ב-17 לנובמבר 2021 נפטרה הארכיאולוגית וסופרת הילדים והנוער העברית החשובה רנה הברון, בגיל 96.
למרבית הצער היא לא זכתה בחייה לתשומת הלב הביקורתית שהגיעה לה, אז ניתן לה אותה במאמר הספד זה, בידי מי שגדל על ספריה ולמד רבות על ההיסטוריה של ארץ ישראל דרך ספריה.
רינה הברון נולדה בתל אביב ב-28 לאוגוסט 1925 לאביה צבי נשרי (אורלוף) (1878-1973)דמות נערצת ורבת פעלים. עוד ברוסיה עסק בפעילות ציונית וספורט. הוא ערק מהצבא הרוסי ב-1903 ועלה לארץ ישראל. שם הפך להיות מורה ההתעמלות הראשון של הישוב העברי (בגימנסיה הרצליה), מחבר הספרים הראשונים על תרבות הגוף בשפה העברית, ממייסדי הועד האולימפי בארץ, ממייסדי אירגון הצופים בארץ, ממייסדי משחקי הכדורגל בארץ ישראל, וגם ממדריכי הטיולים הראשונים שהדריך טיולים רבים למקומות כמו מצדה. הוא מופיע כדמות בספריה של רינה הברון שנכתבו שנים לאחר פטירתו.
קרובי משפחה של רינה הברון כללו את אחותו של נשרי הפסלת חנה אורלוף בן של אחות אחרת של נשרי היה הרמטכ"ל והשר רפאל איתן ,נכד של עוד אחות היה השחקן דובי גל ,ואחיינה היה הקומיקסאי הידוע דודו גבע.
לאחר שסיימה את הגימנסיה הרצליה ב-1944 התנדבה הברון, ביחד עם גרעין תנועת הצופים שאליו השתייכה, לפלמ"ח.
היא סיפרה: בכיתה י"ב הגיעו אלינו שליחים של הפלמ"ח… זה היה ב–43. אמרו שהמצב קשה, ויותר חשוב להתגייס. מכל הכיתה רק אני התגייסתי. קיבלתי רשות מאבי, בתנאי אחד – שאני אעשה את הבגרות. הייתי בפלוגה ד' של הפלמ"ח ליד קיבוץ בית השיטה, עבדנו בקיבוץ 3 ימים ו-3 ימים עסקנו באימונים. וכל פעם שהיתה בחינה נסעתי להיבחן".
כך נבחנה גם יכולתה לשלב את שאיפותיה האישיות עם רוח התקופה והצורך הקולקטיבי.
במסעות הארוכים שערכה עם יחידתה ברגל למדה להכיר היטב את הארץ, מן המכתשים בנגב ועד הרי הגליל.
ב-1946 השתתפה עם גרעינה ביסוד קיבוץ בארי בנגב, מול רצועת עזה, מה שנקרא היום "עוטף עזה", שבו חיה כל חייה.
זה היה במסגרת אירוע היסטורי :"מבצע 11 הנקודות" שבמסגרתו הקמו בו זמנית ובין לילה 11 ישובים יהודיים בנגב כדי להכליל את האזור בגבולות העתידיים של המדינה. היא הייתה בין חמש הנשים הראשונות שעלו להתישבות בנחביר במוצאי יום כיפור 1946.ולימים כתבה ספר על האירועים האלו.
בעת מלחמת העצמאות היא שירתה כאלחוטאית, והשתתפה בהגנה על הקיבוץ מפני הפולש המצרי. והייתה זאת שהעבירה וקיבלה את הידיעות על המתקפה המצרית על האיזור ועל ההתגוננות מפניה ומתקפת הנגד.
היא סיפרה :במלחמה הייתי במצב לחוץ במיוחד… קלטתי את הידיעה שגוש עציון נפל, את פינוי הילדים מיד מרדכי. לא סיפרתי לאף אחד, כדי לא להוריד מוראל של האנשים. בלעתי בבטן את כל הדברים הקשים…. לא דיברנו על האפשרות שהצבא המצרי יבוא. לא ציפינו לכלום. פשוט חיינו מיום ליום… מעין קבלת מציאות שהיתה בכל הארץ. ברור שנשארים, ברור שממשיכים".
את התקופה שאותה תיארה בספרים שונים היא סיכמה בלשונה הלקונית: "היו שנים קשות ללא ספק. אבל, לפחות לגבי, חסרות תחליף. עשינו משהו שהיה חשוב, שצריך לעשותו. אם היו קשיים, אז התגברנו".
https://m.facebook.com/story.php?story_fbid=4475698062498420&id=1044782262256701&fs=0&focus_composer=0&m_entstream_source=timeline
לאחר שתי שנות לימוד והשתלמות בארכיאולוגיה ובגיאוגרפיה באוניברסיטה העברית בירושלים חזרה לבארי, ועסקה מכאן ואילך בהוראה ובכתיבה. כן הייתה מזכירת המשק בבארי ורכזת תרבות בקיבוץ ובמועצה.
.https://wikibbutz.beeri.org.il/wiki/index.php/%D7%9B%D7%9C%D7%91%D7%99_%D7%91%D7%90%D7%A8%D7%99
ובין דברים רבים אחרים הקימה ב-1954 עם חנן בשוראי אוסף עתיקות של האיזור. אוסף הכולל פריטים מאזור נחל הבשור (תל ג'מה ותל מוגרבי) מהתקופות הפליאוליתית, הכלכוליתית והברונזה המאוחרת ומעט כלים מתקפות הברזל והתקופה הביזנטית.ובנוסף, רצפת פסיפס מחורבת גררית, התקופה הביזנטית.
בגן הארכיאולוגי באים לידי ביטוי נושאים כמו טחינה וכתישה, ארכיטקטורה (כגון כותרות ועמודים) ועוד.
https://m.facebook.com/%D7%AA%D7%9E%D7%95%D7%A0%D7%95%D7%AA-%D7%91%D7%90%D7%A8%D7%99-1044782262256701/
בזמנה הפנוי כתבה ספרי ילדים ונוער שהפכו לידועים מאוד.
כבתו של אביה, שהכיר כל סנטימטר בארץ ישראל המנדטורית ובמדינת ישראל, כל ספריה מוקדשים לארץ–ישראל, להכרת עברה, לנופיה, ולטבע שלה. מהם היו ספרי לימוד לבתי ספר בשיעורי גיאוגרפיה וידיעת הארץ, ומהם ספרי מסע, שהמידע הגיאוגרפי וההיסטורי שולב בהם בתוך סיפורי הרפתקה עכשוויים.
היא נהגה לשלב סיפורים היסטוריים קצרים בתוך טקסטים שעסקו במסעות של ילדים בני ימינו, שהתבססו על ילדיה שלה, ועל בני משפחתה ברחבי הארץ.
הברון סיפרה "תמיד אהבתי לטייל ולשוטט ברחבי הארץ, ותמיד התפעלתי מארצנו הקטנה, שיש בה כה הרבה מראות ונופים, ניגודים, ושפע בל יאמן של אוצרות קדומים מכל סוג ומין. כשקראתי ספרי ילדים המתארים ארצות זרות ונופיהן, אמרתי בלבי – מדוע לא אצא לסייר בחברת גיבורים צעירים בארצנו שלנו, לארכה ולרחבה, אל עברה הקרוב והרחוק, כדי להכירה וללמד אחרים ללמדה ולאהבה? אין כמעט מקום הנזכר בספרי אותו לא תרתי ברגלי. ועל כן נמצאתי נהנית כפליים. ואני מקווה כי משהו מהנאה זו מפיקים גם הקוראים".
ספריה מצטיינים ביכולת להעברת התחושה של קדמות הארץ לקוראים הצעירים, ועם זאת הקשר ההדוק שיש בין התושבים הקדמונים והעכשוויים.
ספריה הם:
"מסע לארץ הנגב: הרפתקות אמיק וגמלו קלרגל", ציורים של חנן הברון (הוצאת הקבוץ המאוחד, תשי"ט 1959).
שבו שני נערים סקרנים וחובבי טיולים, אמיק ( הוא אמנון ) ועמרי, מסיירים עם גמלם "קלרגל". הגמל שניחן בכושר דיבור ובעברית צחה, מסביר לילדים את הגיאולוגיה, הגיאוגרפיה וההיסטוריה של מקומות שונים במהלך המסע והם לומדים להכיר את הנגב ואת עברו הרחוק והקרוב. בנקודת השיא של הספר אנו חוזרים בזמן למרד במכרות המלך שלמה בעבר הרחוק, ומגיעים לעיר הנבטית שיבטה.הם מגלים שהעיר שיבטה שוקקת חיים ויש בה מיבנים מפוארים – תפאורה לסרט כפי שמתברר וצוות הסרטה מספר על תולדות הנבטים.לבסוף הם מגיעים לפנינת הערבה אילת.
"מסע למדבר יהודה: הרפתקאות אמיק וידידו עמרי", ציורים – חנן הברון (הקבוץ המאוחד, תשכ"ב, 1962).
שבו הנערים במסגרת מסעיהם מגיעים גם למערות ליד עין גדי ששם נמצאו המגילות הגנוזות, ולומדים משהו על המגילות ועל האנשים שמאחוריהם.
שני הספרים יצאו לאור במהדורה אחת מאוחדת ב-1963.
פרק מהספר "נצר למשפחת החשמונאים " שפורסם במקור בשבועון "משמר לילדים "
הספרהשלישי היה "מסע ליהודה ולירושלים: הרפתקאות אמיק וידידו עמרי", ערך שלמה ניצן, ציורים – אורה איתן (תל-אביב : הקבוץ המאוחד, תשכ"ה 1964).
הספר הרביעי והמסיים בסדרת עמיק וקלרגל היה :
מסע אל ים וחוף:המשך הרפתקאותיהם של אמיק וידידיו. איורים גליה הוס הקיבוץ המאוחד 1970 .
המסעות הארוכים מסופרים בסגנון פשוט וענייני, ששולבו בו תיאורי נוף נפלאים – הברון היא לדעתי אחת המספרות המוכשרות ביותר שלנו בתיאורי נופים – שפע של מידע גיאוגרפי וארכיאולוגי המועברים לקוראים בצורה קלה ומובנת, וגם סיפורים היסטוריים קצרים על רקע המקומות השונות שבהם מבקרים הנערים וגמלם.
לאחר סיום הסדרה על אמיק ועמרי עברה הברון לסיפורים בסגנון שונה.
"מסעות אל מדבר וספר", איורים יעקב שחם (סדרת "מצפן לנוער", מסדה 1965).
זהו קובץ של שלושה סיפורים עם מכנה משותף – ישראל של ימינו שזורה בהם עם העבר – המתרחשים על רקע תקופות שונות בהיסטוריה הקדומה של ארץ ישראל, כולל סיפורה המופתי "עלילות חנוך נכדו של יסון שודד הים הנורא" (הופיע במקור בהמשכים בשבועון "משמר לילדים"), העוסק באנשי כת היחד בימי בית שני.
את הסיפור הזה תוכלו לקרוא ב"יקום תרבות " כאן עם מיגוון איורים של אמנים שונים שאיירו אותו.
בנוסף בספר סיפורה של רצפת פסיפס קדומה מימי הקיסר הביזנטי יוסטיניאנוס וסיפור על בארה של אסנת הפלישתית מימי התנ"ך.
"איקולו איש האבן והמתכת", ציורים עינן (הקבוץ המאוחד, תשכ"ה 1965).
סיפור מהראשונים מסוגו בשפה העברית העוסק בתקופה הפרהיסטורית של ארץ ישראל. ילדי קיבוץ בנגב ומורתם לומדים להכיר את האדם הקדמון שחי בעבר הרחוק בארץ ישראל בנחל צאלים, ואת אורחות חייו, בעזרת כלי צור שהם מגלים במטעים של הקיבוץ. אולי לראשונה בספרות הילדים העברית הקורא הצעיר למד משהו על האדם הקדמון בארץ ישראל.
"מסע האריות", רישומים מאת גיורא כרמי (ספרית דן חסכן, עם עובד, תשל"ג 1973).
סיפורו של נער המבקר במוזיאון רוקפלר בירושלים ושומע את סיפורי עשרת האריות השונים מתקופות שונות בתולדות הארץ המוצגים שם: אריה הבזלת מבית שאן, הנאבק בכלב הציד הכנעני השומר על בית המקדש , אריה האבן הכנעני מהרי חברון שאיבד את בן זוגו , האריה מחותמת שמע עבד המלך ירבעם במגידו,צמד האריות שומרי הדום החליף המוסלמי וחבריהם, הקמים לתחיה ומספרים את קורותיהם לאורך ההיסטוריה של ארץ ישראל.
"הירדן – מסע מדן אל ים", ציורים דודו גבע, שהיה אחיינה של הברון (ספרית דן חסכן, עם עובד, תשמ"ב 1981).
סיפור שבו סבא צבי מוליך את נכדיו, בניה של הברון, לאורך הירדן, ומספר להם עליו ועל ההיסטוריה שלו.
"מסע אל מסתורי ים המלח", ציורים אבי כץ (כתר, 1985).
המשך הספר הקודם. הפעם סבא צבי לוקח את הנכדים אל ים המלח, ולאורך הדרך מספר להם סיפורים שונים הקשורים אליו מימי קדם ועד היום.
בכך הסתיימה יצירתה לילדים של רינה הברון.
בנוסף היא חיברה כאמור סיפרי לימוד בגיאוגרפיה לבתי הספר, שגם בהם הביעה את אהבתה הגדולה לארץ ישראל.
אלו כללו את :
- מישור החוף התיכון והדרומי (תל אביב: עם עובד, תשל"ב 1972)
- ירושלים יהודה ושומרון (תל אביב: עם עובד, 1975)
- הנגב וחצי האי סיני (תל אביב: עם עובד, תשל"ו,1976 )
העשרות בעקבות הבודדות – סיפורה של התנחלות בנגב ערב קום המדינה מרביבים עד קדמה: פרקי עיון ועבודה עצמית (ירושלים: מועצת המורים למען הקרן הקיימת לישראל, המחלקה לחינוך ולנוער, תשל"ז 1977)
- עד הנגב: מאי 1985 – עלעול בדפי 1947, 1948 (בארי, 1985)
- עשר נקודות ונקודה: יובל לעליה תש"ז-תשנ"ז, 1946־1996: אורים, בארי, גלאון, חצרים, כפר-דרום, משמר הנגב, נבטים, נירים, קדמה, שובל, תקומה (ירושלים: המועצה לשימור מבנים ואתרי התיישבות; הסוכנות היהודית לארץ-ישראל, שותפות 2000 – אשכול; קרן קיימת לישראל; החברה להגנת הטבע, 1996)
- ארץ הנגב – מדבר ואדם (תל אביב: עם עובד, תשנ"ט 1999)
https://m.facebook.com/story.php?story_fbid=4475698062498420&id=1044782262256701&fs=0&focus_composer=0&m_entstream_source=timeline
http://232eshkol.blogspot.com/2015/01/blog-post_51.html
המיטב של יצירתה הם הסיפורים הקצרים והנובלות ההיסטוריות המשובצים ביצירתה, שעומדים בפני עצמם גם כשהם בתוך ספרי המסעות הגדולים. סיפורים על מרד במכרות המלך שלמה,על הנבטים , על האנשים שכתבו את המגילות הגנוזות, על הלוחמים של בר כוכבא, ורבים אחרים.
חבל מאוד שהיא לא פירסמה יותר סיפורים מסוג זה ושהם לא קובצו בכרך נפרד של סיפורים.
בספריה ובסיפוריה רינה הברון יצרה קשר עמוק בין הקורא הצעיר העכשווי ובין האנשים שחיו בתקופות קדומות בארץ, וששרידיהם נמצאים בשכבות קדומות מעל ומתחת לאדמה בכל מקום שבו אנו דורכים. ספריה הם אמצעי מצויין להכרת הארץ ותולדותיה, וגם להעמקת הקשר וההזדהות עימה ועם ההיסטוריה שלה.
ספריה של הברון ישארו כל זמן שקוראים ספרות ילדים בעברית, וילמדו משהו על ארץ ישראל שהייתה ונעלמה, אבל עדיין שורדת… איפה שהוא.
קיראו עוד על רנה הברון
דף המידע על רינה הברון באתר קיבוץ בארי
סיפורים ברשת של רינה הברון
וזה דבר הנקבה -סיפור על חציבת נקבת השילוח
הקבר של שודד הים -עלילות חנוך נכדו של יאסון שודד הים הנורא -סיפור מאת רינה הברון
נצר למשפחת החשמונאים :סיפור של רינה הברון
בימים ההם -סיפור של רינה הברון על ימי אלכסנדר ינאי מדפי :"דבר לילדים"
בית הכנסת של מרים: סיפור היסטורי על בית כנסת קדמון
מסע אל העבר : סיפורים של רינה עברון על ההתישבות
לציון מלאת חודש לפטירתה של הסופרת והארכיאולוגית הידועה רינה הברון אנחנו מפרסמים את אחד מסיפוריה הידועים והמעולים ביותר ,סיפור המבוסס על תגלית אמיתית של קבר מדהים בירושלים ברחוב אלפסי בשכונת רחביה של אחד מעשירי העיר בתקופת המלכים החשמונאים שאולי היה שודד ים.
רינה הברון בסיפורה על האיש שמאחורי הקבר ועל נכדו יצרה גם את הסיפור הראשון ואולי הטוב ביותר שנכתב אי פעם על כת "היחד" האנשים שכתבו את המגילות הגנוזות .
וכבונוס אנו מביאים גם את השיר הידוע של המשורר דן פגיס שקשור קשר בל ינתק לסיפור של הברון ,ומבחר תמונות של מאיירים שונים שאיירו את הסיפור מיעקב בזק ועד אבי כץ.
קברו של שודד הים
https://www.yekum.org/2021/12/%d7%94%d7%a7%d7%91%d7%a8-%d7%a9%d7%9c-%d7%a9%d7%95%d7%93%d7%93-%d7%94%d7%99%d7%9d-%d7%a2%d7%9c%d7%99%d7%9c%d7%95%d7%aa-%d7%97%d7%a0%d7%95%d7%9a-%d7%a0%d7%9b%d7%93%d7%95-%d7%a9%d7%9c-%d7%99%d7%a1/