זוכרת שראינו את “סוילנט גרין”?

לציון הגעתה של שנת 2022 הנה שירה של סיגל אשל על צפיה בסרט שעלילתו מתרחשת בשנה זאת, שעלה על האקרנים ב-1973.

השיר פורסם במקור בכתב העת “נכון” בגיליון מספר 7, שיצא לאור בנובמבר 2021.

סוילנט גרין

זוֹכֶרֶת שֶׁרָאִינוּ אֶת סוֹיְלֵנְט גְרִין?

הָיִינוּ צְעִירוֹת מִדַּי, כַּמּוּבָן, לְכָל הָאַפּוֹקָלִיפְּטִיּוּת הַזּוֹ,

הָאֶקוֹלוֹגְיָה לֹא הָיְתָה בָּאָפְנָה עֲדַיִן,

כָּל הַכֵּיף הָיָה לָשֶׁבֶת עַל מִשְׁטַח הַדֶּשֶׁא הַמְּעַקְצֵץ שֶׁל הַקִּבּוּץ הַשָּׁכֵן

וְדֶרֶךְ אֲלֻמַּת הַמַּקְרֵן הַמְּרַצֶּדֶת

לָתוּר אַחַר הַצְּדוּדִית שֶׁל הַנַּעַר הָאָדִישׁ הַמָּתוֹק.

הָיָה נַעַר אָדִישׁ פָּחוֹת שֶׁשָּׁמַר לָנוּ מָקוֹם,

לֹא יָכֹלְנוּ לְהֵעָתֵר לָזֶה. דְּרוּכוֹת

אֶל צְדוּדִית הָאָדִישׁ הַמָּתוֹק יָשַׁבְנוּ הֲכִי קָרוֹב שֶׁאֶפְשָׁר

כְּשֶׁעַל הַמָּסָךְ גָּוְעוּ אֲנָשִׁים תַּחַת אוֹר יְרַקְרַק-צְהַבְהַב.

כָּל הַמְּזוֹנוֹת הָיוּ טַבְלִיּוֹת עֲשׂוּיוֹת סוֹיָה,

“סוֹיְלֵנְט גְרִין”, הַמְּשֻׁבָּח שֶׁבָּהֶם,

הִתְבָּרֵר בַּסּוֹף כְּעָשׂוּי מִגּוּפוֹת אָדָם.

רֵיחַ מִסְפּוֹא רָקוּב דִּגְדֵּג בִּנְחִירֵינוּ עוֹד יָמִים רַבִּים

כְּשׁוּלֵי הַסִּיּוּט הַקּוֹלְנוֹעִי, לְלֹא קֶשֶׁר לְחַיֵּינוּ – לְלֹא שׁוּם קֶשֶׁר,

בַּחֲדַר הָאֹכֶל הָיָה דֵּי מָזוֹן שֶׁנִּתָּן לְזִהוּי

וְהַגֶּשֶׁם יָרַד בְּעִתּוֹ

עַל פִּי רֹב,

יְמֵי שָׁרָב וָחֳרָפִים שְׁחוּנִים הָיוּ דֶּרֶךְ הַטֶּבַע וְלֹא גְּזֵרַת אֱנוֹשׁ,

הוֹסַפְנוּ לִכְמֹהַּ אֶל הַנַּעַר הָאָדִישׁ, שֶׁבָּחַר בָּךְ

לְבַסּוֹף, אַתְּ זוֹכֶרֶת?

בָּכִיתִי כַּמָּה לֵילוֹת בַּסֵּתֶר.

אַתְּ זוֹכֶרֶת?

הֶעָתִיד הִסְתַּנֵּן דֶּרֶךְ פִילְטֶרִים חֲלָבִיִּים,

שׁוּם אָסוֹן אֶקוֹלוֹגִי לֹא הִסְתַּמֵּן,

כְּשֶׁהִקְרִינוּ שׁוּב אֶת סוֹיְלֵנְט גְרִין בָּחַרְתִּי לֹא לִרְאוֹת, גַּם אַתְּ.

–

נִזְכַּרְתִּי בַּסֶּרֶט,

הֲרֵי אַתְּ יוֹדַעַת, דֻּבֵּי קֹטֶב כְּחוּשִׁים מְשׁוֹטְטִים עַד גְּוִיעָה

וּשְׂרֵפוֹת עֲנָק מְכַלּוֹת לְלֹא הַפְסָקָה, יְעָרוֹת גֶּשֶׁם נִגְדָּעִים

וּמִינִים נִכְחָדִים, גַּם בִּשְׁנָתֵנוּ, לְלֹא הֶרֶף, רַק בְּנֵי הָאָדָם מִתְרַבִּים אֶל מוֹתָם.

וַעֲדַיִן, בְּשַׁחַר רֵאשִׁית חֹרֶף, עִם גֶּשֶׁם קַל וְצִיּוּצֵי צִפּוֹרִים, הַכֹּל

עוֹמֵד,

שִׁגְרַת הַקִּיּוּם סוֹחֶפֶת אֶל טְקָסֶיהָ הַמְּכוֹנְנִים,

מֵחַדְרִי הַצָּנוּעַ הַנּוֹחַ, אֲנִי מִתְקַשָּׁה לְתָאֵר שַׁחַר אַחֵר, מְזֹהָם וְצָפוּף,

נְטוּל מָזוֹן –

כְּמוֹ כָּל קֹשִׁי בְּעֶצֶם, שֶׁקָּשֶׁה לְתָאֵר,

כְּמוֹ בַּדָּרוֹם שֶׁלָּנוּ עַכְשָׁו,

כְּשֶׁחֲרָדָה מַצְמִיתָה אָזְנַיִם דְּרוּכוֹת לְיִלְלוֹת אַזְעָקָה, כְּשֶׁלֵּילוֹת עַל לֵילוֹת

הַלֵּב מְטַפֵּס לַגָּרוֹן וּמַחְנִיק

מֵרֹב דְּאָגָה.

כָּל כָּךְ הַרְבֵּה אֲסוֹנוֹת וְסִבּוֹת עֲלוּלִים לְהָטִיל אוֹתָנוּ אֶל פִּנָּה בַּמַּדְרֵגוֹת.

אַתְּ זוֹכֶרֶת, כַּמָּה רָצִינוּ כְּבָר לְהִתְבַּגֵּר,

לִשְׁעֹט אֶל הֶעָתִיד