חגית בת-אליעזר, שגרירת יקום תרבות לאירועים, ממליצה
על ההצגה “הכובשים פינת אלנבי”
כחברה בצוות השיפוט של פרס קיפוד הזהב 2022, אני משתדלת לראות כמה שיותר הצגות פרינג’ מתוך העשרות שהוגשו לתחרות. השבוע ראיתי שתי הצגות-יחיד בתיאטרון תמונע, ונהניתי מאוד.
“הכובשים פינת אלנבי” זהו מופע יחיד מאת נור גראבלי, בוגרת בית הספר לאמנויות המחול בסמינר הקיבוצים, בביצועה, ובבימוים של נטע מידן ושקד שנלר, כשעל המוזיקה אחראי עומר בולנז’ר כהן. נור נמצאת בתנועת ריקוד מתמדת, ותוך כדי כך היא משמיעה באופן הדרגתי צלילים, הברות, חלקי מילים, מילים, ומשפטים בעברית ובערבית. היא גם מפנה שאלות לקהל, מלמדת אותו כמה מילים בערבית, ובפרט קללה רווחת, והקהל נהנה לחזור ולומר אותה.
המופע משלב סגנונות ריקוד שונים, כולל קפיצות, רקיעות, צעדי מחול קלאסי, לצלילי קטעי מוזיקה תואמים. נור מחליפה בגדים, לובשת ופושטת אותם. לתנועות שלה יש סממנים פוליטיים של זריקת אבנים, קימוץ אגרופים, פעולות כפייה מסוימות. נור חיננית וכריזמטית, תנועתה נמרצת ואסתטית, הקהל המעורב, הערבי-יהודי, שגדש את האולם המדורג בתיאטרון תמונע, השתלב במחיאות כפיים לבביות.
חגית ממליצה גם על
ההצגה “היומנים של אמא”
זו ההצגה השניה שאני ממליצה עליה.
אמיתי קדר הוא שחקן תיאטרון-קולנוע-טלוויזיה-פרסומות.
בתקופת הקורונה, בסדנת מונודרמה עם הבמאית איה קפלן, אמיתי קדר פיתח מופע תיאטרלי אוטוביוגרפי, “היומנים של אמא”, ומבצע אותו בתיאטרון “תמונע”.
ביום הלוויה של אימו, אמיתי מצא בתוך קופסת נעלים יומנים שהיא כתבה לאורך השנים. באותה עת אמיתי היה סטודנט למשחק באוניברסיטה, בשנות העשרים לחייו. מתוך החיים עם אמא, הוא ידע על מחלת הנפש שלה, על האשפוזים. מהיומנים הוא למד על עולמה הפנימי, על תחושותיה וחוויותיה בזמן אמת בשני העולמות בהם חייה – עולם המציאות ועולם הפנטזיה. ב- 25 השנים שעברו מאז, אמיתי קדר חש שהיומנים מבקשים ממנו לתת בהם חיים. בשנת 2021 אמיתי עיבד את היומנים לבמה, ומבצע אותם במסגרות שונות, כולל הפרטיות, לקבוצות של מתמודדים עם בעיות נפשיות והמטפלים בהם.
הפנטזיה של אימו הייתה קשורה לעולם הזוהר. היא דמיינה את עצמה ככוכבת הוליוודית. האם אמיתי קדר עצמו, ששיחק גם בארצות הברית ובקנדה, ושהסרט ההונגרי “בנו של שאול” בהשתתפותו זכה בפרס אוסקר לסרט הזר, מגשים את חלומה של האם?
האם הקשיבה לרדיו, לשירים העבריים והלועזיים, והייתה מתאהבת בזמרים, דוגמת אריק איינשטיין ויהורם גאון. עולם הפנטזיה שלה היה שמח וצבעוני, וכך אמיתי מציג אותו על הבמה. אמיתי קדר מקרין סרטון של השיר Que Sera, Sera (Whatever Will Be, Will Be) בביצועה של דוריס דיי מתוך הסרט “האיש שידע יותר מדי” משנת 1956. השיר הזה היה אהוב על אימו, ומדגים יפה את עולם הפנטזיה שלה.
במונודרמה אמיתי מפגין יחס של אהבה וחמלה לאימו, ומכאן אהדה וקבלה כלפי כל המתמודדים עם מחלות הנפש באשר הם.
יואב ויכסלפיש ממליץ על
הספר “איך כותבים פזמון” של אורי פרץ-שרון
פזמונים (lyrics), כלומר טקסטים מולחנים, תופסים מקום מרכזי בתרבות הפופולרית, וממלאים תפקיד חשוב בטקסים ממלכתיים, במערכת החינוך, ובערוצי השידור השונים. חלקם נחשבים נחותים מבחינה ספרותית לעומת שיר (poem), ורבים מהם אכן נשמעים ממוחזרים ונוטפי קלישאות, לוקים ב”כללת” ו”רגשת” – מלל רב ללא משמעות. לצד כאלו יש גם פזמונים בשפה עשירה, אשר נותנים ביטוי לרגשות אותנטיים של המחברים, וגם זוכים להצלחה מסחרית. המחבר מסביר שתופעת הכותב-מלחין-מבצע (singer-songwriter) החלה בארה”ב בשנות ה-60 מסיבות של אוטונומיה יצירתית, וגם של זכויות יוצרים וערכם הכלכלי. אותה תופעה חדרה לישראל במקביל להתרחבות האוטונומיה של היחיד והדאגה לצרכיו, והשחיקה בקולקטיביזם, שהיה דומיננטי בשני העשורים הראשונים שלאחר מלחמת העצמאות.
לשאלה “מה הופך פזמון לטוב/מרגש/קליט” ישנן תשובות רבות, אבל עקרונות היסוד נוגעים ליכולת לפנות למאזין, ולגרום לו תגובה רגשית חיובית והזדהות עם התוכן, או במובן האישי, או מתוך תחושת שייכות חברתית. זאת בכפיפות לעיקרון “הראה, אל תספר” show, don’t tell. חלק מרכזי בחוויה תלוי באסתטיקה של המילים, בחריזה, ובמשקל, למרות שקיימת מגמה להתעלם ממאפיינים אלה בשירה מודרנית. כמו כן, ישנה חשיבות מיוחדת בפזמון למשפטי קרס (hook), כלומר משפטי מפתח מולחנים (“משיח לא בא, משיח גם לא מטלפן”). משפטים אלו עשויים להיות זהים לשמו של השיר, וגם לפתוח את הטקסט (“כמה טוב שבאת הביתה”). כתיבת הפזמונים מאפשרת גם שימוש במטאפורות ואלגוריות כדי לתאר מציאות באופן אלטרנטיבי (“ארץ קטנה עם שפם”), או לספר סיפור (בלדה).
הספר מציע מגוון טכניקות לכתיבת פזמונים, קבלת החלטות נכונה, ושימוש במגוון הכלים הרטוריים לצורך ליטוש הטקסט, וכן ניתוחים של יצירות מוכרות, הן מבחינת התוכן, והן מבחינה טכנית (אופי החריזה, כמות ההברות, וכו’). יחסי הגומלין בין תוכן לצורת הכתיבה הכרחיים גם עבור אפקטיביות העברת המסר שברצונו של הכותב להעביר – תחושות שמחה, עצב, בדידות, תקווה, ייאוש, וכו’. הכרת אבני היסוד של היצירה משכללת את יכולת הכתיבה, וגם מאפשרת למתעניינים לפרק אותה למרכיבים כדי לגלות את המטען הרגשי והתרבותי שנכלל בה.
