מיכל בלומנפלד שגיא בסיפור עתידני, אבל למעשה אקטואלי מאוד, על ניסיון מהפכני לחדש את תוכנית החינוך הארצית, ובכך לשפר את המצב הקשה של מערכת החינוך – בתי הספר יהיו חברות מסחריות. האם תצליח הרפורמה המהפכנית, או שמא יהיו לה תוצאות לא מכוונות?

המערכת

תמונה מאתר מגמת תקשוב

במסיבת העיתונאים הודיע שר האוצר על תוכנית מהפכנית שגובשה במשרדו, וזאת מאחר שמשרד החינוך נכשל בהעברת רפורמות שישפרו את הישגי התלמידים. על פי התוכנית הניסיונית, שתחל לפעול בקרוב, יתפקדו בתי הספר כמו חברות מסחריות, והתלמידים יהפכו לשכירים שמקבלים משכורת בסוף כל חודש. שכרם ייקבע על פי הציונים אותם ישיגו. תלמיד המקבל 100 במבחן בספרות, יקבל 100 שקלים. תלמיד המקבל 50 יקבל רק 50 שקלים. לעומת זאת, תלמיד המקבל 100 במתמטיקה, יקבל 500 שקלים. אולם תלמיד המקבל 50 במתמטיקה לא יקבל 250 שקלים, “על כישלון לא מתוגמלים!”, הרעים קולו של שר האוצר. רחש עבר בין העיתונאים. חלקם התפרצו בשאלות. הם ביקשו לדעת מהיכן מתכוון השר להשיג תקציב לתוכנית היומרנית. שר האוצר הביט בהם כבתלמידים שלא היו זוכים אצלו ליותר מחמישים שקלים. בחיוך בוטח ביקש מהם להקשיב בסבלנות, עד שיסיים.

בעקבות תוכניתו של שר האוצר, חלו שינויים חברתיים בתיכון בו למדה. החנונים של השכבה לא היו צריכים עוד להבליג על שנים של התעללות וקיום בקצה הסולם החברתי, בעודם ממתינים לנקמה המתוקה הממתינה להם בקצה הדרך בזכות משרות ההיי טק היוקרתיות, שיהפכו אותם פתאום למצליחים ונחשקים. לעומת זאת מהמופרעים של השכבה נגזלו שנות הזוהר היחידות. לא ניתן להם עוד ליהנות מאשליית המקובלות הזמנית שהעניקו להם הנעורים. שוב לא קיבלו נקודות בעיני חבריהם על שהבריזו משיעור, או עישנו בהפסקה, או זילזלו בכל מי שקורא ספרים. היה ברור כבר עכשיו מי הם המצליחנים האמיתיים.

תקציב משרד החינוך לא יגדל, הרגיע שר האוצר את העיתונאים. הכסף יינתן לתלמידים כמשכורת מתוך תקציב בית הספר. בכסף שירוויחו, המשיך, ישכרו התלמידים את שירותי המורים, והם אלה שיממנו את שכרם. כמובן שתלמידים שמרוויחים משכורת גבוהה יותר יוכלו להרשות לעצמם מורים טובים יותר, שדורשים מטבע הדברים שכר גבוה יותר. כך תגדל המוטיבציה להצטיין בקרב מורים ותלמידים כאחד. אין סיבה שמורה גרוע ועצלן – הוא הגה את המילים גרוע ועצלן בבוז –  ישתכר כפי שמשתכר מורה מצוין. המניות של המורה המצוין יעלו, ערכו בשוק יהיה גבוה יותר, והוא ידרוש ויקבל שכר גבוה יותר. סוף כל סוף יקבל כל אחד את השכר המגיע לו באמת. מטבע הדברים, שכרם של מורים במקצועות החשובים, יהיה גבוה יותר מזה של מורים, נאמר, לאמנות. למורה הגרוע, כמו גם לתלמיד הגרוע, תהיה מוטיבציה אמיתית וממשית, קרי כלכלית, להשתפר. לימודים בבתי ספר כאלה גם יכינו את התלמידים לחיים האמיתיים בשוק כלכלי חופשי. אין סיבה שבתי הספר יהיו חממה למשתמטים. המדינה לא תממן יותר משתמטים ומוטב שיפנימו זאת מגיל צעיר.

מהר מאוד התחילו החנונים בתיכון שלה להשתכר משכורות גבוהות, מה שהוביל בבת אחת לשינוי במעמדם. ניידות חברתית אמיתית. אמנם גם מבית היה לחנונים בדרך כלל יותר כסף מאשר למופרעים, אבל קודם איכשהו זה פחות השפיע. תחזוקת המעמד החברתי בסדר הקודם דרשה פחות כסף. המופרעים היו מקפידים על הג’ינס הנכון ועל ג’ל בשיער וזה היה מספיק. מולם עמדו חנונים שלא ידעו מהו הג’ינס הנכון. אבל כעת עתידם הוודאי של המופרעים כמובטלים וככישלונות, לא היה עוד סמוי. הוא הפך להווה שלא ניתן עוד לנסות ולהתכחש לו. ההיפוך המוחלט של המעמדות החברתיים הצפוי להתרחש בשנים שלאחר התיכון, התקיים כבר עכשיו. לחנונים היה הרבה כסף. הם שלטו במורים בתור המעסיקים המרכזיים שלהם, וכואב מזה, פתאום היו להם גם את הבנות.

תלמיד גרוע, המשיך שר האוצר לפרוש את תוכניתו, יהיה שווה באופן מיידי לתלמיד שתקציבו נמוך. לא רק שיקבל מורים גרועים, הוא לא יוכל לממן טיול שנתי, יציאה להצגות, ופעילויות העשרה אחרות. הוא ישתכר פחות מחבריו, וזה יגרום לו לשאוף להשתפר ולעלות בסולם המעמדי בבית הספר. ייפסק המצב האבסורדי בו המדינה מממנת עבורו מורים ופעילויות שהוא אינו מעריך. נראה אם תלמיד ישתמט משיעור שהוא בעצמו שילם עבורו מכיסו. הוא סקר במבט שבע רצון את העיתונאים שלא היו בטוחים איך להגיב. התוכנית הזאת תשים קץ לפרזיטיות, סיכם שר האוצר ומבט מנצח בעיניו.

***

פעמון ההפסקה צלצל. הוא הזמין אותה לבוא אתו לחטוף משהו בקיוסק. הם התיישבו על כיסאות הפלסטיק הלבנים. מיד סיפר לה בגאווה כמה הוא מרוויח. הוא היה מהאלפיון העליון של בית הספר. ואז שאל אותה כמה היא מרוויחה. היא נעה בחוסר נוחות על כיסאה. היא אמנם הייתה תלמידה טובה, אבל לרוע המזל היא הצטיינה במקצועות כמו ספרות והיסטוריה, שעליהם מרוויחים מעט מאוד, והייתה גרועה במקצועות המתוגמלים היטב, פיזיקה ומתמטיקה. למעשה כמעט שלא הייתה גומרת את החודש. היא ניסתה להתחמק מלענות והתחילה לספר לו על הספר שהיא קוראת עכשיו. הוא קטע אותה ואמר שחבל שהיא לא משקיעה יותר במקצועות שיקדמו אותה לאיזה שהוא מקום בחיים. מזלה שהיא יפה. הוא הביט בעיניה במבט משמעותי כשאמר את זה, שתבין שזרק לה פה מחמאה. כשבעל הקיוסק נקב במחיר המופקע של שני הסנדוויצ’ים, שלחה יד לארנקה, אבל הוא אמר לה לא לדאוג, וזרק בגאווה לעבר בעל הקיוסק שטר של מאה. כשחזרו לשבת צצו מאחוריהם שני נערים מהשכבה מעליהם. הם גררו אותו הצידה והרביצו לו.

אחד מהם לקח לו את הארנק, והשני התחיל ללעוס את הסנדוויץ’ שלו. הוא איים בקול בכייני שילשין עליהם למנהל ושידאג לכך שייקחו מהם את המשכורת שלהם. הם ענו לו בעליזות שאין להם משכורת, שהם במינוס. אבל מעכשיו, כל חודש חצי מהמשכורת שלו, תלך ישירות אליהם אם הוא לא רוצה בעיות. הוא מילמל עוד מילות איום רפות ובקצה העין הביט בה, נבוך מכך שהיא עדה לתקרית המשפילה.

היא הסתכלה עליו. אחר כך הסתכלה על שני הנערים. היא קמה ממקומה. הוא קרא בשמה. גם שני הנערים קראו לה. הם שאלו אם היא רוצה שיזמינו אותה לגלידה. הוא לא מצא חן בעיניה, אבל גם הם לא. היא חזרה לכיתה הריקה והתיישבה במקומה. היא בדקה מה השעה, וראתה שחסרות עוד עשר דקות לסיום ההפסקה. מהחלון הגיעו קולות רחוקים של צחוק ומריבה. לרגע היססה ואז הוציאה מתיקה את “כזב וכישוף” של אלזה מורנטה. היא פתחה את הספר במקום שבו הייתה הסימנייה והתחילה לקרוא. היא ידעה שלא זה מה שישפר את המצב הכלכלי הרעוע שלה.

הפוסט הקודם“הגיבור” -סרט איראני :המלצות אנשי יקום תרבות לסוף השבוע 5-6 אוגוסט 2022
הפוסט הבאראשית העלילון העברי – קומיקס עברי מוקדם בעיתון בית הספר הריאלי של חיפה
מיכל בלומנפלד שגיא. צילם דוד ד׳אמורה.
בוגרת החוג לקולנוע ולטלוויזיה של אוניברסיטת תל אביב במגמת תסריטאות. כתבה לתוכניות "פרפר נחמד" ו"שרגא בישגדא" בחינוכית, "דפנה ודודידו" ו"סיפורים לנימי" בהופ, "הביגבגים" בערוץ הילדים. שותפה בכתיבה ובפיתוח כתסריטאית ראשית של "המאמין", סדרת מתח ומסתורין עבור ערוץ 10. פורמט הסדרה נמכר לפוקס אנטרטיינמנט. כותבת ומפתחת סדרות ותסריטים וקיבלה מענקי פיתוח מקרן רבינוביץ' עבור תסריטים לסרט ילדים ולקומדיה רומנטית. פרסמה שלושה ספרים. שני ספרי ילדים, "פתאום בלי כתום" בהוצאת גוונים, ו"מר מלד גמד מחמד" בהוצאת ידיעות אחרונות, ואת הרומן "כמו שמיים" בהוצאת גוונים, שזכה בציון לשבח לספרות ביכורים מטעם משרד התרבות. סיפור קצר שכתבה, "ציפי ויום טוב", זכה בפרס הראשון בתחרות "כתוב" של מפעל הפיס. פרסמה סיפורים בכתבי עת בהם כתב העת "נכון" לאוטופיה דיסטופיה. ב-2014 עלה מחזה שכתבה, "קולות" ,בתיאטרון הסמטה והציג בהצלחה במשך 5 שנים. ב-2015 הייתה מועמדת על "קולות" לפרס "קיפוד הזהב" בקטגוריית המחזה הטוב ביותר והמחזה יצא לאור כספר אלקטרוני בהוצאת "בית אוצר". כתבה משחקי חדר בריחה במוזיאון ישראל ובמוזיאון ההעפלה וחיל הים, ומפתחת חדרי בריחה דיגיטליים עבור ארגונים. הציגה תערוכות רבות, יחיד וקבוצתיות, בעיקר של ציורים ומיצבים בארץ ובעולם.

השאר תגובה

אנו שמחים על תגובותיכם. מנגנון האנטי-ספאם שלנו מייצר לעתים דף שגיאה לאחר שליחת תגובה. אם זה קורה, אנא לחצו על כפתור 'אחורה' של הדפדפן ונסו שוב.

הזן את תגובתך!
הזן כאן את שמך

nineteen + 20 =