ד״ר ניסים כץ, עורך הפרוזה של יקום תרבות, ממליץ על
הספר ״הטבוע היפה ביותר בעולם״ של גבריאל גרסיה מארקס
כל מי שמכיר אותי יודע שאני חולה על גבריאל גרסיה מארקס. קראתי את "מאה שנים של בדידות" ואת "אהבה בימי כולרה" יותר פעמים מכל ספר אחר. החל מהפעם הראשונה בנעוריי ועד היום אני תמיד חוזר לספרים שלו, כי כל קריאה בו מציתה בי תחושה של בית מוכר ובעת ובעונה אחת של עולם חדש מופלא. מין פרדוקס ספרותי שכזה. כתיבתו היא פנטזיונרית ומציאותית כאחת, "ריאליזם מאגי" שתופס אותך ישר. הוא מחכים ומשעשע. כתיבתו רוויית ציטטות של חוכמת חיים בתיבלון של הומור. מארקס הגאון, זוכה פרס בנובל לספרות, הוא ללא ספק הסופר המת האהוב עליי ביותר. לימים, כשהזמינו אותי להרצאה בקרטחנה שבקולומביה, טיילתי ברחובות עירו, ביקרתי בביתו, והרגשתי כחתן שיכור ביום חופתו. לכן זה כל כך כיף לקרוא ספר חדש שלו, שנקרא "הטבוע היפה ביותר בעולם" (הוצאת "עם עובד", תרגום מספרדית טל ניצן, ריטה מלצר, ואמציה פורת). הקובץ שראה אור עתה מכיל 14 סיפורים, 11 מתוכם כבר הופיעו בספריו "שנים עשר סיפורים נודדים" ו"הסיפור הלא ייאמן על ארנדירה התמה וסבתה האכזרית" שתורגמו לעברית.
בקובץ הסיפורים הקצר אנו מתוודעים שוב ליכולותיו של מארקס. יכולות שבאות לידי ביטוי בעיקר בסיפורים שהמכונן אותם קורה בתחילתם, למשל "טקס הקבורה של האם הגדולה", או "הטבוע הכי יפה בעולם". אין בהם התפתחות עלילתית רגילה או שבלוניות, אלא רק תיאור מהמם והתפלאות מן האנושי. מרקס מראה לנו כמה הדמיון שלו פורה. כמה הוא יודע ליצור מצבים בלתי אפשריים, או הגיוניים אבל ממש מגוונים. למשל בסיפור על המלאך עם הכנפיים הגדולות, שנוחת בחצר הבית ומביא המוני אנשים שרוצים לראותו ומוכנים לשלם כסף לבעלי הבית העניים שמתעשרים מכך. או מסיפורה המדהים של מריה, שבסך הכול רצתה לטלפן לבעלה שנתקעה עם מכוניתה, ומוצאת עצמה מנסה לטלפן מבית חולים לחולי רוח – שם חושבים שבקשתה מצביעה על מצבה וכך היא מאושפזת לכל ימי חייה! או סיפורו של מרגריטו, שמסתובב עשרים שנה עם גופת בתו הקטנה, שנשתמרה כאילו היא חיה, במאמציו שיכירו בה כקדושה. ועוד סיפורים יפיפיים.
מקסים ביותר.
חגית בת-אליעזר, שגרירת יקום תרבות לאירועים, ממליצה
על הסרט "ספיידרמן: אין דרך הביתה"
זה הוא סרט גיבורי-על אמריקאי בלייב אקשן, בהפקה משותפת של סוני ואולפני מארוול, משנת 2021. זהו הסרט השלישי בסדרת סרטי ספיידרמן החדשה, שהתחילה בשנת 2017 עם "ספיידרמן: השיבה הביתה", והמשיכה עם "ספיידרמן: רחוק מהבית" בשנת 2019. בשלושת הסרטים מככבים בתפקידים הראשיים טום הולנד, זנדאיה, ג'ייקוב בטלון, בנדיקט קמברבאץ', ג'ון פאברו, ומריסה טומיי.
לטרילוגיה העכשווית קדמו 2 סדרות של סרטי ספיידרמן בשנות האלפיים: שלישייה בשנים 2002-2007 בכיכובו של טובי מגוויר, ושני סרטי ספיידרמן המופלא עם אנדרו גארפילד בשנים 2012-2014. הסרט החדש, שעלה לאקרנים בדצמבר 2021, שיתף את שני הספיידרמנים מהסדרות הקודמות, יחד עם אויביהם המושבעים, משך קהל רב לבתי הקולנוע, והפך לסרט הרווחי ביותר בתקופת הקורונה.
תתארו לכם מאות אנשים מכל הגילים, זרים זה לזה, יושבים יחד, כתף אל כתף, באולם חשוך במשך שעתיים וחצי, אוכלים פופקורן ושותים קולה דרך המסכות, נועצים מבט מרותק בילדון מקפץ ובגרוטאות מכאניות מגושמות, צוחקים יחד, פוחדים יחד, מקבלים סוף טוב עם הבטחת סרט המשך בסצנת אמצע הכתוביות. זה מה שסרט פנטזיה עושה לאנשים – מעניק להם חוויה משותפת מאחדת, ניתוק מהיום יום, אמונה בנרטיב דמיוני, אימוץ דמויות מופרכות, ציפייה לסרט חדש עם ונום או איזה סימביוט אחר, אותו יכתבו טובי התסריטאים ויביימו בכירי הבמאים. אולם הקולנוע חיוני ליצירת חווית האחדות, ועוזר להאמין לבדיון הטכנולוגי והמוסרי בחלקו.
חגית ממליצה גם על
סדרת הטלויזיה MANIFEST
גם בבית, מול הטלוויזיה, אנשים נשאבים לסדרות, למשל של NETFLIX. סדרות ארוכות, מרובות עונות, וגם בהן משולב הרכיב הפנטסטי, העל-טבעי, אשר יוצר תלות התמכרותית בפרק הבא, והבא-הבא.
בני הבית צופים יחד בערבי חורף קרים, בסופי שבוע ארוכים, בבידודים, שקוצרו לאחרונה ל- 5 ימים בלבד. הסדרה הנצפית בימים אלה היא MANIFEST, אותה יצר ג'ף רייק האמריקאי, בעל השכלה משפטית, עבור רשת NBC בשנת 2018, ללא הצלחה מרובה, עד אשר הונפה ע"י NETFLIX מעלה-מעלה באחוזי הצפייה. כתיבת תסריט בעל הגיון פנימי של תופעות על-טבעיות, לסדרה בת 42 פרקים עד עכשיו, עם המשך מתוכנן של עוד 20 פרקים בעונה הרביעית, תוך כדי התמודדות עם תחלופה מסוימת של שחקנים, עם ילדים שגדלים מעונה לעונה, ואף אלה שנולדים, עם היענות לחוות דעתו של קהל הצופים, שפתאום לא אוהב דמות ראשית כלשהי, זאת מלאכה תובענית, המאתגרת את יכולת ההמצאה של יוצר הסדרה. ומה תופס במניפסט? ישנם 191 נוסעים, שנעלמו עם מטוסם לחמש שנים וחצי, ואז נחתו בשלום, מבלי להזדקן. זאת קרקע פורייה להצמחת סיפור חייהם של דמויות רבות לפני הטיסה הגורלית ולאחריה, עם אפשרות של מות הנוסעים בהתפוצצות המטוס ותחייתם למטרת תיקון קולקטיבית. העלילה מועשרת בשיתוף משמעותי של פעילות משטרתית, ושל מחקר ממשלתי על תופעת החוזרים, בהענקת יכולת נבואית לחוזרים, ובהרחבת תופעת הקמים לתחייה למקרים נוספים. הצופים מקבלים על עצמם את התשתית העל-טבעית, עוקבים אחר ההתפתחויות, מחבבים את הדמויות הראשיות, ומאמינים להן, ומסתגלים לדמויות המשנה החדשות המטופטפות לפרקים.
על הסדרה "מניפסט" , שמעתי עליה מפרסום באינטרנט, ומיד מצאתי אותה בכפתור הנטפליקס בשלט רחוק.
אמנם הרציונל מעניין, אם כי זהו העתק מהרבה סיפורים על אנשים אשר טיילו בזמן.
עצם זה שנוסעי הטיסה נעלמו ל 5 שנים בלבד, הוא רעיון נהדר, כי ב 5 שנים לא משתנה הרבה… והמפיקים לא היו צריכים להשקיע כספים בתפאורות ובמלבושים על מנת לשחזר תקופות מרוחקות באנושות.
ואמנם הפרק הראשון הוא מרתק וגם הבאים קצת מעניינים, אך אחר כמה שעות הסרט מתחיל להיות מייגע ומעלה גירה.
הסיבוכים האינסופיים מפסיקים לעניין ומוציאים את הצופה מרצף הסיפור.
לדעתי, בזבוז זמן.