חגית בת-אליעזר, שגרירת יקום תרבות לאירועים, ממליצה

על הצגה “המלאכים של יהודית”

כרזת פרסום ההצגה ״המלאכים של יהודית״ ברחבי ירושלים
כרזת פרסום ההצגה ״המלאכים של יהודית״ ברחבי ירושלים

תיאטרון “מיקרו” נוסד בירושלים באמצע שנות ה- 90 על ידי אשת התיאטרון אירינה גורליק, אשר מנהלת אותו אמנותית, יוצרת הצגות על פי טקסטים יהודיים, ומביימת אותן.

ספר יהודית הוא אחד הספרים החיצוניים לתנ”ך הידועים ביותר. יהודית, גיבורת הספר, פיתתה את הולופרנס, שר הצבא האשורי של נבוכדנצר מלך בבל, שהטיל מצור על ירושלים, כרתה את ראשו במו חרבו, והפכה לסמל פמיניסטי לדורות.

הספר מוכר גם במסורת הנוצרית, והצית את דמיונם של ציירים רבים.

יהודית של זולס קלוד זינגר
יהודית של ז׳ולס קלוד זינגר

לאירינה גורליק קשר רב שנים עם הדמות המיתולוגית של יהודית, מאז שבילדותה גילתה באוסף הציורים של אביה ציור של ג’ורג’ונה שבו נראית יהודית הדורכת על ראשו הכרות של הולופרנס.

יהודית של ג׳ורג׳ונה
יהודית של ג׳ורג׳ונה

“שנים חיפשתי את מי שתציג את יהודית עד שמצאתי את מרים אנגל, רקדנית וכוריאוגרפית כמתאימה לתפקיד”, סיפרה גורליק בראיון איתה לקראת הבכורה של ההצגה “המלאכים של יהודית”.

בעלילה חמש דמויות. שני מלאכי המוות, הנוצרי והיהודי, דנים בהבדלי ההשקפות שלהם, שבאים לידי ביטוי גם בתפיסתם את דמותה של יהודית. האחד טוען שמדובר בקדושה השני טוען שמדובר בקרבן. אבל מה חושבת האישה עצמה? כדי לברר זאת, הם “מחיים” את יהודית, את המשרתת שלה, ואת הולופרנס. כל אחת מחמש הדמויות מוסרת את הסיפור מנקודת המבט שלה, כמעין רשומון. מרים אנגל, הרקדנית, הכוריאוגרפית, והיוצרת השותפה, בתפקיד יהודית, ממלאת את הבמה בתנועה גמישה ועוצמתית. היא גם נושאת מונולוג על מקומו של הריקוד בתוך הצגת תיאטרון במשך ההפסקה, בה הקהל נשאר ישוב על מקומו, קשוב ומתעניין בזמן האתנחתה בעלילה הדחוסה.

מרים אנגל גם שותפה להלחנת השירים המבוצעים במהלך ההצגה. את מרבית השירים הלחינה סימה גורן, אשר משחקת את המשרתת של יהודית. תוך כדי ההצגה מוקרנים ציורים רבים המתארים את יהודית עם הראש הכרות. תעלת המים בקדמת הבמה מעשירה את התפאורה ומעניקה לה את האנרגיה של מים זורמים.

ההצגה “המלאכים של יהודית”, במרומי תיאטרון ירושלים באולם “מיקרו” החדיש, המאובזר אור-קולית, מעניקה חוויה של תיאטרון רב גוני עשיר.

יואב ויכסלפיש ממליץ על

הסרט “מחברות שחורות – ויויאן” של שלומי אלקבץ

פוסטר הסרט מחברות שחורות
פוסטר הסרט מחברות שחורות

רונית אלקבץ נחשבה לאחת הנשים הבולטות בקולנוע המקומי עד למותה לפני כחמש שנים בגיל 51. אחיה, הבמאי שלומי אלקבץ, תיעד אותה במשך שנים רבות, וגם גר איתה בפריז במשך ארבע שנים (1997-2001). היצירה הדוקומנטרית עשויה מהחומרים האלה. הפרק הראשון, הנקרא “ויויאן”, מוקרן בימים אלה בקולנוע. שמו נלקח מהדמות שגילמה אלקבץ בטרילוגיה המשפחתית הכוללת את “ולקחת לך אישה” (2005), “שבעה” (2008), ו”גט” (2014). הסרט אינו מתמקד ברונית כשחקנית בסרטי קולנוע ישראלים וצרפתיים, אלא אך ורק במקורות ובהשראה לשלושת סרטי הטרילוגיה, החל מהעלייה ממרוקו בשנות ה-60, דרך הילדות בקריית ים בשנות ה-70, וכלה בפריז של סוף המילניום הקודם ותחילת הנוכחי.

המוטיב המרכזי של הסרט הוא המאבק נגד המסורת הפטריארכלית של המשפחה, והשפעתה של הבת על האם, מרים הספרית, בעוד האב אלי ממשיך לדבוק במסורת עליה חונך. מהצד ניתן לקבל את הרושם שהאב מוצג באור שלילי, אולם ניתן גם לייחס לו ציות לעקרונות עליהם חונך, ולהעריך אותו על כך שסירב לצפות בסרטים בהם השתתפה בתו. האם מביעה מורת רוח על הפקת הסרט הראשון בטרילוגיה “ולקחת לך אישה”, משום שהיא מבינה היטב שהצופים והמכרים יפרשו זאת כהצצה אינטימית ולא רצויה מבחינתה אל הזוגיות שלה. אבל רק הצצה כזו מאפשרת להבין את הכוחות שהניעו את הבת הצעירה לעזוב את הבית בגיל צעיר ולנדוד לעיר הגדולה תל אביב כרווקה, בניגוד לנורמות החברתיות.

התשוקה נשאה את האחים, כאמור, לפריז, אשר חלק מהתיעוד מתרחש בה, והבחירה בעיר האורות מסמלת בעיניי את העדפת האופציה החילונית על הדתית.

בסרטים ישראלים רבים פריז היא הנתיב לגאולה עבור מי שישראל לא האירה לו פנים. זה לא היה המקרה של האחים אלקבץ, אבל השהות שם הייתה חיונית מבחינתם, וגם שדרגה את מעמדה של רונית, שזכתה להכרה גם באירופה. הסרט כולו (בשני פרקים, השני “רונית” יוקרן בינואר) נוצר כתוצאה מעריכה של 600 שעות דוקומנטריות, בסיועה של ז’ואל אלכסיס, והוא מספק מבט נדיר על השחקנית והיוצרת.

מוקרן בבתי קולנוע ברחבי הארץ, עד סוף דצמבר.

השאר תגובה

אנו שמחים על תגובותיכם. מנגנון האנטי-ספאם שלנו מייצר לעתים דף שגיאה לאחר שליחת תגובה. אם זה קורה, אנא לחצו על כפתור 'אחורה' של הדפדפן ונסו שוב.

הזן את תגובתך!
הזן כאן את שמך

three × 4 =