חגית בת-אליעזר, שגרירת יקום תרבות לאירועים, ממליצה על
המחזה “האבולוציה של המינים”
המחזה “האבולוציה של המינים” הוא קומדיה מאת יורם זקס, בבימויו של אלון אופיר, לשתי נשים ושני גברים – ירון ברובינסקי, ישי גולן, מעין וינשטוק, ענת מגן שבו – המוצג בתיאטרון חיפה. העלילה מתקדמת בשני צירים. בציר המשני שני השחקנים, כל אחד בתורו, מספרים על החיזור האופייני בארבע נקודות זמן מאז האדם הקדמון עד כמעט ימינו. עיקר העלילה מתרחש בהווה, והיא מובלת ע”י שתי הנשים. אחת מהן, רווקה מושבעת, מתקרבת לסוף גיל הפריון, ורוצה לעשות ילד ללא נישואין. השנייה, אישה נשואה, אימא לשלושה ילדים קטנים, משתוקקת לרענן את חיי האהבה שלה. היא שלמה נפשית לעשות זאת מחוץ למסגרת הנישואין בחסות הרעיון של פוליאמוריה, כלומר מערכת יחסים פתוחה לקשרים רומנטיים מרובים במקביל, עליו שמעה מגבר שפגשה בג’ימבורי השכונתי.
ההתרחשות נמרצת עם תפניות והפתעות, תפאורה דינאמית מודולרית פרי עיצובו של ניב מנור, מוזיקה מקורית בהלחנתו של אבי גרייניק, ובבגדים ססגוניים בעיצובו של אורן דר.
זאת קומדיה אמיתית, שממש צוחקים בה, גם השחקנים על הבמה וגם הקהל באולם. זהו הישג עצום של ההצגה. אנשים הרי נהנים לצחוק באופן משוחרר, בלב שלם, ורצוי בחברה. באחת הסצנות השחקנית צוחקת מתוך שמחת ההבנה של דבר מתוך דבר, כשמתחברות לה מספר פיסות מידע, כמו חלקים בפאזל. הצחוק מתמשך לאורך קו המחשבה שלה, שקושר בין דברים. הצחוק מדבק את הצופים, שצוחקים יחד איתה.
השהיית העלילה הראשית לטובת התיאור של עוד תחנה באבולוציה של המינים, מוסיפה רובד עובדתי-מדעי לכאורה, מגבירה את האפקט הקומי, ויוצרת ציפייה להמשך קורותיהם של ארבע הדמויות.
העלילה מתפתלת, מחברת זוגות, מפרידה, עוברת דרך פנטזיית הפוליאמוריה, מתייצבת על מציאות המונוגמיה, ומבטיחה להגשים את חלום האימהות לרווקה.
