חיים במשפחה רגילה ? -סקירה על עמוד נוח מאת אלפרד כהן

“עמוד נוח” – זהו ספר שיריו השני של אלפרד כהן, שלמד קולנוע, אוהב מוזיקה חדשה, ומשדר אותה ב”רדיו הקצה”.

הספר ראה אור במרץ 2021 בהוצאת “קתרזיס“, שפועלת מתחילת 2021 בראשותו של יואב גלבוע, מו”ל נמרץ, משורר, ומתרגם מאנגלית ומשפות קלאסיות – לטינית ויוונית עתיקה.

שירי הספר מבליטים את יחסיו הסותרים של המחבר, יליד באר שבע, עם הוריו: “רָצִיתִי לִבְרֹחַ מֵהַבַּיִת… תָּמִיד הָיְתָה חֲגוֹרָה … עוֹשָׂה סִימָנִים עַל הַגַּב / חוֹרֶכֶת אֶת הָעוֹר” (בשיר “עד”), ואפילו “כָּתַבְתִּי מִכְתַּב הִתְאַבְּדוּת, רָצִיתִי לִקְפֹּץ מֵהַגָּג” (“סופרנוס”). ובצורה מעשית: “הֶעְדַּפְתִּי לַעֲזֹב סוֹף סוֹף אְֶת הַבַּיִת” (“ריבית”). עם זאת, הוא מבקר את הוריו: “לִנְסֹעַ לִבְאֵר שֶׁבַע וְלַחֲזֹר / עִם קוּסְקוּס מְמֻלָּאִים קְצִיצוֹת” (“קוסקוס”).
האווירה בבית מודגמת יפה בשיר “משפחת כהן” מרובה הרבדים:

שם השיר “משפחת כהן” מתכתב עם שם הסדרה “משפחת קוסבי”. באופן אירוני, ברבות הימים כשנחשפו תלונות בתקיפה מינית נגד השחקן קוסבי, עומעם זוהרה של הסדרה.
“כהן”, שם משפחתו של המחבר, הוא שם המשפחה הנפוץ בישראל, על כן אפשר לראות בשיר הזה תיאור של כל משפחה.
“שֶׁיְּנַתְּקוּ אֶת הַחַשְׁמַל … שֶׁרַק אֶת הַטֵּלֵוִיזְיָה / יַשְׁאִירוּ דּוֹלֶקֶת”. מסתבר, שלרצונות לוגיקה משלהם: טלוויזיה דולקת ללא חשמל. יפה הסתירה הזאת, המהדהדת את היחס הדו-ערכי כלפי בית ההורים.

מה שמקל על המועקה של החיים בבית ההורים, כפי שאנחנו קוראים בשיר הזה וברבים אחרים, היא אהבת הצפייה בסרטים ובסדרות בטלוויזיה. היא מאחדת את בני המשפחה: “אֲנִי מְפַחֵד לְהֵרָדֵם / כִּי מָחָר בַּצָּהֳרַיִם / סַבָּא רוֹצֶה לִרְאוֹת אֶת נֵס בְּמִילָאנוֹ”(“נס”); ומאפשרת מעין בריחה מהמציאות הביתית: “אֶת כָּל חַיָּיו עַד אָז בָּדָה שׁוּב וָשׁוּב רָחוֹק מִכָּאן / בֶּן אֲצֻלָּה מֵאֶלֶף בַּזִּים” (“ביוגרפיה”).
גיבורי הסדרות מהווים עבור הילד המתבגר והמתלבט דוגמת התייחסות, ואף סעד נפשי במקום הפסיכולוגית הלא נגישה: “לִפְנֵי שָׁנָה נִסִּיתִי לְתָאֵם תּוֹר עִם פְּסִיכוֹלוֹגִית / שֶׁל הַקֻּפָּה, אֲבָל הִיא לֹא עָנְתָה… הִרְגַּשְׁתִּי כְּמוֹ טוֹנִי סוֹפְּרָנוֹ / יֵשׁ לִי בְּעָיוֹת עִם אִמָּא” (“סופרנוס”).
כלפי המשפחה המורחבת המחבר חש אהבה יציבה ונינוחה: “שֶׁאָמַרְתִּי לָהּ שֶׁאֲנִי לֹא / אוֹהֵב אוֹתָהּ כְּמוֹ שֶׁאֲנִי אוֹהֵב / אֶת סָבְתָא” (“עד”); “אָהַבְתִּי יוֹתֵר אֶת סָבְתָא מִצַּד אַבָּא” (“סופרנוס”); ומתעד, מצלם את אהוביו:

גם הדודים והדודות זכו למחזור שירי תיעוד. אביא כאן את אחד השירים:

הדודה ז’קלין אוהבת, וגם המחבר מצא אהבה גדולה, וגם חתולים:

זה המקום להזכיר שוב את הוצאת “קתרזיס”, ולציין שהכותר החדש, הטרי, שלה הוא התרגום (מלטינית) של יואב גלבוע למיתוס על קופידון ועל פסיכה. ראויה לציון יוזמתו של המתרגם לשים את שמה של פסיכה במקום הראשון.

כתבתי על המיתוס, אשמח לקרוא אותו בתרגום החדש.