במחצית השנייה של המאה ה-12 כתב היהודי הספרדי בנימין מטודלה ספר מסעות מפורסם שעלה בדיוקו ובחשיבותו על ספריהם של רוב הנוסעים הנוצרים בימי הביניים.
נשאלת השאלה – מדוע יצא למסעו?האם היו אלו סיבות מסחריות גרידא, או שמה סיבה אחרת עמוקה יותר?
משערים שהוא נולד בסביבות 1130. ממה שכתב בספר המסעות שלו מסתבר שיצא למסעותיו בין השנים 1159 ו-1167, ושמסעותיו אלו נמשכו לכל הפחות 5-7 שנים ואולי אף עד 14 שנים (!), כלומר הוא שב ממסעותיו בערך בשנת 1172-1173. בכל מקרה היה לו זמן מספיק כדי לשהות בכל מקום שתיאר בספרו.
מטרתו בנסיעה הייתה ככל הנראה לא תאוות הנסיעה, אלא סיבות מסחריות כגון מסחר באבני חן, שכן במהלך נסיעותיו הוא מראה עניין מיוחד במסחר באבני אלמוגים במקומות השונים שבהם ביקר. על פי סברה אחת, שאמנם אין לה אסמכתה בטקסט בספרו, הוא יצא בתור שליח של קהילות ישראל בדרום אירופה בחיפוש אחר מקום התיישבות במזרח, ובנוסף לכך לצורך עליה לרגל למקומות הקדושים. על פי סברה אחרת מטרת המסע, ואולי המטרה העיקרית, הייתה יצירת קשר עם הקהילות היהודיות השונות, ואיסוף מידע עבור אנשי טודלה על היהודים הפזורים ברחבי העולם, גם לשם שמירת הרוח הלאומית של היהודים באמצעות יידועם כי אינם לבד וכי יש עוד קהילות יהודיות המתעניינות בהן ובמצבן ומעוניינות בקשר עימם.
ספר הנסיעות נכתב בגוף שלישי, ואולי הוכתב בידי בנימין לסופר שמקצועו בכך, כפי שעשה אחריו מרקו פולו (שסביר שקרא את ספרו של בנימין), ואולי התבסס על רשימות שכתב בנימין לעצמו בעת הנסיעה.
לדעת החוקרים אין עוד תיאור כללי מארצות הים התיכון והמזרח התיכון בתקופה הנידונה שישווה בחשיבותו לזה של בנימין מטודלה, להיסטוריה היהודית או הכללית. קביעת העובדות בספרו היא בדרך כלל בהירה ותמציתית, אולי התבסס רק על ראשי פרקים של רשימותיו שהיו אף יותר מפורטות ממה שמובא בספר. התיאור בספר של המקומות השונים אינו מבוסס רק על מה שראה בדרכו אלא גם “כל הדברים שראה או שמע מפי אנשי אמת אשר לא נשמעו בארץ ספרד וכן הוא זוכר קצת החכמים והנשיאים שבכל מקום ומקום”, כפי שמצויין בהקדמה לספר.
כמצופה מסוחר נוסע בנימין היה רב לשוני וידע עברית, ארמית, ערבית, וספרדית, וייתכן שאף ידע לטינית. הסופר מתאר את בנימין כ”איש מבין ומשכיל בעל תורה והלכה”, ולכן אפשר לתת בו אמון “ובכל דבר שבדקנו אותו כדי לפשפש אחרי דבריו נמצאו מתוקנים ומכוונים ויציבים בפיו כי הוא איש אמת”. הוא נחשב כבעל עין פקוחה, מתנהג בישוב הדעת ובהגינות מוסרית “דהיינו סוחר מוצלח ואיש נכבד בקהילה היהודית של טודלה מקום מגוריו בעבר הקרוב של המשורר המפורסם יהודה הלוי”. לא מן הנמנע שבנימין הכיר את יהודה הלוי, שגם לו היה עניין בסיפורי מסעות כפי שמראה ספרו הידוע מאותה התקופה “ספר הכוזרי”, שעסק בין דברים רבים אחרים באימפריה הכוזרית, ושבסוף ימיו יצא למסע למצרים ולארץ ישראל.
איננו יודעים אם זה אכן התרחש אבל ייתכן בהחלט שבעת מסעותיו פגש בנימין עוד נוסע יהודי בשם פתחיה מרגנסבורג שבגרמניה, שידוע לנו שנסע לחלק מאותם מקומות באותם השנים. גם פתחיה דאג שסיפור מסעותיו יתפרסם כספר בשפה העברית, שפורסם זמן קצר לאחר פרסום ספר מסעותיו של בנימין מטודלה.
פרסום שני הספרים בעברית נראה כיותר מצירוף מקרים. אנחנו יכולים לדמיין שאולי השניים נפגשו בעת מסעותיהם ותוך כדי שיחה עלה הרעיון שכל אחד מהם יפרסם ספר על מסעותיו בשפה העברית, שפה שבה עד אז למיטב ידיעתנו לא פורסמו ספרי מסעות.
בנימין מטודלה היה אדם בעל השכלה רחבה ביותר. הוא נשא במעמד של רב, והיה בקיא כמובן בחוקי התורה ובפירושים רבניים של התנ”ך, אך הייתה לו גם הכשרה היסטורית קלאסית, שאיפשרה לו לצטט מעשי קיסרים רומאיים שונים כמו יוליוס קיסר, טיבריוס, נירון, טיטוס, וקונסטנטין, ולתאר אירועים היסטוריים כמו יסוד אלכסנדריה וחלוקת האימפריה לאחר מותו של אלכסנדר הגדול. הוא גם קרא סופרים קודמים על המקומות שאותם ביקר, ולעיתים הוא שוגה ומזהה בספרו מקומות שונים עם אתרים תנכיים, שכיום מקובל לזהות אחרת.
עם זאת נעשית בספר אבחנה ברורה בין הדברים שאותם ראה בנימין, שהם תמיד מדוייקים ונאמנים למציאות, ובין הדברים ששמע, שהם לרוב דברי אגדה, אם כי הנוסע מתייחס אליהם ברצינות תמימה מבלי לבדוק את מידת האמת שבהם. כך נותר הספר חצוי בין אגדה למציאות, כמו רוב ספרי המסעות באותה התקופה.
לשונו של בנימין מטודלה בספרו היא לשון חקירה בעלת טון מלא חשיבות עצמית, המנסה לרדת לעומקו של המתואר, ומציגה בפני הקורא הסקרן סיבתיות תצפיתית כמו מדעית, המנסה ללמוד על מקום ואנשיו הן מההסתכלות והן מן השמועה. התצפיות כוללות זיהוי לבוש חיצוני, סימני הייחוד של המקום, גודלה וטיבה של הקהילה היהודית. הוא מקפיד תמיד לנקוב בשמותיהם של מנהיגי קהילות וראשי תלמידי חכמים, ומציין את מספר היהודים בכל עיר. הוא מקדיש תמיד תשומת לב לתנאים הכלליים בכל איזור שבו ביקר, מתאר את פעילותם של סוחרים בארצות שונות, ועוסק במקצועות אופייניים של יהודים כמו הצבעים בברינדיזי, אורגי המשי בתבאי, עושי הזכוכית בצור, ועוד.
למרות היותו סוחר התעניין בעיקר בפעילותם של חכמים, והוא מרבה לעסוק בכך, למשל בתיאור חיי הרוח בבגדד ואירגון בתי הכנסת במצרים. הוא מרבה לעסוק באגדות ומסורות הקשורות ליהודים, מנהגיהם, אורח חייהם, ועיסוקיהם במקום מסויים. כך למשל הוא המקור הראשון שלנו למשיח השקר דוד אלרואי והאגדות הקשורות בו.
כמו כן שם לב לכיתות יוצאות הדופן ביהדות, כמו השומרונים והקראים בקושטה, וכת בקפריסין. מדי פעם הוא עוסק בשבטים ממוצא לא יהודי שאולי קשורים לעשרת השבטים האבודים, ותיאורו הוא תמיד מהימן ומדוייק.
החוקר קארו ברוחה תיאר את בנימין כ”הטיפוס הקלאסי של היהודי הנודד ..המסכת בה הוא מוסר דין וחשבון על מסעותיו יבשה מאוד. הארצות אינן כמעט ולא כלום לגבי העברי הטוב שלנו ואילו רובעי היהודים, הם עבורו הכל”.
בנימין יצא למסעו מטודלה שבצפון ספרד ונסע דרך סרגוסה וסראגונה לברצלונה, ואחר כך דרך גרונה לערים כמו נארבונה וארלן, וערים אחרות בצרפת. ממרסיי בצרפת הפליג לג’נובה, ומשם נסע לפיזה דרך רומא. ברומא שהה כנראה זמן ניכר, והוא נותן תיאור מפורט של עתיקות העיר, שרבות מהן ראה כקשורות לתולדות ישראל, מן הסתם בהתאם למה ששמע מחברי הקהילה היהודית במקום.
מפיזה נסע לאיטליה הדרומית לערים כמו סלרנו ואמלפי, ותיאר את מצבן בפרטי פרטים. משם נסע ליוון ותיאר בכל מקום את מצב הקהילות היהודיות שמצא. מיוון הגיע לקושטא, בירת האימפריה הביזנטית, שבה כנראה שהה זמן מרובה בגלל חשיבותה, ונתן תיאור מדוייק ומעולה של מצב העיר ומצב היהודים שם. מקושטא הפליג לקפריסין דרך האיים האגאיים מיטלינה, חיוס, סאמוס, ורודוס. ומקפריסין הגיע לסוריה הצפונית.
מסוריה הצפונית נסע דרך אנטיוכיה לצידון ולצור, ומהן הגיע לארץ ישראל. את ארץ ישראל הוא עבר לארכה ולרחבהף ותיאר בפרטנות הרגילה שלו הרבה מן המקומות הקדושים. וגם, וזה נדיר באותה תקופה, את השומרונים ומנהגיהם. הוא גם הראשון מחוץ לספרות הערבית שתיאר את הדרוזים.
בדרך כלל תיאוריו היו מדוייקים הרבה יותר מאלו משל עולי הרגל הנוצריים בדורו. הוא נסע דרך טבריה והגליל לדמשק, וממנה דרך חאלב ומוצול, הגיע לבגדד, בירת החליפות המוסלמית. תיאורו את בגדד ארוך מזה של כל עיר אחרת, ומראה על חשיבותה בעיניו. בין השאר הוא נותן תיאור מאירגון הישיבות ומפעולות ראש הגולה שם. מבגדד נסע לשאר ערי עיראק, ואפשר שביקר גם בפרס. בין השאר תיאר את פעילותו של משיח השקר דוד אלרואי, ותיאור זה הוא מקור ראשי לחייו של אלרואי. כנראה לא נסע מזרחה לפרס, אבל הוא מביא פרטים מעניינים שונים על הודו, סין, וציילון, אם כי ספק אם ביקר בהם ממש. לעומת זאת ביקר במצרים, ותיאר בפירוט הרגיל את חיי יהודי קהיר ואלכסנדריה. משם נסע שוב לסיציליה, והתיאור שהוא נותן של פלרמו הוא מדוייק וציורי מאוד.
מסיציליה חזר לבסוף בנימין לארץ מוצאו ספרד, כנראה בדרך הים. הוא מסיים את ספרו בתיאור חיובי על חיי יהודי גרמניה, אך נראה ששם כבר לא ביקר, ורק הסתמך על שמועות.
הוא עסק גם בלא יהודים, ותיאר למשל את קרבות הדמים בין גנואה ופיזה, את עושרה של הקיסרות הביזנטית, ותיאר לראשונה את כת החשישיים המתנקשים הרצחניים בלבנון. ייתכן גם שהוא האירופי הראשון שהזכיר את סין בשמה המוכר לנו.
ספר המסעות של בנימין הפך לרב מכר ענק בימי הביניים, ותורגם לרוב הלשונות האירופיות. הספר יצא לאור בלפחות שלושים מהדורות שונות, הרשומות בספרייה הלאומית. הספר נדפס בארצות שונות, על ידי מדפיסים שונים, ובתאריכים שונים, ומשום חשיבותו כמקור ראשון במעלה נזקקים לו ההיסטוריונים של התקופה רבות. יש להניח שזהו אחד הספרים העבריים המצליחים ביותר של כל הזמנים, אולי אפילו שני לתנ”ך בלבד.
בנימין מטודלה ומסעו הפכו לשם דבר, יותר מכל נוסע אחר מימי הביניים מלבד מרקו פולו, שיש להניח שהכיר את ספרו של בנימין כשיצא למסעותיו. ובספרד אף יצא בול לכבודו.
נתן אלתרמן כתב עליו שיר ידוע בספר “התיבה המזמרת”, שהולחן בידי נעמי שמר, והנה קטע ממנו כפי שהופיע ב”מקראות ישראל” לתלמידי בתי הספר.
בנימין מטודלה מפיע בקטע מעניין ביותר ברומן ההיסטורי הידוע של ליון פויכטוונגר “רחל-היהודיה מטולדו“(פורסם ב-1955) המתרחש בתקופתו. ספר שתורגם לעברית פעמיים בשם:
בלדה ספרדית, בתרגום עדנה קורנפלד, הקיבוץ הארצי השומר הצעיר 1957.
היהודייה מטולדו, מגרמנית: חנה שוורץ-אייזל, כנרת, זמורה-ביתן, דביר, תשס”ד 2004
ואף הומחז ב-2008 להצגה בתיאטרון באר שבע.
ספרו של בנימין שימש כמקור השראה לספר “מסעות בנימין השלישי” של מנדלי מוכר ספרים, שהוא פרודיה מתוחכמת על בנימין הראשון שצאצאו בנימין השלישי מהעיירה מנסה ללכת בדרכיו ובמסעותיו, אך אינו מצליח אף לצאת מהעיירה שלו.
הנוסע רב העלילות אף הופיע בסיפור קומיקס בהמשכים במגזין ילדים נשכח מ-1971 בשם “ילדוני”, בשני חלקים שבהם מתחילה ההרפתקה של בנימין מטודלה שמתברר לנו שנאסר בידי המלך הספרדי בהאשמות שווא שונות, כפי שאירע לימים ליהודי המפורסם יצחק אברבנאל. אך למרבית הצער הסיפור נקטע ללא הסבר, ויוצרו נשאר אנונימי. אנו מביאים כאן כבונוס את שני החלקים שממנו שפורסמו:
קיראו ב”יקום תרבות” את הפואמה המפורסמת של נתן אלתרמן על בנימין מטודלה.
צפו בסרט “בנימין מטודלה לאחר 800 שנה”
קראו עוד
מאיר מירה, עורכת, ספר המסעות של בנימין מטודלה, איורים – ריצ’רד טיילור ספרית פועלים, תל אביב, 1984
קשני, ראובן, תיירים נוסעים ועולי רגל לארץ הקודש, פרק ב: מסעות בנימין מטודלה. במערכה, 236 (תשם) 8, 22
Roth, Cecil. Benjamin of Tudela: the last stage. In: Annuario di Studi Ebraici, 1968-69
קיראו על עוד נוסע יהודי בימי הביניים שקדם לבנימין מטודלה בכמה מאות שנים ונסע בשליחות קרל הגדול אל החליף הארון אל רשיד:
מסעו של היהודי יצחק והפיל אלעבאס
