לרגל תשעה באב, יום חורבן הבית הראשון והשני, שני שירים של ליאת בן ישי משוררת, סופרת, ויוצרת סרטי תעודה.
שני השירים, “ובהר המוריה נפלה השמש” ו”אני אבן פינה”, עוסקים בחטא המנהיגות והעם אשר הביא לחורבן המקדשים, והם רלבנטיים לכל יום בשנה ולא רק לתשעה באב.
המערכת
אני אבן פינה
אֲנִי אֶבֶן הַפִּנָּה שֶׁל
בֵּית הַמִּקְדָּשׁ הָרִאשׁוֹן
אֲשֶׁר לִשְׁלֹמֹה.
וְיֵשׁ לִי לֵב וְגַם זִכָּרוֹן.
הַמֶּלֶךְ שֶׁבָּחַר בִּי מֵת.
וּמֵאָז אֲנִי אֶבֶן גְּדוֹלָה וּכְבֵדָה
קְבוּרָה עָמֹק בְּאַדְמַת הָהָר
בְּלִי פִּנָּה חַמָּה
וְאֵין עָלַי מִקְדָּשׁ
וְאֵין עָלַי מֶלֶךְ.
אֲנִי אֶבֶן הַפִּנָּה שֶׁל
בֵּית הַמִּקְדָּשׁ הַשֵּׁנִי
אֲשֶׁר לַמֶּלֶךְ הוֹרְדּוֹס הַבַּנַּאי
שֶׁאָמַר לִי:
אַתְּ אֶבֶן הַדֶּרֶךְ שֶׁלִּי
הַטּוֹבָה בָּאֲבָנִים.
גַּם הוּא מֵת.
וּמֵאָז אֵין לִי פִּנָּה
וְאֵין לִי מִקְדָּשׁ
וְאֵין לִי מֶלֶךְ
הַיּוֹם אֵין כָּבוֹד
לְאֶבֶן פִּנָּה.
כֻּלָּם מְחַפְּשִׂים מֶלֶךְ
עִם מִקְדָּשׁ.
וַאֲנִי יוֹדַעַת שֶׁלִּבְנוֹת
בֵּית מִקְדָּשׁ חָדָשׁ
שֶׁכֻּלּוֹ “שָׁלוֹם וְאַהֲבָה”
עִם אֶבֶן פִּנָּה צְעִירָה
יִשְׁבֹּר אֶת לִבִּי.
בהר המוריה נפלה השמש
“ויהודה לא ישבה לעולם”
וּבְגֶזַע עֵץ זַיִת רַב שָׁנִים
נִפְעֲרוּ לֹעוֹת שֶׁל אֵשׁ
וְהָיוּ פֶּתַח לְקוֹלוֹת נְהִי
שֶׁבָּקְעוּ מִמַּעֲמַקִּים אֲפֵלִים
הַשֶּׁמֶן הַמַּר נִגַּר עַל מִזְבַּח הַנְּחֹשֶׁת
וְדַם נִתָּז בְּרוּחַ הַכַּפָּרָה
בַּמִּקְדָּשׁ כָּבָה הָאוֹר וְחֹשֶׁךְ עַל
פָּנֵינוּ הַחוֹטְאִים, הָעֲבַרְיָנִים.
עֵינֵי הַמֶּלֶךְ יְהוֹיָקִים בָּאֲדָמָה
וְאֵלּוּ שֶׁל הַמֶּלֶךְ צִדְקִיָהוּ בַּשָּׁמַיִם
וְלֹא שָׁמְעוּ וְלֹא יָדְעוּ
וּבָא נְבוּזַרְאֲדָן רַב טַבָּחִים,
שִׁקֵץ אֶת בֵּית הַמֶּלֶךְ
וְאֶת בֵּית הַמִּקְדָּשׁ שָׂרַף.
אוֹצְרוֹת זָהָב וְכֶסֶף תָּפַס
וּבְיָד חֲזָקָה בָּזַז וְחָמַס
עַד חוֹמוֹת אֶבֶן נָפְלוּ אַפַּיִם
וְיָפוּצוּ בְּנֵי אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב
יָמָּה וְקֵדְמָה, צָפוֹנָה וְנֶגְבָּה
כִּי לֹא יָדְעוּ דֶּרֶךְ אֶרֶץ
בָּאָרֶץ הַמֻּבְטַחַת
בְּמוֹרַד הַר הַמּוֹרִיָּה הִתְגַּלְגְּלוּ
אַבְנֵי-הַיְּסוֹד אַבְנֵי-הַפִּנָּה וְאַבְנֵי-הַדֶּרֶךְ
וְיָדְעוּ לִסְקֹל אֶת הַגּוֹלִים בַּדֶּרֶךְ.
