת יחסים מסובכת ומורכבת. הוא כותב גם על דורית שסיימה דוקטורט בספרות בטון הומוריסטי, ומתבדח על חשבון התואר שלה. בתוך תיאור סצינת הסטנד-אפ נכנסת התאונה שהייתה להם באיטליה. כאן מסתיים המסע שלהם גם מטאפורית, ומשם היא חוזרת אל סוף המחזה. מנחם עומד מול הקהל ואומר: “הערב הזה מגיע לסיומו פחות או יותר, לא שאני לא אוהב להופיע אבל אני מניח שיש לכם עוד תוכניות… אז תודה לכם על שבאתם ל’ערב בלי אשתי’, ואני מקווה שנהניתי”.

לא בכדי בחרה דורית לסיים את הספר בציטוט זה. יש בו את דקות ההבחנה של סופרת, אותה היא מביאה בקטע הסיום כדי להדגיש את אישיותו המורכבת של בן הזוג, באופן מטאפורי עם רמז לבאות. מעין סגירת מעגל של חייהם המשותפים. סיום תקופת הבמה של מנחם בחייה, מאפשר לה להמשיך ולפתח את בימת הסיפרות. הספר מדגיש את הדרך שעשתה הגיבורה כדי למצוא את עצמה מחדש בזכות הכתיבה, ובכך היא מביאה מסר חשוב לכל אישה שגילתה את עצמה מתוך הקשיים שחוותה בחייה, ופרחה להיות יוצרת מוערכת, דוגמה לרבות.

דורית זילברמן עם ספרה ״הבלדה על דורית ומנחם״. דף הפייסבוק

ראו גם

דורית זילברמן בלקסיקון הקשרים

דף הפייסבוק של דורית זילברמן

תגובה אחת

  1. אפשר לחשוב שמישהו אילץ אותה ללדת בפעם השלישית, או אפילו השניה. זכתה בפירסום משלה (עד כמה הצליחה למכור – לא ברור; היה לי ספר שלה שקיבלתי פעם בחינם…).

    מצער שלא ניתן לשמוע את קולו הפיזי של זילברמן: הקול שלו היה חצי מהכיף.

    בסוף נשארה עם שמה זה. כנראה שהיה לה מספיק טוב ולא גלותי.

השאר תגובה

אנו שמחים על תגובותיכם. מנגנון האנטי-ספאם שלנו מייצר לעתים דף שגיאה לאחר שליחת תגובה. אם זה קורה, אנא לחצו על כפתור 'אחורה' של הדפדפן ונסו שוב.

הזן את תגובתך!
הזן כאן את שמך

שלוש × 3 =