“עברית ” בעברית קדומה ובעברית מודרנית. ויקיפדיה

כשאני כותב בעברית בעניינים ספרותיים – ביקורת, המלצה, או סתם התרשמות מהספר – אני לפעמים לא מוצא בעברית מונח שקיים בשפה הרוסית, ולא יודע איך להסתדר.

אחד המונחים האלה הוא הביטוי שבתרגום מילולית מרוסית הוא “גיבור לירי”. על פניו, מה הבעיה – תרגמתי את הצרוף, כל מילה מובנת ומוכרת לדוברי העברית, כלומר הם מבינים שיש לנו דמות לירית, מרגשת.

אך למעשה משמעות הביטוי בשיח הספרותי שונה לגמרי מהפשט.

אז במה מדובר?

אנחנו מכירים לא מעט ספרים שכתובים בגוף ראשון. השאלה שתמיד מסקרנת את הקוראים היא: האם את כל ההרפתקאות, הסכסוכים, ופרשות האהבים, לרוב די מביכים או מביישים, מחבר הספר עבר בעצמו? מה יש לנו כאן – חשפנות אמיצה?

כאמור, בתורת הספרות בשפה הרוסית בדיוק בשביל המצבים האלה קיים המונח, אותו הזכרתי לעיל. מקובל לחשוב שהדמות שבשמה מסופר הסיפור הוא “גיבור לירי”, שאין לזהותו עם המחבר. על כן אין לבוא בטענות אל הסופר בגלל מעלליו של הגיבור – גם אם הסיפור מסופר בגוף ראשון.

למשל, הרומן הידוע “התפסן בשדה השיפון” (The Catcher in the Rye) מאת ג’יי די סלינג’ר נכתב בגוף ראשון, אך אין לראות בהולדן קולפילד, בשמו מסופר הסיפור, את המחבר עצמו. הולדן בן ה-16 הוא גיבור לירי מובהק. למרות שהרומן נכתב על בסיס חוויותיו האישיות של סלינג’ר בהייתו תלמיד בית ספר יוקרתי פרטי.

בקטרנות (סטאנזות) השנונות המפורסמות שלו המשורר היהודי-רוסי איגור גוברמן (שכרגע גר בירושלים) מספר בגוף ראשון על היחסים ה”מיוחדים” שלו עם נשים רבות – ולשאלת המראיינת האם הוא באמת בוגד באשתו, גוברמן מסביר “יש להבדיל ביני כמשורר לבין הגיבור הלירי שלי שמופיע בקטרנות; אני לעומתו נאמן לגמרי לאשתי איתה אני חי באושר כבר יותר מיובל”.

על אודות הקטרנות של איגור גוברמן ראו ביקום תרבות: איגרות גוברמן מירושלים לכל העולם.

אוהבים לפקוד הופעות סטנד-אפ? בודאי לא פעם תהיתם איך האמן מספר לקהל דברים מביכים ביותר על יחסיו עם אשתו, מתאר אותה כמפלצת שלטנית, נודניקית, בזבזנית – ולא מפחד לקבל על הראש כאשר יחזור הביתה? אל דאגה: הוא עוד בתחילת דרכו כסטנד-אפיסט הסביר לאשתו החמודה שבהופעות מול מיקרופון מתייצב הכפיל שלו, הלא הוא הגיבור הלירי – ובעזרת הבדיחות על יחסיו, כביכול, עם אשתו, הוא מכניס סכומים מכובדים לחשבון המשותף שלהם.

המשורר הסובייטי הגאוני ולדימיר ויסוצקי (חצי יהודי – אם זה מעניין אתכם) כתב את רוב השירים שלו (אותם שר מול קהל בליווי עצמי עם גיטרה) בגוף ראשון: בשמו של ספורטאי, מטפס הרים, עבריין כבד, חייל במלחמת העולם השנייה, ואף בשמו של סוס, זאב במצוד, וכו’. מעריציו האמינו שהוא חולק בשיריו את תולדות חייו וכתבו לו לא פעם: “אני זוכר אותך – במלחמה אתה שרתת בגדוד שלנו”; “אתה – אותו ולדימיר אתו ישבתי בכלא בעיר נורילסק, כן? זוכר אותי?”; וכדומה. בתגובה המשורר היה עונה: “כן, אני לחמתי במלחמת העולם השנייה (אז הוא היה ילד קטן), ישבתי בכלא, הייתי בעבר סוס וזאב ביער, וגם מטוס קרבי מסוג יק (שבשמו כתב ויסוצקי שני שירים גאוניים)”.  

עטיפת תקליט של ויסוצק’

בעמוד הפייסבוק שלי אני, כותב השורות אלו, מדי פעם מעלה בדיחות על המצבים בהם, כביכול, נתקלתי, ולשאלת חבריי המבוהלים האמנם היה מקרה כזה אני עונה “לא לבלבל ביני לבין הגיבור הלירי מטעמו אני מנהל את חשבון הפייסבוק שלי”.

2 תגובות

  1. יורי תודה
    כרגיל רשימתך מעניינת ומעלה מחשבות גם אצל כותבים וגם אצל קוראים. בהירות לשון ופשטות הבעה עדיפות על סיבוך הנושא.
    האלטר – אגו האני האחר בדמות הכותב , מאווים כמוסים לפעמים מסתתרים בכתיבה גם כששוחקים אותם לדמות אחרת שונה מהכותב ושאינה בגוף ראשון

השאר תגובה

אנו שמחים על תגובותיכם. מנגנון האנטי-ספאם שלנו מייצר לעתים דף שגיאה לאחר שליחת תגובה. אם זה קורה, אנא לחצו על כפתור 'אחורה' של הדפדפן ונסו שוב.

הזן את תגובתך!
הזן כאן את שמך

14 + שש עשרה =