חגית בת-אליעזר, שגרירת יקום תרבות לאירועים, ממליצה על
הסרט "פריז, הרובע ה-13"
זהו סרט צרפתי משנת 2021, שעורר עניין בפסטיבל קאן, השתתף בפסטיבל קולנוע ירושלים, ומוקרן בארץ ברשת קולנוע לב.
במאי הסרט הוא ז'אק אודיאר, זוכה פרס דקל הזהב בשנת 2015 על הסרט "דיפאן". את התסריט כתב יחד עם לאה מיסיו וסלין סיאמה – תסריטאית צרפתיה בולטת, שזכתה בשנת 2019 בפסטיבל קאן בפרס התסריט על הסרט "דיוקן של נערה באש" בבימויה. הסרט ההוא היה עם הכוכבת נעמי מרלן, שמשחקת גם בסרט הזה. הסרט מצולם שחור-לבן, אך אינו נצפה כ"מיושן", כי הוא מלווה בפסקול של המוזיקאי האלקטרוני Rone, ועושה שימוש במחשב לשיחות היכרויות. הישן והחדש מבחינה קולנועית משתלבים יפה.
הרובע ה-13 הוא אחד הרבעים התוססים בפריז העכשווית. משופע ברבי קומות, נראה כמו שכונה בעיר מודרנית, נטול הסממנים הקלאסיים הארכיטקטוניים של פריז, אבל מאוד פריזאי מבחינת ערבוב הגזעים. שתיים משלוש הדמויות המרכזיות של הסרט אינן לבנות: גבר שחור, ובחורה ממוצא סיני. מעניין שהסרט מתקיים בעולם פוסט-גזעי: המוצא האתני אינו נושא מרכזי בתפיסה העצמית של הדמויות, שנולדו בצרפת. הן רואות את עצמן באופן טבעי כשייכות למקום, וכך גם הדרך שבה הן מתקבלות ע"י אחרים.
שלושה סיפורי מערכות יחסים של ארבע דמויות משתלבים לסרט אחד. סצנות המין הרבות מדגישות את חשיבות הרגש. זוג הפרטנרים המיניים מתחילת הסרט – הבחורה הסינית והגבר השחור – נפרד, אך ממשיך קשר רופף לאורך הסרט. הצופים רוצים, שהזוג יחזור להיות יחד, ויעשיר את מערכת היחסים שלהם ברגש הדדי, וכך אומנם קורה בסצנת הסיום.

לגבי הסרט הרובע ה-16, הרי לא ראיתי אותו עדיין. אך כתיבתה של חגית עליו גרמה לי לחשק לצפות בו.
אף שהצרפתים ידועים כשונאי זרים, ורבים מהם מתייחסים בגסות לכאלה שאינם דוברים את שפתם…
הרי לדבר היה להם שכל והוא לקלוט פליטים מוכשרים מכל העולם. פליטים אלה שהיו נרדפים בארצות המקור הגיעו לצרפת והעשירו את המדינה שנתנה להם מקלט.
הישגים במדע, אמנות כולל קולנוע וציור. מדעני אווירונאוטיקה ואטום.
העמידו את צרפת בין המקומות הראשונים בהישגים העולמיים.
בשנים האחרונות הם קולטים "פליטים" אשר מהרסים בדמוקרטיה הצרפתית.
מי שלמד ואו עושה כמו הצרפתים היא ארצות הברית שהיא מפתה את גדולי הכישרונות העולמיים ומיישבת אותם בארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות..