בסתיו 1914 יצאה לדרכה מערבה מכונת המלחמה הגרמנית בדרכה לכבוש את צרפת באיגוף צפוני דרך בלגיה. התכנית הייתה שלא להסתבך במעברי הריין אלא לאגוף אותם ולחצות את נהר המז מול העיר ליאז'.
הבלגים לא נכנעו ועמדו בעוז כנגד צבא אימתני המצויד בארטילריה כבדה שטרם נראתה כמוה. הגרמנים הפגיזו ללא רחם ערים ומקומות יישוב אזרחיים בדרכם דרומה לצרפת. הבלגים אמנם נאלצו לסגת ממרבית ארצם, אך התבצרו לאחר מכן במערב המדינה יחד עם כוחות העזר האנגליים, ונהלו קרב התשה אדיר, קרב Ypres. העיקשות של הבלגים קבעה קו גבול חדש שעליו הצליחו להגן במלחמת חפירות עד סוף המלחמה. ההשהיה של הפלישה הגרמנית נתנה לצבא הצרפתי את השהות להתארגן, לייצב את החזית, ולמנוע נפילת בזק של צרפת. כך שובשה לחלוטין התכנית הגרמנית לכבוש את צרפת במהירות.
המצור על אנטוורפן ארך מ-28 בספטמבר עד 10 באוקטובר 1914.
הכיתור, המצור, והכניסה של הצבא הגרמני לאנטוורפן נבעו מחולשת הביצורים אל מול הארטילריה הכבדה המודרנית. המצור גם חשף את סירובם של הבלגים, אומה קטנה, להיכנע לדרישות הגרמניות, ואת נחישותם להמשיך להילחם לצד בעלות בריתה אנגליה וצרפת.
פורד מדוקס פורד היה מחשובי הסופרים של אנגליה בתחילת המאה העשרים. הוא כתב גם שירה.
לעברית תורגמו שלושה ספרים שלו : "החייל הטוב -סיפורה של תשוקה" בתרגום גדעון טורי תל-אביב : מפעלים אוניברסיטאיים להוצאה לאור, תשל"ז 1977
ושני ספרים מטרילוגיה בשם "סוף המצעד":
"לא כל הנוצץ זהב" בתרגום בן ציון הרמן ,אסטרולוג ,2013
ו"עד מתי תאכל החרב? בתרגום בן ציון הרמן הוצאת אסטרולוג 2014
אולם היצירה היחידה שלו בשירה שזכתה באמת להיזכר היא "אנטוורפן".
זו היא אחת מיצירות השירה הארוכות הראשונות שנכתבו כתגובה למלחמה המתועשת, בסגנון החדש. זהו אחד מביטויי השירה המודרניסטיים המוקדמים ביותר על מלחמת העולם הראשונה. המשורר ט.ס. אליוט ראה בפואמה ביטוי שירה ריאליסטי מודרני יוצא דופן של מוראות המלחמה. הפואמה מתמקדת בהתנגדות האמיצה של הבלגים לפלישה הגרמנית בספטמבר-אוקטובר 1914, כאשר גרמניה דרשה מבלגיה לאפשר לצבא הגרמני מעבר בטוח דרכה לצרפת. ממשלת בלגיה סירבה, הגרמנים פלשו, והצבאות התעמתו. הקרב המפורסם התרחש במונס מאוחר יותר באותו חודש אוקטובר (אבי גולדברג תירגם לעברית גם את החוויות של המינגווי מהקרב במונס). "אנטוורפן" של פורד היא שיר הלל לגבורתם של הבלגים בסירובם להיכנע לדרישות הגרמנים. פורד עורך ניסויים בדרכי המבע השירי ,חלקם בפסוק חופשי, ללא חריזה, ותוך התנתקות מתיאורים הרואיים ומילים רבות הוד. והשימוש בחרוזים הוא לפעמים לא במקום: חריזה כמו 'אללה' עם 'Valhallas' מתאימה יותר לתיאורים של ביירון מאשר תיאורי הפגזות ארטילריה חסרות רחם של המלחמה העכשווית.
קדרות !
אוקטובר כמו נובמבר
אוגוסט מאה אלף שעות,
וכל ספטמבר,
מאה אלף, ימי שמש משתרכים,
ומחצית אוקטובר כאלף שנים,
וקדרות!
כך הייתה אז אנטוורפן…
בשם האלוהים ,איך הם עשו זאת?
אותן נשמות שמידי יום זחלו מטה
במחילות מכרה מזוהמות.
שהתגודדו בבקתות מרופטות תחת צפצפות מרוטות,
שגררו אתי חפירה בוציים על פני עיסת עשב טחובה,
נשרכים לעמל יומם על אפרים חלקלקים,
האנשים הללו שם, שנראו כגושי בוץ
אלה היו האמיצים באנשים, שלהם אי פעם מחל כהן דת נידח
ולא לנו לחבר לזכרם המנוני תהילה, אלא
אם ימצאו די מילים להללם ,
לא תקום הרוח שתוכל לפזר את תרועת החצוצרות שתחצצר את שבחם,
זעקה שתבקיע את שמֵינוּ או את זה של אללה, או את ארמונות ולהללה.
קטונו מלשורר שיר הלל, נותרו רק סונטות , שירי עצבות, בחריזה מסורגת
או להניד ראשנו ולומר "איך הם עשו זאת?"
II
באשר אין חדש תחת השמש,
רק אותו איש בבלויי סחבות, רובה מעשן בידו
בקדרות..
מה לעזאזל הוא ישיג בכך?
חופר שוחה בבוץ וניצב עליה כל היום בגשם
ממתין לגורלו שנחרץ.
לפגיעה הישירה, לדמו הניגר במהירות,
עד שגוון עיסת המחפורת האפורה
תישטף כתעלה בדם סמוק חום.
לא היתה זו ראשונה במלחמות המותירה צלקות
כה רבות.
הפוניות, הלקדמיות [1], מלחמות נפוליאון, מלחמות הדת,
קרבות של כבוד, מאבקים על אהובות, ועל שלל,
אבל הבלגי ההוא בגלימתו המכוערת,
בכומתה עגולה מעוכה, ממשיך להילחם ,לירות כאחוז דחף,
בסבל הפושה במולדתו האומללה.
ניצב שם רובה ספוג מים בידו.
קדרות!
אבדון מְצָאוֹ, בצוויחה מבעיתה, פתאומית
שרוע , באין נשימה באפו כגוש דומם חסר צורה
על אפרים ספוגי מים,
עד תימוג דמותו אי פעם מזיכרוננו.
III
באשר גיבורי, הֵלַס רוכבים, אבריהם הצחים על סוסים
לעולם בדמיוננו נחרתו.
אבירי קֵרְסִי [2],בדהרת רְמָּכִים :
גייסות אחר גייסות ועוד גייסות –
המשמר הישן, המשמר החדש [3]
לוחמי מִינְדֵן [4] ואלה של ווטרלו,
חולפים, לעולם יינון זכרם, הנאמנים,
לעד יישארו מסורים לארצם.
והאיש נמוך הקומה עם התרמיל הגדול,
במעיל האפור וכובעו הגדול, ידיו שלובות מאחרי גבו,
צופה בם צועדים בסך. ובדמיוננו, לנצח הם צועדים.
אבל אותה עיסה מעורפלת של אפרים,
דרכיה ספוגות המים של בלגיה המדושאת,
זהו יופי חדש, נורא.
IV
באין מצעדי גייסות רבי תהילה, ולא לגיונות ששים אלי קרב,
כך בפשטות, אלה הם פני הדברים,
זו דרכו של היופי.
וזוהי המילה הנשגבת שתוכל לבטא – היופי זה.
באשר לא תמצא באמתחתך מילים לשבח,
או להפיק צליל נֵבֶל מֵחֲרָבוֹת.
מחשבתך תהא אחוזה בקדרות ובגשם
ובכיעור של ההוא במעיל ליד התעלה, ללא שם
זכרונו ינקר בראשך ללא הרף.
וזו תהיה מילת הכבוד מעתה:
בלגי – מעתה תואר כבוד יחשב
כעיטור לוחמים יִתְנוֹסֵס.
כבוד גיבורים ינוגן עלי מיתרי נבל
ומעילו הַמְּהוּהָה יִשְׂגֶּה כאריג צידון.
V
ומדוע בשם אלוהים הם נשאו בכל הסבל הזה?
אינני יודע.
ומדוע בשם האלוהים הם בכלל העזו?
אנשים כמוני מן הסתם לא יבינו זאת,
לא יכולים היו לבהות במאה לגיונות דורסים במצעדם שדות בין עריהם.
צועדים אל מחוזות הדרום.
יכולים היו להתיר לגייסות להמשיך ולצעוד ביערותיהם,
ולנצור את חיי נשיהם וילדיהם ואת בתיהם ומטלטליהם.
אינני מבין.
האם הייתה זו רק אהבת המולדת?
הו יקירים אומללים.
האם יכול אדם לאהוב את ארצו עד כדי כך?
נחמו אותם ניחומים ברבבות
תנו לדמעות שישפעו כנהרות,
לערי פלנדריה ,לשטוף דם הרחובות.
VI
זוהי צ'רינג קרוס [5],
שעת חצות. קהל רב מתגודד
ואין אור.
קהל גדול כולו בשחורים, לואטים דברים.
לבטח, זוהי אשה שנפטרה – אמא שהסתלקה לעולמה!
פניה פני מת,
לבושה בשחורים כולה.
נודדת אל דוכן העיתונים וחזרה,
בקצה ההמון.
הלוך ושוב היא נדה,
היא נעה ונדה.
זוהי צ'רינג קרוס
השעה אחת אחר חצות.
ענן גדול מעל, טרם הסתלק, מעט אור דלוח,
צללי ענק כבור אפל על הקהל בשחור,
לחישתם בקושי נשמעת
ועתה, עוד אם מתה, ועוד אחת ועוד אחת…
וילדים קטנים כולם בשחורים,
פני כולם כפני מתים, ממתינים בכל פינה,
נעים ונדים מדלתות הכניסה אל אולמות ההמתנה
באור הקודר.
אלה הן נשות פלנדריה.
ממתינות לבשורה.
ממתינות לרשימת השמות של אלה שלעולם כבר לא יצאו לרציף,
ממתינות לנופלים שכבר לא יגיעו אי פעם ברכבת הבאה.
שלא יזכו לחיבוקים של כל אותן פני נשים מתות,
ממתינות לאבודים המוטלים מתים בחפירות, על גדרות, בתעלות המגן
בחשכת הליל.
זוהי צ'רינג קרוס השעה אחת אחר חצות חלפה,
רק מעט האור וכה רב הכאב.
הקדשה לסיום [L'envoi]
והיה זה בשל כל אלה שהם נשאו בקדרות,
את אוקטובר הזה כמו נובמבר.
את אותו אוגוסט כמו מאה אלף שעות,
ואותו ספטמבר,
מאה אלף שעות של אור יום משתרכות,
ומחצית אוקטובר כמו אלף שנים…
הו יקירים אומללים!
1 לקדמיות, הקרבות שנהלו בני ספרטה.
2 קרב קרסי התקיים ב-26 באוגוסט 1346 בצפון צרפת בין צבא צרפתי בפיקודו של המלך פיליפ השישי לבין צבא אנגלי בראשות המלך אדוארד השלישי. ניצחון אנגלי על הצרפתים.
3 יחידות הצבא המובחרות של נפוליאון בונפרטה.
4 קרב מינדן היה מהקרבות החשובים במלחמת שבע השנים, שהתקיים ב-1 באוגוסט 1759. צבא אנגלו-גרמני בפיקודו הכולל של פילדמרשל פרדיננד הפרוסי מברונסוויק הביס צבא צרפתי בפיקודו של מרשל צרפת, מרקיז דה קונטדס.
5 צ'רינג קרוס, תחנת רכבת בלונדון. מאתיים חמישים אלף אזרחי בלגיה חצו את התעלה והגיעו לאנגליה במהלך הפלישה הגרמנית ב-1914 לבלגיה.
קיראו עוד :
פורד מדוקס פורד בויקיפדיה
