קרב מאסף של היידיש? שירתה של טובה נווה

משה גרנות סוקר ספר שירה נדיר היום, בשפת היידיש, של טובה נווה.

המערכת

על “מעבר לקו הגמר – אויף יענער זייט ענדליניע” שירים בעברית וביידיש, מאת טובה נווה, עיתון 77 וה. ליוויק פארלאג, 2022

תקציר הספר :

קובץ ״מעבר לקו הגמר״ מכנס שירים שנאגרו ולוטשו במשך שנים. הסבלנות באריגתם האיטית והמוקפדת הניבה ספר שמקיף תחושות ומחשבות מחיים שלמים. יש בו זיכרונות מילדות רחוקה, המשלבים תום ויפעה עם צללים וכאבים, ובצדם תיעוד ותיאור מדויק של ההווה האישי, המשפחתי, והישראלי. זהו אפוא ספרה של ילדת פליטים שהיתה לישראלית, של זרה שקנתה לעצמה במשך השנים שייכות לשירה העברית. בתבניות שיריות מאופקות ומוקפדות מציעה טובה נווה לקוראיה מסע מטלטל על פני סערות קיומיות, כמו גם מבטים חוזרים ונשנים בטריטוריות של אי ודאות ושכחה. מנגד, היא נוגעת שוב ושוב במחזוריות הטבע המפעימה ובתנועה האינסופית של גרמי השמיים: ״בחלון הפתוח – ירח מעורר קנאה / בימיו החוזרים.״

רפי וייכרט

טובה נווה היא בעלת תואר ראשון בחינוך ותואר שני בלימודי אנגלית–רכישת שפה זרה מאוניברסיטת תל אביב.

עבדה כמורה לאנגלית ומדריכה ארצית להנחלת הלשון לתלמידים עולים במשרד החינוך.

כיום יוזמת אירועי תרבות של קבוצות יוצרים בחסות הספרייה העירונית ברעננה.

ספרה הראשון ״אצבעות ירח״ ראה אור בהוצאת עולם חדש בשנת 2017.

שיריה התפרסמו בעיתון ׳הארץ׳ ובכתבי עת שונים.

מיליוני יהודים, ממזרחה של סיביר ועד החוף המערבי של ארצות הברית, מסקנדינביה בצפון ועד דרום אפריקה וארגנטינה בדרום – הבינו אחד את השני ביידיש. סופרי ענק כמו מנדלי מוכר ספרים, י”ל פרץ, שלום עליכם, שלום אש, יצחק בשביס זינגר, איציק מאנגר, קדיה מולודובסקי, אברהם סוצקובר, מרדכי גבירטיג – רשימה חלקית מתוך מאות גאוני עט – יצרו ביידיש. אפילו ח”נ ביאליק, משוררנו הלאומי, כתב שירים ביידיש, ורוב יצירתו העברית קצובה בהברה אשכנזית. השמדת מיליוני דוברי יידיש בשואה, ולהבדיל אלף הבדלות, היישוב החדש בארץ, גרמו לסילוקה של היידיש מהבימה המרכזית של התרבות היהודית. “עברי דבר עברית!” הייתה סיסמת היהודי החדש בארץ ישראל. סופרים, מחזאים, ושחקני תיאטרון יידיש, פשוט הודרו מהארץ. האמנציפציה של היהודים בארצות המערב הוסיפה לגסיסה של התרבות המפוארת הזאת.

עכשיו, כשניצחונה של העברית ודאי ומוחלט, יש לא מעט נשמות טובות שאינן מוכנות לוותר על עולם התרבות הנפלא ההוא, ומנסות בכל הכוח להנשים את השפה שמסרבת לגסוס. את הנשמות הטובות האלו ניתן למצוא באקדמיה, בה ניתן ללמוד בחוגים לספרות יידיש, ויש גם בתי ספר תיכוניים ששפת היידיש ניתנת לתלמידים לבחירה כשפה שלישית (אחרי עברית ואנגלית). טובה נווה היא אחת מהנשמות הטובות האלו – את ספר השירים שלה “מעבר לקו הגמר”, שראה אור בהוצאת עיתון 77 בשנת 2020, היא הפיקה עתה, כמצוין בכותרת, בשתי השפות, עברית ויידיש.

כיוון שעל שיריה ההגותיים של טובה נווה בקובץ העברי כתבתי ברשימה בשם “בשליחותו של הזמן” (JOKOPOST ו”חדשות בן עזר”, תחילת 2021), בחרתי הפעם להתמקד בשני שירים ארס פואטיים:

כתב ידי אוזל

כתב ידי אוזל

על נייר מתכלה

אינני מזהה את המילים

המבקשות שלווה

בשורות השיר הבא. 

                                    

האנטשריפט

מיין האנטשריפט גייט אויס

אויפן נישטיקן פאפיר

איך דערקען ניט די ווערטער

וואס בעטן רויקייט

אין די שורות פון קומענדיקן ליד.

עמ’ 116

שתי השורות הראשונות מצביעות על ארעיות שהיא גם גורלו של השיר הכתוב. כיוון שהשיר עצמו מתכלה, הדוברת לא מזהה את המילים, ויש ציפייה לגורל יותר טוב בשיר הבא. טשרניחובסקי תיאר בשיר “הפסל” איך כל הקהל מתפעל מהפסל של אמן, ואיך שהוא סוגד לו, ורק האמן איננו מרוצה, הוא כבר חושב על פסל יותר אלוהי. זאת דרכה של אמנות אמת – תמיד מייחלת לשורות הבאות.

להתעטף ברוח

לו הייתי עטופה ברוח

כי אז הייתי חולמת כנפיים

עפות אל הנעלם הבא

לו הייתי עטופה ברוח המילים

כי אז שירה הייתה געגוע חוזר

אצבעותיי היו אוחזות ברוח

מעבירות מדף אל דף

את צירוף האותיות

הרצוף בתהיות.

                                 

איינגעהילט אין גייסט

ווען איך בין איינגעהילט אין גייסט

וואלט איך געחלומט פליגלען

ווען איך בין איינגעהילט אין גייסט פון ווערטער

וואלט די פאעזיע געווארן א בענקשאפט

פינגער ועלן האלטן דעם גייסט

איבערגעבן פון בלאט צו בלאט

דעם צונויפשטעל פון אותיות

פול מיט ווונדער.

עמ’ 124

למילה “רוח” בעברית יש שתי משמעויות: רוח נושבת ורוח נשמה. בתרגום ליידיש ננקטה המילה “גייסט”, כלומר נשמה, רוח פנימית, ודווקא מבפנים היא מצפה לחלום כנפיים. ושוב כדרכו של אמן לעוף אל הנעלם הבא, כי האמן לעולם אינו מסתפק בהישגיו הנוכחיים. השירה האמיתית היא געגוע חוזר.

ברוח בשתי המשמעויות לא ניתן לאחוז, אבל הדוברת מייחלת לאחוז באצבעות ברוח כדי שצירוף האותיות ייתן ביטוי לתהיות.

ואקנח בשיר אהבה קצרצר מתוך “שירים בשלוש”:

בוצע לחם דגנים

מורח בחמאה

ומגיש לי את טעם שפתיך. 

                                    

ברעכסט ראזעווע ברויט,

באשמירט עס מיט פוטער,

דערלאנגסט מיר דעם טעם פון דיינע ליפן.

עמ’ 141

שתי השורות הראשונות הן פרוזאיות לחלוטין: מה שנהוג לעשות בארוחת בוקר – למרוח חמאה על לחם, רצוי לחם דגנים למען הבריאות. השורה האחרונה הופכת את השגרה לחגיגה: על אותה פרוסת לחם שהאהוב מוסר לאהובתו מצוי זיכרון של אושר, טעם השפתיים, שגריר האהבה.

תודה לטובה נווה על שיריה היפים ועל אהבתה לשפת היהודים שמסרבת לגסוס.

קיראו גם

בשליחותו של הזמן – משה גרנות כותב עוד על טובה נווה

דף הפייסבוק של טובה נווה

עוד דף פייסבוק של טובה נווה

צפו בהשקת הספר “מעבר לקו הגמר” של טובה נווה