שושואיסט לשעבר חוקר פרטי בעל כורחו בהווה – הרפתקאותיו של ברי לוין מאת אבי סלע

אבי סלע יוצר בשני ספרי מתח ובילוש את הדמות של ברי לוין, איש שב”כ לשעבר ובעלים חלקי של פאב בהווה, שלמגינת ליבו מוצא את עצמו מעורב בתעלומות שונות, וכישרונו בקרב מגע לא כל כך עוזר לו להבין את המין הנשי.

המערכת

“יקי בן-דוד היה נוהג לסווג אנשים על פי חיות: תסתכל עליו טוב ותסיק את המסקנות. יש את השור הזועם – לידו תתנהג בזהירות, עם העכברוש תהיה תקיף, עם השועל אל תאמין לאף מילה, ולגבי הכריש תכה ראשון ותכה כדי להרוג”.

עטלף באביב עמוד 6

אבי סלע פירסם שני ספרים מעניינים מאוד, וכנראה ראשונים בסדרה (ארוכה ? לסלע הפתרונים), על שושואיסט לשעבר בשם ברהמס, ברי לוין, שבכל ספר מוצא את עצמו מעורב בתעלומת רצח, ונאלץ לפתור אותה עם מנה מוגברת של מכות ויריות בסצינה הסופית.

מיהו ומהו בדיוק ברי לוין שמספר לנו את הסיפורים בגוף ראשון? זה מתברר לנו רק בהדרגה והמסתורין לגביו נשאר. אנחנו מגלים שהוא היה ביחידה מבצעית סודית ביותר של “השירות”. לא המוסד אלא השב”כ.

אנחנו מגלים שהוא היה – ואולי עוד הינו? זוהי תעלומה נוספת שאינה מוחוורת בספרים – מומחה מספר אחת של השב”כ לכל מה שקשור בלוחמה בטרור ברמת הפרט. בעל צל”ש הרמטכ”ל, שהתמחה בהסתוות, במעקב, ובלחימה אורבנית.

אה כן, וגם היה בפרויקט ביון בשם “וסת לחץ”, שעליו פיקד מישהו בשם יקי בן דוד שאינו עוד בעולם החיים מסיבות שנשארות בלתי ידועות לקוראים, אבל חי מאוד במוחו של ברהמס.

בנוסף, ואולי בניגוד לצפוי מהמוכר בסוגה, יש לברי לוין רתיעה מבנות.

האם זהו בלש בסגנון הנואר מבית מדרשו של  פיליפ מארלו של ריימונד צ’נדלר? בכלל לא. לוין לא בלש מקצועני ולא אוהב את הבילוש, ועוסק בכך ממש מחוסר ברירה. הוא מזכיר טיפה את מייק האמר, שאת שמו הוא נוטל, ובבירור הוא חובב של הרפתקאותיו, אבל גם זה לא – הוא אינו רודף נשים, גם אם אלו זורקות את עצמן ממש לזרועותיו החסונות. אשה בשם נועה, הנראית כמו דוגמנית, מנסה להתחיל אותו בכל דרך אפשרית, אבל הוא מעדיף להימלט מדירתה המעוצבת כשהרמזים שלה נעשים מפורשים מדי. הוא מעדיף להוריד נשים כאלו על הריצפה, ולבקש בנימוס שיואילו בטובן ויעופו לו מהעיניים.

למעשה, בכך הוא גיבור מתאים מאין כמוהו לעידן ה”מי טו”, שחושש מכל מערכת יחסים המתחילה מהר מדי. ההפך הגמור מהסוכן החשאי המפורסם כמו פטריק קים, איש הקראטה ממוצא קוריאני, ששולח ידיים לכל אישה מזדמנת בכל מצב אפשרי.

אבל בדברים אחרים הוא בהחלט כן מזכיר את פטריק קים וידיו המסוקסות. בפרט, הוא מומחה בלחימה ובקרבות מגע, כפי שמגלים למזלם הרע כמה ברנשים עברייניים לאורך הספרים.

אולי אפשר דווקא להשוות אותו לגיבורו של לי צ’יילד ג’ק ריצ’ר, שכמו לוין הוא בכיר לשעבר באירגון ביטחוני (משטרת צבא ארה”ב), מומחה אמנויות לחימה ושיטות חקירה, שבהווה הוא טיפוס נכה רוח הנודד בארה”ב.

לשם השוואה, פיליפ מארלו, הבלש הפרטי הידוע של רימונד צ’נדלר, לרוב חוטף מכות מידי הבריונים. אם כי הוא מחזיר תמיד בסיום כל קרב, כשהוא כאילו קם משינה עמוקה לאחר שחטף מכות. אבל זה ממש לא ברי לוין.

בארי לוין, בניגוד לכל מי שהזכרתי, הוא חצי בעלים של פאב בדרום תל אביב, ביחד עם עמית לשעבר בשב”כ בשם איזי, ומוצא את עצמו, כנגד רצונו וכנגד מיטב שיפוטו, מעורב בפרשיות רצח ואלימות איומות. הוא לא רוצה להיות מעורב, אבל איך שהוא יוצא שממש אין לו ברירה.

בספר הראשון, “עטלף באביב” (סטימצקי, 2018), אישה מניחה בידיו דיסק, ומשאירה אותו להילחם בעולם הפשע ובמשטרת תל אביב על הדיסק.

בספר השני, “ילד הקיץ” (ספרי ניב, 2020), גרושתו של שותפו מניחה בידיו פרשה שהוא נאלץ לחקור ולפתור, תוך שהוא שב ומרסק לסתות, יורה, וקוטל אנשים על ימין ועל שמאל.

על מה ולמה ברי לוין נכה רוח בהווה אנחנו לא יודעים. רק יודעים שזה קשור למפקדו המנוח יקי בן דוד, ולמבצע מיוחד שכנראה השתבש, אם כי הפרטים חסרים.

כמו ג’ק ריצ’ר הוא יודע לפעול בנחרצות ונחישות, ופוגע באויבים שלו, שהם תמיד פושעים נאלחים, באופן מהיר וקטלני.

מצד שני אפשר לקבוע שהוא חסר כל הומור, בדומה לטיפוסים הקשוחים האחרים פטריק קים וג’ק ריצ’ר.

בניגוד לכך, לפיליפ מארלו דווקא יש את המצרך הנדיר הזה בכמויות גדולות. אולי דווקא כי הוא אינו מומחה בקרבות מגע אכזריים.

כאמור עוד מצרך שחסר לברי לווין זאת הבנה ועניין כל שהוא בנפש הנשית, ובנשים בכלל, וזאת כאמור בניגוד מוחלט למקובל בסוגה. אבל זה לא משהו שיפריע יותר מדי לרוב הקוראים.

שווה בהחלט לקרוא את הרפתקאותיו, ויש לקוות שהמחבר יוסיף ספרים נוספים, ואולי אפילו יחשוף לבסוף את התעלומות שבעברו של השושואיסט לשעבר. ואולי, מי יודע, לבסוף יצליח למצוא עניין בנשים שממש מתנפלות עליו, מצד שני, אולי לא.

קיראו גם

דף הפייסבוק של אבי סלע