"עלילות לב" זהו ספר שיריה החדש של דפנה שחורי, משוררת ועורכת ספרותית, שיצא לאור בשנת 2021 בהוצאת "קתרזיס", שבימים אלה חוגגת שנה להיווסדה, מזל טוב!
כמה יפה שם הספר, כמה תמימוּת ואופטימיוּת בל' המצלול הצלול!
המילה "לב" מתעטפת בביטויים ציוריים, ורבים מהם מאכלסים את שירי הספר: "בַּלַּיְלָה במיטה אנחנו יְשֵׁנִים לֵב אֶל לֵב/ …/ שֶׁשָּׁבַר לָךְ אֶת הַלֵּב" בשיר "בצד של הים"; "אוֹתוֹ אָקְט קוֹרֵעַ לֵב" בשיר "יצאתי מהשורה"; "אַף פַּעַם לֹא רָאִיתִי לֵב שֶׁל צְבִי,/ גַּם לֹא שְׁנֵי חֲצָאִים שֶׁל צְבִי בְּלִי לֵב" בשיר "תסלחי לי".
נשמרת לכידות נושאית של שמות השערים – ארבעתם טבועים בסביבה ימית: לב, ים, אותם אפשר לקרוא כ"לב ים", סערה, דגל שחור. עוד לפני השערים ניצב שיר פתיחה, לו תורת השיר האנגלית נתנה כינוי מבריק "proem". זהו שיר ללא כותרת, אשר באומץ לב שובר את הלב, ובקריצה שובבית בינשׂפתית מלהטט ב"דפנה", שמה של המשוררת.
עם פתיחת השער "לב" המשוררת נכנסת להצגה יומית בקולנוע לב.
הקורא מקבל דיווח זמן-אמת על הצופים באולם, ועל השיחה של המשוררת עם בן זוגה, המשולבת בעלילת הסרט.
דווקא השלג, הזר לנופי הארץ, מלוהק בהרבה משירי הספר, כרכיב שוזר ומאחד, והקור מהמסך חודר לאולם: "עִם כָּל הָאֲבִיזָרִים שֶׁל דּוֹקְטוֹר שֶׁלֶג/ …/ ובָאוּלָם קַר רֶצַח…/ רַק אַרְבָּעִים מַעֲלוֹת מִתַּחַת לָאֶפֶס" בשיר "קולנוע לב"; "וּמַכְתִּים אֶת מַצַּע הַשֶּׁלֶג הַמְּנֻמָּר" בשיר "יצאתי מהשורה"; "הָעוֹמְדִים בַּשֶּׁלֶג, אֲבוּדִים בָּאֲוִיר הַקַּר" בשיר "תסלחי לי"; "החל לרדת שלג" בשיר 1 ברצף השירים "דגל שחור".
השיר "דוקאביב" נפתח בדימוי מיני מוצלח. הפרידה של קולין מבעלה, שעל המסך, מקרבת ומאחדת את זוג הצופים באולם.
מצד אחד, ההתכתבות הבין-אומנותית של המשוררת מלהיבה: הצפייה בסרט והכתיבה עליו בוזמניות, נושמות ופועמות, אך מן הצד האחר, הקוראים אינם רואים את הסרט, ומקבלים מהמשוררת רק טעימות אחדות, עם פערים ביניהן. במהלך הקריאה מסתמן ניתוק-מה של הקוראים מהתרחשויות השירים, המסתמכות באופן משמעותי על עלילות הסרטים, כמו למשל בשירים "קופאי צבי", "סקי פס", "יצאתי מהשורה", "ארץ הצבי", שבכולם מככב צבי קולנועי עלום.
שירי השער "ים" טובלים בו, טובעים בו.
השיר "טביעה" מציף תחושה קשה של יחסים הרסניים בין בני זוג:
והשיר "רוויה" מהשער "סערה" מסמן התבהרות:
קיראו גם :