זיוה פלדמן מנתחת כיצד מוצגות מכשפות בספרות הילדים המודרנית בספר חדש.
המערכת
פרק מהספר "רצינות האבסורד בספרות ובאומנות" 2026
ו. התפתחות דמויות המכשפות והקוסמים בספרות לילדים
שונה המכשפה מודרנית מהעתיקה. היא לא פחות רעה, אלא שהיא משתמשת במחשב שלתוכו היא מכניסה את כל הוראות הכשפים שלה. הדמויות בסיפור זה הן וויני המכשפה ווילבור החתול. וויני מאד נרגשת, היא קנתה לעצמה מחשב. החתול הסקרן מתקרב אל היצור החדש. שומע אותה אומרת שיש להפעיל את העכבר. החתול רוצה למשש את העכבר לכן וויני זורקת אותו החוצה לגשם. עכשיו יש לה רעיון: היא תכניס למחשב את כל ספרי הקסמים שלה, כך בלחיצה אחת יתרחש קסם. פלא: בלחיצה אחת החתול הופך להיות כחול. עכשיו יש לעשות סדר ולזרוק לפח את ספרי הקסמים ואפילו את השרביט, שאינם נחוצים עוד. החתול רוצה לשחק עם העכבר וגורם נזק למחשב. מכאן וויני חייבת לחזור לאברא קדברא המסורתי של קוסמים ומכשפות, משום שספריה נעלמו עם איסוף הזבל. וויני היא מכשפה חכמה, לכן היא מצליחה לתקן את הנזק ועכשיו היא תשמור על ספרי הקסמים יחד עם המחשב – כמחשבה חינוכית: לא לזרוק את הישן לטובת החדש. לוויני נשאר בכל זאת משהוא מהרוע, משום שאינה מתייחסת לחתול הנרטב בגשם. או, אולי המחשב מנתק אותנו מהמציאות?
נורית זרחי – אמורי אשיג אטוסה
זרחי מעבירה את הקורא ממציאות של גמר לימודים ובחינות סיום, לפנטסיה ולעולם המעשייה. אמורי מסיימת את בית הספר למכשפות והיא צריכה להגיש עבודת סיום. הקוסם, מנהל בית הספר, מניח לפניה שני מזלגות ואומר לה: "עכשיו כשפי אותם. את זוכרת שלמדנו מה הדבר שנחוץ בעולם: משהו חזק, משהו מהיר, משהו קני, משהו מכיר". אמורי, למרות כל הניסיונות שלה, מצליחה ליצור רק שני מקקים. אולם, רק משום שהצילה אותם מטביעה – הם הופכים לסוסים ונרתמים למרכבה. ישנן כאן שתי רמיזות חינוכיות: 1. כדי להצליח יש להתמיד ולא להתייאש 2. גם אם יצורים דוחים עומדים לטבוע יש להציל אותם. במעשייה מודרנית זו פונה זרחי לילדים, ומציעה להם לא להתייאש. היא פונה לילדים ואומרת כי לבסוף תצליחו, בזכות ההתמדה שלכם.
מירי ברוך (עורכת): קשה להיות מכשפה: שבעה סיפורים על מכשפות אחרות
כאן מוגשים לקורא הצעיר סיפורים של יוצרים שונים שכולם עוסקים במכשפה מודרנית – בניגוד למכשפה הקלאסית. בסיפורים אלה המכשפות אינן רעות אבל מתוחכמות.
הסיפור של אהרון שמי עוסק בבעיה של מכשפה שמנה מדי שקשה להתאים לה מטאטא. לגרטל המכשפה ישנה בעיית השמנה שהתחילה מיד כאשר נולדה. הבעיה מתחילה באמא שלה, המכשפה שחושבת שאף אחד לא יודע כמוה, ואיש לא יגיד לה מה לעשות. המכשפות בטיפת חלב הזהירו אותה שלא לתת לה דייסות והיא אמרה: "ולמה אתן חושבות שזה העסק שלכן?" (ברוך, שם, עמ' 5). מאחר שהיא יודעת הכול, התינוקת הייתה כל כך שמנה "שסילבסטרה בקושי מצאה די אצות וסרפד כדי לתפור לה חיתולים" (שם, עמ' 6). זו גם הסיבה לכך שלא מצאו לה מטאטא מתאים. כך מתייחס הסיפור לבעיית ההשמנה, שהיא נושא ללעג. גרטל מקבלת רישיון לרכב על מטאטא, אולם אין בעולם מטאטא שיש בכוחו להרים אותה למעלה. מאחר שלשמנים יש מצב רוח טוב, היא פתחה מסעדה בשם "שולי הקדרה". מסעדה זו הפכה לאטרקציה ולהצלחה. מכאן יש להתייחס גם לאיורים של דני קרמן הממחישים את המסופר.
השאלה הנשאלת בסיפור השני של שמי, "המכשפה שאהבה חידושים", היא כיצד מכשפה מאפשרת לעצמה לישון בלילה חשוך. זאת משום שהלילות הם זמן פעולתן של המכשפות. אבל זו מכשפה עצלנית המחפשת תירוצים שלא לצאת לעבודה, כגון בטענה שמטאטא עבר זמנו. זו גם מכשפה שאוהבת חידושים, לכן היא תרכב על שואב אבק במקום על מטאטא. "אף אחד לא תופס איך מכשפה הגונה נוהגת ככה, אבל אף אחד לא מצליח להגיד לה דבר, כי רגע היא פה – ובשנייה הבאה היא כבר כל כך רחוק, שאפילו צעקה לא תשיג אותה" (שם, עמ' 15). המכשפה חפזונה מוכנה תמיד לנסות משהו חדש. לכן שואב האבק מאפשר לחפזונה להגיע הרבה יותר רחוק מאשר המטאטא, שנשאר בפינה ללא שימוש. "לא עברו ימים ספורים ושואבי אבק רבים נראו בשמי המכשפות ככלי תחבורה שהחליף את המטאטא" (שם, עמ' 20). חדש מפני ישן תוציא, זו הסיסמה בתקופה המודרנית שבה כל הזמן יש חידושים שמפתים את האנשים לרכוש. לכן המטאטא יעמוד בפינה ועכביש ימצא בו מקום לקוריו. את הרעיון הזה ממחיש האיור של קרמן.
פוצ'ו (ישראל ויסלר) כתב על "שתי מכשפות על מטאטא אחד". למכשפה הזקנה סיניליה היה מטאטא אישי בשם אבקיהו. זו מכשפה עצלנית, שמסרבת לקום עם צלצול השעון. היא נוזפת באבקיהו והוא חוזר לפינתו, "הצניח את ראש הקש שלו על הכתם הקבוע בקיר, ושלח מבט עצוב לכוון הנחירות שבקעו מתוך האהל שהתרומם בחלקה העליון של השמיכה" (שם, עמ' 65). זו מכשפה מיוחסת ששייכת לקוסמת מעין דור, שאליה הלך שאול המלך. פוצ'ו מצליח ללעוג בהומור לייחוס, ולמכשפה המייצרת מטאטאים ומצנפות. סיניליה היא זקנה החוששת מהדור הצעיר. היא חוששת בעיקר ממכשפה צעירה ללא קמטים, ומחידושי הטכנולוגיה. הצעירה צמאה לגלות דברים חדשים, בעוד הזקנה חוששת שייקחו ממנה את הממלכה. ניתן בנקל לתרגם זאת למציאות בה אנו חיים. לעלילה מצטרף קשיש המטאטא את הרחוב. הוא לא יודע שבתוך השיח מסתתרות מכשפות. הלעג לחדשנות מקבל כאן משמעות, כאשר הזקנה מתפעלת מהמטאטא המנקה את הרחוב מאבק ולכלוך. כאן לועג המספר לחדשנות, ומנסה להראות מה תפקידו הפשוט של המטאטא. תפקידו הוא לא לעוף באוויר אלא לטאטא, מה שנשכח בדור שלנו. ספק אם סיפורים אלה יובנו על ידי ילדים. ייתכן שיובנו בגיל שבו הם מסוגלים כבר להשליך למציאות ולהבין משמעויות נסתרות.
