ב-18 באוגוסט 1999, נפטר המפורסם במחזאי ישראל, חנוך לוין. לציון יום הפטירה, הנה קטע ממחזה שכתב שחקן בהצגותיו, יונתן אנוש, על חנוך לוין עצמו, שמתאר את חנוך לוין לאחר מותו בעולם הבא, בסיגנונו של חנוך לוין כמובן.

המערכת

פורסם במקור בכתב העת “עכשיו”, גיליון חורף -אביב 2018.

הקדמת המחבר:

אחד מאבותיו של חנוך לוין היה הרבי מקוצק, שטבע את הביטוי: “אין לב שלם יותר מלב שבור”.

חנוך הצעיר למד בבית הספר צייטלין, ונהג ללכת כל שבת עם אביו לבית כנסת. כמו איוב המקראי, גם חנוך האמין שיש גמול לתפילה ולאמונה באלוהים, וכשאביו מת לנגד עינייו בהיותו בן 12 וחצי, הוא חש זעם, כעס, ונבגד על ידי אלוהים. לחנוך היתה שליחות למגר את הרוע האנושי ולהתחשבן עם אלוהים, והשליחות הזאת אכלה אותו מבפנים, עד שסרטן הערמונית הרג אותו בהיותו רק בן 55.

בשנת 1993, שנה לאחר שסיימתי לימודי משחק בסטודיו של יורם לוינשטיין הנפלא, היתה לי הזכות הענקית להשתתף בהפקה המדהימה, עם כמעט 50 שחקנים, של “הילד חולם” בהבימה בשיתוף תיאטרון חיפה, בבימויו של חנוך לוין. תפקידי בהצגה היה חייל, בעיקר ניצב, וניתן לראות אותי בתמונות מההצגה. מדובר באמת באחת מפסגות התיאטרון. רצנו חצי שנה והאולם היה מלא מפה לפה. שם למדתי להכיר את חנוך.

חנוך בעיניי היה ישו המודרני, שהקריב את עצמו כדי למגר את הרוע האנושי. הוא שנא אנשים רעים, ודימה עצמו למתאגרף על הבמה, מטיח בהם את המראות הקשים ביותר. חנוך הושפע מתיאטרון האכזריות של ארטו מתחילת המאה ה-20. והיה הראשון שהבין שיחסים בין אנשים הם על בסיס משפיל ומושפל, מזוכיזם וסאדיזם, מיני וגרוטסקי. הוא היה גדול בקומדיות, סאטירות, דרמות מיתולוגיות, קברטים, ועוד.

המחזה שלי, שבשלמותו נקרא “אליך וממך חנוך”, מנסה לפייס ולתקן את העוול הנוראי שנגרם לחנוך, ודרך מניפולציה שאלוהים והשטן עושים לו הם גורמים לו להודות באהבתו לחיים ולאנושות.

כפי שהספידו חברי הפינק פלויד את מייסד הלהקה בארט שהשתגע ומת מסכיזופרניה: “חנוך נצנץ עוד ועוד, יהלום משוגע שכמוך.”

קטע מהמחזה

תמונה 9 – שם בלימבו

(העצים כבר אינם, ובמקומם שולחן אוכל ארוך מאד עליו מונחים מאכלים מכל טוב. השדים יושבים ואוכלים, והמלאכים מגישים ומשרתים אותם בהכנעה. בראש השולחן לוציפר, לילית, המוות, וחנוך לוין שעדיין לא עיכל את מה שראה, והיחידי שאיננו שותה. לוציפר קם ובידו כוס גדולה. כולם משתתקים).

לוציפר: ראשית, הבה נרים כוסית לכבוד חברנו היקר מלאך המוות שיזם, תכנן, והפיק, את כל המבצע המסובך והמוצלח של ניצחוננו הגדול על כוחות האור. לחייך, אחי המוות!

השרים: (מריעים, שותים וקוראים) לחייך, אחינו המוות.

המוות: תודה, תודה לכם ידידיי, נהניתי מכל רגע, חן חן. (חנוך ההמום מביט בחשדנות לעבר המוות שמתחמק ממבטו).

לוציפר: שנית, הייתי רוצה לברך גם את עוזרו הנאמן, המחזאי והבמאי המהולל מר חנוך לוין! (השדים מריעים ומשתוללים שוב). ובהזדמנות זאת למנות אותך לאחראי אצלנו בגיהינום על הרס הרוח האנושית. חנוך, עשית עבודה נהדרת.

חנוך: רגע, רגע, סליחה בבקשה מכבודכם. (למוות) מה זאת אומרת עוזרך הנאמן? למה הוא מתכוון? מה פתאום אני העוזר שלך?

המוות: (נבוך לרגע) טוב, תראה חנוך, אני לא הספקתי להסביר לך מה בדיוק הולך להיות. לא רציתי להסיח את דעתך ממלאכת הכתיבה והבימוי. ושתדע שעשית הצגה נהדרת. נכון חברים? (השדים שוב מריעים ומשתוללים).

חנוך: מה, אתה רוצה להגיד לי שכל מה שקרה כאן היה מתוכנן? שאתה מראש התכוונת למלחמת גוג ומגוג? שבסך הכל השתמשת בי וניצלת אותי בקור רוח? בכוונה תחילה?(המוות מהנהן בהתנצלות מנומסת).

לוציפר: נו, בטח שכן. מה חשבת? שלא ננצל אותך? זכותנו. בדיוק כמו שאתה ניצלת אותנו בהצגותיך לצורך כל הפרובוקציות שניסית ליצור בהגזמה יתרה ללא שום פרופורציה. אבל מה זה משנה עכשיו חנוך, כשהניצחון סוף סוף בידינו? הנקמה! הצדק שנעשה! הרוע ניצח ועכשיו על הבמה תתחיל החגיגה. (מניף ידיו כמורה על התחלת המסיבה. חנוך נסוג לאחור, המום ומבולבל).

חנוך: אבל אבל אני… לא חשבתי. לא ידעתי. לא ככה ממש רציתי שהדברים יתרחשו. מה, אלוהים מת?(כולם מהנהנים) אבל, איך זה יכול להיות? הרי הוא אמור להיות נצחי?(כולם מנידים ראש) ואתה, אדון לוציפר, אתה עכשיו במקום אלוהים?(כולם מהנהנים), וזהו זה? סופי?(כולם מהנהנים). סופי ומוחלט?(שוב מהנהנים). כוחות השחור ניצחו את כוחות האור? (המלאכים מהנהנים בעצב). לגמרי לגמרי ניצחו אתכם? הובסתם לחלוטין? (המלאכים מהנהנים בעצב). אבל, זה לא יכול להיות! (זועק) זה לא יכול להיות! אדון המוות, תגיד לי בבקשה שזה לא קורה באמת, שזאת רק הצגה, שזאת לא המציאות הבאמת אמיתית. תגיד לי שזה רק סיוט, סיוט.

(השדים מגחכים למראה חנוך המבולבל והנפחד כמו ילד קטן, על סף שיגעון. הוא מתרחק יותר ויותר, לילית מצביעה עליו ומצחקקת בנשיות שטנית).

לילית: מסכן שלי, תראו איך הוא עומד שם כמו ילד חולם, אבוד, וחמוד שמחפש דרך מוצא לצאת מביצה עמוקה עמוקה. בוא חמוד, בוא לדודה לילית. דודה לילית תחבק אותך ותאמץ אותך אל חיקה החם (קורצת ללוציפר), דודה לילית שמחה כל כך לפגוש אותך (ניגשת ומחבקת אותו כמו ילד קטן. ומאחר שהיא גבוהה ממנו בראש פיו משיק לשדיה). כן, אתה חמוד. רוצה לינוק קצת חלב שדיים מריר? (חולצת לו שד והוא יונק ממנה. אבוד).

המוות: עליכם לסלוח לו רבותיי הנכבדים. הוא פשוט נרגש קצת מכל מה שקרה. סך הכל הוא בכל זאת רק נשמה ולא מורגל לחזות בסדרי בראשית מתהפכים. חוץ מזה, הוא בטח מופתע איך פתאום חוקי המשחק משתנים. חנוך, חשבתי שתשמח. חשבתי שזאת תהיה בשבילך הפתעה נעימה לראות את כל מה שמחית והתקוממת נגדו מובס ומושמד, וסדר חדש שולט בכיפה. אתה שייך למעטים יחידי הסגולה שלא הפסיקו לזעוק כנגד חוסר התכלית שבקיום הטפל והמשמים של בני מינך, קיום אותו כפה עליכם יהווה.

לוציפר:  כן. משמים. זאת בדיוק המילה. בוא ואספר לך חנוך, על חזוני המופלא, חזון שבו לא יהיה מקום יותר לשעמום המסודר והטפל שיהווה ברא. בואו והסכיתו כולכם לחזון אחרית הימים של לוציפר הנורא (עולה על השולחן ופורש ידיו): ושכב זאב עם כבש, ונמר עם גדי יהפוך לתיפלץ. והתערבבו ויזדווגו חיות עם בני אדם והעולם כולו יהפוך לבית משוגעים ענק! זוהי התשובה שלי לעולם המסודר והמאורגן שיהווה עשה. עולם חסר ברק, חסר השראה ומשעמם נורא.

(תמונות של הולוגרמות מתחילות לרוץ על גבי המסכים האחוריים. תמונות של יצורים מעוותים, חצאי אדם חצאי חיה, חצאי ציפור חצאי בהמה. וכולם רצים ומשתגלים, מגחכים וצוהלים. חנוך מציץ מבוהל מתוך חיקה של לילית. השדים צוחקים והמלאכים מיואשים).

לוציפר: הנה הוא לפניכם, היצור החדש המושלם. צלם לוציפר הגאון – הכל ביחד בגוף אחד. גם אדם, גם חיה, גם שד, וגם מכשפה. יצור שיהנה מכל היתרונות ומכל האפשרויות הבלתי מוגבלות שבכל מאגרי הגנים הקיימים. יצור שיהיה חזק כמו שד, מהיר כמו חיה, מודע לעצמו כמו אדם, יצור שיהיה כל הזמן בתנועה חסרת מנוחה. ללא זמן לחשוב להרהר, לקטר. יצור שיהיה כל הזמן מרוצה מרוצה מרוצה ורק יהנה יהנה ויהנה. אז מה אתה אומר חנוך? מעשי ידיי אומרים שירה?

חנוך: אבל… אבל… אלו כל מיני מוטציות משונות, מפלצות נוראיות, לא לזה התכוונתי… זה לא מה שרציתי…

המוות: איך יכולנו לדעת מה רצית? ולמה כן התכוונת? הרי כל הזמן אתה רק התלוננת על כמה שהחיים רעים, מסריחים, ולא שווים. זה לא שבאת והצעת איזו אלטרנטיבה רצינית למצב, או איזה שהוא פתרון מתקבל על הדעת. אז עשינו את מה שנראה לנו הכי הגיוני ונכון לעשות: פשוט להפוך את כל הבריאה על כנה ולחזור לימי התוהו ובוהו שהיה.

חנוך: טוב תראו, זה לא בדיוק התפקיד שלי להציע פתרונות. התפקיד שלי הוא רק לחשוף את האמת העירומה.

המוות: נו, ואז?

חנוך: מה אז?

המוות: נגיד שחשפת את כל האמת העירומה. ללא שוס מסווה ומסיכה. מה אנחנו אמורים לעשות עם זה הלאה?

חנוך: זהו, שכאן אני ממש לא יודע מה לענות לך. אני הרי לא פילוסוף שיגיד לאנשים איך לחיות ומה לעשות.

המוות: שיגעון. פנטסטי! אתה פשוט זורק להם את האמת בפרצוף, ואומר לכולם – עכשיו תשברו את הראש מה לעשות עם זה. באמת, תודה רבה לך. באמת תודה.

חנוך: רגע רגע, אבל אני בסך הכל עשיתי את זה בתיאטרון, בהצגות. זה לא שהדמויות שיצרתי הן באמת אנשים חיים וקיימים. יש אולי מקרים דומים למקרים שתיארתי, אבל אני הגזמתי בכוונה, כי ככה זה בתיאטרון. צריך להגזים, והרבה. מה, זה לא ברור?

לוציפר: לא חנוך, לנו זה לא ברור בכלל. בשבילנו, סבל של שחקן על במה זה כמו סבל של בן-אדם שקיים. בשבילנו, כשדמות בוכה על במה זה כמו שמישהו בוכה באמת בעולם. אתה יודע שלפי חזון אחרית הימים של יהווה גם הצגות אלימות ושליליות וסרטים אלימים ושליליים יאסרו לצפייה? אתה קולט איזה עולם משעמם הוא זמם לתת לכם? פשוט נורא, נורא משעמם. אז זאת התודה שאני מקבל ממך? אה, שכחתי כמה שאתם כפויי טובה, אבל לא נורא. ממילא, אתם עומדים להפוך לאפיזודה שולית על פני האדמה. היצורים שלי יתפשו את מקומכם כשליטי העולם כבר ממחר, ואתם תחיו כך כשמשים ושרתים שיעשו את רצונם בהכנעה, ממש כמו המלאכים הכנועים האלו כאן. (צוחק) איזו בדיחה נפלאה. צלם יהווה כפוף מתחת לצלם לוציפר הענק (השדים מריעים וצוהלים. חנוך ההמום לא יכול להוציא מילה. לפתע מצד במה מופיע משיח בן דוד בצליעה, חבול ופצוע. בגדיו הלבנים מוכתמים, מקומטים).

לוציפר: שלום משיח. מה שלומך? מה קרה לך? אתה נראה זוועה. (השדים צוחקים והמשיח ממלמל בקוצר נשימה)

משיח: הייתי שם. זה היה נורא. הם לא רצו אותי בכלל. חלקם אמרו שזאת כפיה דתית וחלקם, שהאמינו בי כל הזמן וייחלו לבואי, לא יכלו פתאום לוותר על כיסופיהם ורבו ביניהם על כך שהם עדיין לא מוכנים לגאולה ושצריך עוד לסבול, לחכות, ולקוות. צעקתי וכעסתי עד שגרוני ניחר אך זה לא עזר. לבסוף גירשו אותי והיכוני עד זוב דם. רגע, איפה יהווה? מה קורה פה?

לוציפר: יהווה קשישא התעייף ופרש לו בשיא. ואני לוציפר לקחתי פיקוד באופן נצחי. לך לישון לעוד 1000 שנה, משיח אכזב. נראה לי שאז בני האדם כבר יצטרכו אותך באופן הרבה יותר נואש. לילה טוב. (מקיש באצבעו והמשיח נרדם. חנוך מזנק ומנסה להעיר אותו).

חנוך: לא משיח, אל תישן. התעורר, התעורר. הולך להיות אסון! אסון, אתה שומע? המין האנושי יובס, יוכחד. יצורים נוראיים ישתלטו עליו. שדים, מוטציות, מפלצות. העולם הולך להיות בית משוגעים אחד גדול. (שוב מראה המפלצות) תחזור לשם משיח. תזהיר אותם. תגיד להם שהם חייבים, חייבים לקבל אותך ואת חזונך ממש עכשיו ולקבל אותו במלואו ללא תנאים וללא פקפוקים. ללא סרטים אלימים וללא הצגות אלימות. תגיד להם שזה מסר ממני, מחנוך לוין. אוי ואבוי לי, מה עשיתי? הילדים שלי שם, המשפחה שלי, הנשים שלי. תתעורר כבר. מהר. אין זמן. לך עכשיו. צא!! (דוחף אותו ליציאה, מסדר ומנקה את בגדיו).

משיח: ואם הם ישאלו אותי איך זה יתכן שחנוך לוין, שאמר כל הזמן שהחיים לא שווים, פתאום אכפת לו כל כך מהחיים ומבני אדם. מה אגיד להם? הם לא יאמינו לי ושוב פעם יכו בי!

חנוך: לא. לא יכו. תגיד להם שישכחו, שישכחו את כל מה שאמרתי קודם. שישכחו הכל! ומה שאני אומר כעת זה באמת ובתמים מה שקובע: הם חייבים להציל את עצמם. המין האנושי חייב להמשיך! לשרוד! למרות הכל! החיים יקרים והחיים האלה הם כל מה שיש לנו. הדבר היחיד שיש לנו, היחיד. החיים יקרים. יקרים וחשובים. החיים יפים!

(קול רעם גדול נשמע לפתע ויהווה מופיע במלוא הדרו ותפארתו)

יהווה: בשביל לשמוע את המשפט הזה מחנוך לוין, היה שווה לעשות את כל המופע הזה. נכון מוות? נכון לוציפר?

המוות: (בהפתעה) נכון מאד אדוני. צדקת במה שאמרת.

לוציפר: (מופתע) אכן אכן. אדוני צדק בהכל.

יהווה: כן. לפעמים אני גם צודק. למרות שעדיין אינני מושלם (כולם צוחקים).

חשבת שאני באמת מת חנוך? ציניקן כמוך, ובכל זאת נאיבי? מה אתה אומר על ההצגה שלי לכבודך? בזמן שאתה ביימת את השחקנים שלך אני ביימתי את שלי (כולם קדים קידה לחנוך). שיחקו לא רע בכלל, ודרך אגב, גם שלך היו טובים מאד. אז אין לך מה לדאוג חנוך, המין האנושי לא הולך להיות מובס מחר על ידי אף אחד. אתם בינתיים מביסים את עצמכם טוב מאד לבד. אח, ילדיי ילדיי. מתי סוף סוף תתבגרו? מהרגע שמסרתי לידיכם את השליטה בעולם אתם אדונים לגורלכם לטוב ולרע. כבר הרבה זמן שאתה חנוך הילד הכועס של העולם, והגיע הזמן שתרשה לעצמך להירגע ולהשלים עם מעשה הבריאה ונזר הבריאה, שזהו בכל זאת ולמרות הכל אתם, בני האדם. וכדי להראות לך שעדיין יש תקווה עשיתי את המחווה הבאה ואיחדתי, בניגוד למקובל, בין שתי נשמות אבודות בחלל. הנה הן לפניך, אבא ובת, מאושרים עד הגג.

(שני ואביה מופיעים מחובקים ומנופפים לשלום לחנוך, שעומר לבד כעת במרכז הבמה. המלאכים והשדים חוזרים לטריבונה לשיר הסיום תוך כדי שהם לוחצים את ידו וטופחים על שכמו).

יהווה: כמה שאני אוהב סוף טוב. מוסיקה בבקשה. שיר סיום.

מה יש לך חנוך לוין!

(מקהלה שרה)

בקפה נשף מחזאי צמרת

כותב וכועס על אלוהים

הוא מבעבע מפעפע

משלח חיצים ארסיים

אומר ש…

החיים כמשל זה סיוט

והנמשל רק טעות

חושב ש…

האבסורד הוא כמו

ילד חמוד

שמתאכזב בקלות.

מה יש לך חנוך לוין?

מה יש לך חנוך לוין.

את זה אף אחד

לא מבין

אף אחד לא מבין

מה יש לך

חנוך לוין?

סוף

חנוך לוין. ויקיפדיה

הפוסט הקודםמקום שבעלי תשובה עומדים
הפוסט הבאמגוון של פלאות
יונתן אנוש
יונתן אנוש הוא משורר, מוזיקאי, שחקן, מחזאי ומלחין. בוגר הסטודיו למשחק של יורם לוינשטיין, השתתף בסדנת משחק של יהודים וערבים ביפו. ב-1993 ביים את האשם יאסין, שחקן פלסטיני, במחזה שכתב "החומה" שעלה בצוותא 2 וגם בקיבוצים שונים. אנוש השתתף ב״ילד חולם״ של חנוך לוין בהבימה, למד הדרכת דרמה אצל מגי בר, ולימד דרמה בבתי ספר ומתנסים. עוסק בכתיבת שירים ומחזות.

השאר תגובה

אנו שמחים על תגובותיכם. מנגנון האנטי-ספאם שלנו מייצר לעתים דף שגיאה לאחר שליחת תגובה. אם זה קורה, אנא לחצו על כפתור 'אחורה' של הדפדפן ונסו שוב.

הזן את תגובתך!
הזן כאן את שמך

חמש עשרה − תשע =