כריכת ספרו של יוסף עוזר ״הסחה לאדום״

סף רעל / יוסף עוזר

אֲבָל בֶּאֱמֶת, זְכַרְיָה
אוֹמֵר לִי שוּב וָשוּב:
הִנֵּה אָנֹכִי שָׂם אֶת יְרוּשָלִַם
סַף רַעַל לְכָל הָעַמִּים סָבִיב,
וְגַם עַל יְהוּדָה יִהְיֶה בַמָּצוֹר עַל יְרוּשָלִַם.

אֲנִי מִתְבּוֹנֵן מֵהָרַכֶּבֶת הַקַּלָּה
עַל סַף רַעַל, קִרְיָה יְפֵהפִיָּה,
הָאֲנָשִים מְלַקְּקִים גְּלִידָה
בִּרְחוֹב יָפוֹ בְּסַף רַעַל
וְיוֹרִים מוּל שַעַר שְׁכֶם בְּסַף רַעַל,

וּבְסַף רַעַל נִדְלָקִים יְרֻקִּים
לַעֲבֹר בַּחֲצִיָּה לַצַּד הַשֵּנִי,
אֲבָל אֵין צַד שֵנִי בְּסַף רַעַל.
יָפָה מְאֹד סַף רַעַל.

אֶת צִבְעֵי הַשְּקִיעָה לִקַּקְתִּי
בַּגְּלִידֶרִיָּה בְּסַף רַעַל.

השיר “סף רעל” מופיע לקראת סוף ספר שיריו החדש של המשורר יוסף עוזר, “הסחה לאדום” (2022, הוצאת הקיבוץ המאוחד, עריכה ארז שוויצר, עמ’ 89). בהשקה שנערכה לאחרונה לכבוד הספר בבית הסופר בת”א תיאר אותו חוקר הספרות אריאל הירשפלד כשיר של “כתיבה מבריקה, זאת מרגלית של טיפול בירושלים”.

השיר נשען על ציטוט דברי הנביא זכריה, אשר חי בימי שיבת ציון ופעל לעידוד שבי הגולה ובניית בית המקדש השני, האומר כך על פי דבר ה’ אליו: “משא דבר ה’ על ישראל נאום ה’ נוטה שמים ויוסד ארץ ויוצר רוח אדם בקרבו: הנה אנוכי שם את ירושלים סף רעל לכל העמים סביב וגם על יהודה יהיה במצור על ירושלים” (זכריה, יב, א-ב). בסוף ספר זכריה הנביא נושא נבואת זעם לכל העמים אשר צבאו על ירושלים ומקלל אותם במגפה. רק מי שישתחווה לה’ ויקבל את מרותו ינצל (יד).

והנה בא יוסף עוזר, שומר על צורת המילה ירושלים כפי שהיא מופיעה במקרא (ירושלם), והופך את סף הרעל, כלומר את ספל הרעל המצפה לעמים הקמים על ירושלים, כלפי פנים. הוא מתבונן בעיר המודרנית מהרכבת הקלה, מרחוב יפו, מול שער שכם, ובגלידריה, ומכנה אותה עצמה סף רעל, משום שלתפיסתו הפכה מהותה לכזו. הסצינה הזו, אגב, מזכירה את שירו המפורסם של נתן זך “אני יושב על שפת הרחוב” (פורסם בספרו “שירים שונים” ב-1960). לעומת שירו האוניברסלי של זך, התוהה האם גם האל צופה בנו בני האדם כפי שהוא צופה בהם, שירו של עוזר קונקרטי יותר. בשיאו של השיר, בבית השלישי מתוך ארבעה, הוא כותב: “ובסף רעל נדלקים ירוקים / לעבור בחציה לצד השני, / אבל אין צד שני בסף רעל”. אין צד שני בסף רעל, כך הוא קובע. זו נבואת זעם המתריעה על הסכנה, לכן “צבעי השקיעה” של הבית האחרון.

לקראת יום ירושלים, מצעד הדגלים, והסכנה מהתלקחות אזורית נוספת של הסכסוך הישראלי-פלסטיני בעקבותיו, השיר “סף רעל” יכול לשמש אותנו כתמרור אזהרה. אולי כדאי להציבו על חומות העיר בבחינת שומר החומות שלה.

יוסף עוזר.

קראו עוד

עוד שירים של יוסף עוזר ב”יקום תרבות”

הפוסט הקודםהמלצות אנשי יקום תרבות לסוף השבוע 27-28 מאי 2022: “אייפל”
הפוסט הבאהרהורים על זיהוי העבר וחיזוי עתיד
ד״ר אילן ברקוביץ' הוא בעל המדור "משורר בשטח" במוסף לתרבות וספרות של עיתון "הארץ". כמו כן הוא בעל המדור "שירת ישראל" בכתב העת "עיתון 77", ומפעיל דף פייסבוק בענייני שירה, חברה, ופוליטיקה. משנת 2012 ערך את העיתון העצמאי "שלם - עיתון לשירה טוטאלית בעברית". פרסם עד כה חמישה ספרי שירה, "מודה באהבה" (1995, הוצאת סער); הטרילוגיה "תפוזים; חרובים; חרוזים" (2014-2007, הוצאת אבן חושן) ו"המשורר האשכנזי האחרון" (2016, הוצאת פרדס).  
יוסף עוזר הוא משורר. נולד בירושלים, גדל והתחנך במושב ברק בעמק יזרעאל. למד ספרות וחינוך באוניברסיטת חיפה. חזר בתשובה ולמד בישיבת אור-שמח. כיום מנהל חינוכי ומחנך בתלמוד-תורה. חבר מערכת "דימוי", כתב-עת לספרות, אמנות, ותרבות יהודית, וערך את "כתרים", כתב-עת ליצירה חרדית. מעורכי "משיב הרוח" ויושב-ראש מועצת מערכת "מאזנים" של אגודת הסופרים העברים. זכה בפרס רון אדלר על ספרו 'סילן טהור' (1980) ובפרס ראש הממשלה לשנת תשנ"ג.

השאר תגובה

אנו שמחים על תגובותיכם. מנגנון האנטי-ספאם שלנו מייצר לעתים דף שגיאה לאחר שליחת תגובה. אם זה קורה, אנא לחצו על כפתור 'אחורה' של הדפדפן ונסו שוב.

הזן את תגובתך!
הזן כאן את שמך

5 + 18 =