הסיפור הזוכה בתחרות סיפורי המתח של יקום תרבות ״מתח 2021״ הוא אנטרופיה אהובתי כפי שהכרזנו עם סיום התחרות, ואותו כבר פרסמנו. שני סיפורים זכו בניקוד זהה ולכן זכו במשותף במקום השני, וכעת אנו מפרסמים את אחד מהם, ״ריקושט״ של יורי מור, ובהמשך נפרסם גם את השני, ״סנדלי עקב״ של משה רוזנבלום.

Corner-reflector
Corner-reflector. ויקיפדיה

עכשיו פקד תומר מבין למה התכוון המרצה שלמה דובינסקי בבית הספר לקציני המשטרה בבית-שמש כאשר המליץ “אל תלכו בעצמכם לשופט לבקש צו חיפוש. שיגרו מישהו מהצוות”.
הנה תומר הלך בעצמו וקיבל על הראש. זה התיק הראשון שלו בתור ראש צוות החקירה, הוא להוט לפענחו מהר, לכן החליט לקחת את העניינים לידיים.
התיק כבר כמה חודשים מונח על המדף עם ההגדרה “הועבר למישור המודיעיני”. לטפל בו התחיל רב פקד שמואל טויטו, שיצא לאחרונה לגמלאות, ותומר ירש את השולחן שלו, וגם את תיק הרצח.
בקלסר לא היו הרבה דפים, תומר למד אתם ביסודיות. לפני ארבעה חודשים תושבת רמת-גן הגיעה לבקר אצל אימה מלכה אהרוני שגרה בגפה ביפו – אחרי שהיא במשך חצי יום לא ענתה לטלפונים. בדרך כלל האם היתה מתקשרת בעצמה כבר בבוקר. כשאיש לא ענה לצלצול בפעמון הדלת, הצעירה פתחה את הדירה בעזרת המפתח שהיה לה, ומצאה את אימה ללא רוח חיים על הספה בסלון.
המומחים קבעו שסיבת המוות – הקליע אשר ככל הנראה חדר דרך החלון, שאחת מזכוכיותיו היתה שבורה ורסיסיה מלאו את רצפת הסלון. השכנים סיפרו לבלשים שבאותו הלילה, מעבר לכביש בחצר ביתו של איש עסקים בעל רשת מוסכים ידועה, נערכה חתונה רועשת ורבת משתתפים ונשמעו משם יריות שמחה באוויר כפי שנהוג באירועים מסוג זה. השכנים משוכנעים שזה היה כדור תועה שפגע בגברת אהרוני.
אז מדוע רב-פקד טויטו לא סיים את החקירה? למה לא איתר את האיש שירה בחתונה? הרי ניתן לעשות זאת בצ’יק: כל החתונות בזמננו מצולמות מרחפנים. בעצם ניתן לנחש למה זה קרה. רב-פקד טויטו, כשהבין שלא יקודם, החליט לצאת לפנסיה מוקדמת, ובשנה אחרונה עבד בעצלתיים. על כן גם לא רבים החומרים בקלסר. טויטו אפילו לא טרח לבקש את מסקנות הבדיקה הבליסטית.
בצהריים תומר הגיע לביתו של אותו איש העסקים ביפו, וביקש לקבל את צילומי החתונה מלפני 4 חודשים. בעל הבית לא פתח לו את שערי ביתו ואף איים לשחרר את הכלבים שנבחו בחצרו.
החוקר לא התייאש ומשם נסע ישר לשופט השלום להוציא צו חיפוש – ונזרק מהמדרגות. השופט צרח עליו “יש לך הוכחות שזה היה קליע תועה? יש משהו? הדירה בקומה ארבע, איך כדור שנורה מהקרקע יכול לפגוע באישה שיושבת בביתה על הספה? בדקת גרסאות אחרות? אולי יש שם ירושה. אולי מדובר בשוד שהשתבש. למה דבר ראשון אתם ממהרים להציק לאזרחים נורמטיביים?”
אזרח נורמטיבי, עאלק. עם יריות בחתונה. השופט בוכשטיין, היקה המתנשא, אפילו לא רצה לשמוע את טענותיו של החוקר הצעיר. “תסתלק מעיניי!”
כן, המרצה צודק, עדיף היה לשלוח אחד מבלשי הצוות שלו לספוג את העלבונות.
ברור מדוע קודמו ויתר בקלות כזאת על המשך החקירה בתיק. ככל הנראה נתקל באותה קבלת הפנים הן אצל בעל החתונה, הן אצל השופט. שם את מבטחו על כך שהנשק יצוץ בתקרית אחרת והדבר יביא גם לסגירתו של התיק. לא בוער מבחינתו.
אך כרגע כדי להתקדם בחקירה על תומר לשלול את הגרסאות האחרות. איש מהשכנים בתשאול לא הזכיר איזה קולות רעש מדירתה של הנרצחת באותו הלילה, אף אחד לא שמע על איזה סכסוך שבו היתה מעורבת גברת אהרוני. השכנה מהקומה הראשונה תיארה אותה כאישה לבבית, נחמדה, שיבחה את הנרצחת על דאגתה לבית: למשל, באסיפות הדיירים דרשה לתקן את הגג המשותף.
בתה היחידה תקבל עכשיו בירושה את הדירה – אבל בגלל זה לרצוח אם? יש לה קורת גג משלה – דירה גדולה ברמת-גן.
לא, תומר לא ממהר לוותר על הגרסה הוודאית ביותר: קליע תועה פגע באהרוני. ברור שגם החוקר הקודם שלל כל גרסה אחרת. לא מזמן בלוד שתי כנופיות פתחו בקרב יריות ברחוב, ואישה נהרגה מכדור תועה כשהיא מבשלת לתומה במטבח בביתה. תומר לא יוותר, הוא ימצא דרך לשכנע את השופט.
לביתו בשכונת אפקה תומר חזר באותו הערב במצב רוח ירוד. למרות זאת קפץ לקונדיטוריה בקניון ורכש את עוגיות השוקולד האהובות על שירה שלו שהיא בחודש השביעי להריונה. התקרית ליד ביתו לא תרמה לשיפור במצב רוחו: במגרש חניה רבו שני שכנים. לכל אחד מהם יש חניה ששמורה לדירה שלו, אך אחד מהם מורגל לחנות את רכב השטח ארבע על ארבע הענק שבבעלותו בדיוק על גבול החניה הפרטית שלו, ובכך מכביד על השכן בריא הגוף להגיע לדלת הסובארו הצנועה שלו, והלה נאלץ כל פעם להיכנס למכוניתו דרך הדלת השנייה. כל הבקשות והפניות לא הועילו, והפעם בעל הג’יפ אף זרק תוך גיחוך “תפסיק לזלול יא שמן”. השכן השני נעלב, תפס אותו בדש מעילו ופרצה ביניהם קטטה. תומר, שנשא בזהירות את קופסת העוגיות, למזלו לא נדרש להתערב – שכנים אחרים הפרידו בין הניצים.

בבוקר תומר נסע ישירות לאבו כביר וקיבל לידיו את תוצאת הניסוי הבליסטי: כפי שסבר, הכדור בקוטר של 9 מילימטר שהוציאו מגופה של האישה היה מעוך לחלוטין, ואנשי המעבדה בטוחים שלפני כן הוא התנגש באיזה מתכת או בטון ובריקושט הגיע לדירה. הדבר מחזק את הגרסה של כדור תועה.
משם החוקר הגיע לרחוב ההוא ביפו. הנה החצר בה לפני 4 חודשים נערכה החתונה עם יריות. הנה מעבר לכביש – בית מגורים ישן בן ארבע קומות. בחלון אחת הדירות בקומה האחרונה תלוי שלט המבשר על כך שהנכס למכירה. כל הסיכויים שלשם חדר הכדור מהחתונה אחרי הריקושט – למרות שהזכוכית בחלון שנפגע כבר הוחלפה.

על המדרכה ממש סמוך לבית יש עמוד חשמל מבטון. תומר מלמטה מסוגל להבחין שיש חלקים מתכתיים מנצנצים בצמרת העמוד. בהחלט כדאי לו לעלות ולבדוק.
החוקר סרק במבטו את המקום וראה מנוף עם זרוע טלסקופית שבדיוק נכנס למגרש החניה ליד הבית. בעזרתו ניתן להעלות ולהוריד רהיטים בקלות דרך החלונות כאשר עוברים דירה. ככל הנראה מישהו עוזב את הבית. אפשר להבין אותו – לא נעים לגור בבית שבחלונותיו חודרים כדורים רצחניים מהחצר ממול.

תומר ניגש למנוף, הזדהה בפני נהגו – צעיר עם שיער ארוך – וביקש להרים אותו לצמרת העמוד. אחרי התלבטות קצרה הבחור הסכים, רק אמר “על אחריותך” – והרים אותו על המשטח לגובה של הקומה הרביעית. החוקר בחן ביסודיות כל סנטימטר של העמוד, כל פרט עליו – ועל המוט המתכתי אכן מצא פגיעה שיכולה להיות מהקליע. ומכאן הכדור יכול היה להמשיך לתוך חלון הדירה בה כרגע תלוי השלט “למכירה”. אנשי המעבדה יבדקו את זה מאוחר יותר והמומחים במכון יתנו את חוות דעתם המקצועית. תומר ביצע כמה צילומים של הקטע במוט בו פגע הכדור.
הכל טוב ויפה. אך משהו פה מוזר: הרושם הוא, שהקליע אשר פגע במוט לא יכול היה להגיע מהחצר. יותר הגיוני שהוא הגיע דווקא מהצד השני – כאילו ירו בו מגג הבית. או מהדירה של הנרצחת. או מדירת השכן באותה הקומה.
את דירת האישה שנרצחה מיד פרסמו למכירה… הייתכן… לא, לא, זה טיפשי לבנות גרסה על כך שבתה וחתנה רקמו מזימה כי היו זקוקים נואשות למימון של וילה חדשה על שפת הים ובדרך זאת קידמו את מועד קבלת הירושה. זה טיפשי.
ומי גר בדירה הסמוכה? בחלונה הענקי של הדירה תלויים וילונות חצי שקופים ותומר יכול לראות שמישהו נע בחדר. הוא הביט למטה – הנהג לא היה בתאו, הלך לאנשהו. החלון נמצא במרחק של כשני מטרים ממנו. תומר התחיל להניע את המשטח על זרוע, התקרב לחלון ותפס את אדן החלון. הקיש בזכוכית.
האיש בתוך הדירה התקרב לחלון, הזיז את הווילון. זה היה גבר בשנות הארבעים לחייו, בידיו היה פוסטר גדול אותו הוא בדיוק גלגל לגליל. הגבר רטן בנימה כעוסה “הקדמתם. סיכמנו בצהרים. טרם סיימתי לארוז”.
תומר הציץ לתוך הדירה: הסלון היה מלא בארגזי קרטון. כלומר, זה האיש שעובר דירה והזמין הובלה. החוקר בירך אותו לשלום, הזדהה והסביר את אי-ההבנה. והוסיף “מבין אותך בהחלט, לא נעים לגור בבית שיורים אליו”.
הגבר משך בכתפיו, והשיב “לא קשור. כבר בתחילת השנה פרסמתי מודעה. לפני חודשיים מכרתי את הדירה. עובר לראשון, קניתי שם דירה בבניין חדש”.
“באותו הלילה כשנרצחה השכנה היית בבית?” – שאל החוקר.
“כן”, ענה.
“אולי שמעת איזה רעש בדירה שלה?”
“לא שמעתי. החתונה מעבר לכביש רעשה כה חזק שלא יכולתי לשמוע גם אם היו צועקים בדירה. ושם ירו כל הזמן. אז כדור אחד הגיע לכאן”.
תומר בקושי רב החזיק מעמד על המשטח שנד תחת רגליו. הוא אמר לגבר “יש כאן בעיה. מצאתי על העמוד את הסימן שהשאיר הקליע. אבל דומה שהוא לא הגיע מעבר לכביש. קרוב לוודאי שהוא הגיע דווקא מכאן”.
בדבריו תומר התכוון שהכדור הגיע מהצד הזה, אך הגבר הגיב בצורה חריפה ביותר “איש לא ירה מהדירה שלי!”
תגובתו הלא צפויה הפתיע את תומר. “זה לא מה שאני אומר”, הסביר החוקר, “מישהו יכול היה לירות מגג הבניין, או מדירת השכנה. לכן אני שואל: לא שמעת משהו מהדירה? ריב, צעקות, קולות רמים?”
בינתיים הגבר כבר גלגל את הפוסטר לגליל וחיזק אותו בטבעת גומי. הוא התכופף והציץ החוצה. גם החוקר השפיל את מבטו לרחוב. לא היתה שם נפש חיה. נהג המנוף טרם חזר למקומו. תומר הרים את עיניו ונפגש את מבטו של בעל הדירה. והבחין בו שנאה מהולה בפחד. מה איתו? אם הגבר ידחוף עכשיו את תומר, הוא לא יצליח להחזיק מעמד וייפול, זה בטוח. הוא יתרסק על המדרכה למטה ונפילתו תחשב כתאונה.
בעל הדירה אכן הצמיד את כתפו לחזהו של החוקר והתחיל לדחוף. תומר ניסה לתפוס את התוקף בשרוולו אך הלה התחמק ממנו. המשטח חמק מתחת לרגליו של תומר. ברור היה שהאיש נחוש בדעתו להיפטר מהאורח הלא קרוי. תומר שיחרר את אחיזתו בחלון וקפץ לעבר ערוגת הפרחים למטה. ברגע שנגע באדמה – חש כאב עז ברגלו הימנית. עליו נפל מלמעלה הפוסטר אותו גלגל התוקף. כנראה האיש הפיל אותו כשהם נאבקו. תומר ניסה לקום אך הבין שלא מסוגל לזוז. רגלו הימנית ללא ספק נשברה. האמנם הגבר עכשיו יבוא לכאן עם אקדח שלוף? ואין אף עובר אורח ברחוב.
תוך שהוא שוכב על הערוגה תומר הזיז את נרתיק אקדחו מאחורה לבטנו, הוציא את הנייד, חייג למוקד המשטרתי. לא נענה. הוא הרים את הפוסטר ופתח אותו. זאת הייתה תמונתו הגדולה והמחויכת של האיש שדחף אותו – עם מוט ביליארד בידו ליד שולחן ביליארד.
מהבית אכן נגח האיש. התקרב אל תומר. אין בידו אקדח.
“נפלת”, אמר הגבר תוך שהוא מסתכל בגניבה מסביב אחרי שזרק מבט אל האקדח על בטנו של החוקר.
“ציפיתי שאתה תבוא עם אקדח שלוף”, אמר תומר בנימת התנצלות מזויפת על האקדח שלו. “האקדח שלך, הוא בקוטר של 9 מילימטר, נכון? מאותו הדגם כמו שלי או בלגי?”
“על מה אתה מדבר”, השיב הגבר ברוגז.
“צודק, אין על מה לדבר. שברתי ת’רגל. עכשיו אזמין לי אמבולנס ולך – ניידת משטרה. כלומר, כעסת על הרעש בחתונה, רצית לירות לתוך החתונה ובשוגג פגעת בעמוד. קורה. אם תיצמד לגרסה הזאת אז סעיף ההרשעה יהיה פחות חמור: הריגה ברשלנות. תקבל 5 שנים, אחרי 3 שנים עם התנהגות טובה תצא לחופשי. בתמורה לשיתוף פעולה מלא אבטיח לך לא להוסיף גם את הניסיון לרצוח אותי. הקליע אצלנו, לא יהיה קושי להוכיח שירו בו מאקדחך”.
“לא יריתי לחצר החתונה!” – צעק האיש.
וזה נשמע די משכנע.
“מה, הכיוונת לעמוד?”
זה היה חייב להיות ציני, אך תומר פתאום הבין שזה מה שבאמת קרה. “רגע! קלטתי. אתה חובב ביליארד כפי שהבנתי”, החוקר דחף לעבר התוקף את הפוסטר. “לא מן הנמנע שאתה גם אלוף המועדון השכונתי בענף? כלומר, יודע לחשב היטב את הריקושטים. אז כיוונת ביודעין לעמוד כדי שהכדור יגיע משם לחלונה של השכנה? אבל למה רצית לרצוח את האישה? במה היא חטאה?”
“לא רציתי לרצוח!” – צעק.
ההכרזה כבר יכולה להיחשב להודעה בחצי פה. חבל שהשיחה לא מוקלטת. זה נשמע הגיוני: אי-אפשר לבנות על כך שהכדור אחרי ריקושט יפגע באישה שיושבת בביתה.
“רצית רק להפחיד אותה? מקובל. אבל למה? שמעתי שהמנוחה דווקא הייתה אישה טובה, דאגה לבית המשותף שלכם.”
“יותר מדי דאגה”.
תומר שוב חייג למוקד – ושוב ללא תוצאה.
“לא עונים. יש לנו מעט זמן”. הוא זז במקומו ושוב הרגיש כאב עז. “מה זאת אומרת – דאגה יותר מדי? איך אפשר לדאוג יותר מדי? לא מבין”.
“הגג מעל האמבטיה בדירתה דולף בגשם. אז היא דרשה מהדיירים לאסוף כסף בעבור תיקון הגג. איש לא רצה לשלם. לכולם לא אכפת מהגג. כאשר צצה אותה הבעיה אצלי והדיירים מהקומות הנמוכות סירבו להשתתף בהוצאות , שכרתי איש מקצוע ושלמתי ממיטב כספי. אבל היא… מכשפה! היא החליטה לנקום! והתחילה ממני! מה זה? התת רמה הזאת! אין לי שום קשר לצד שלהם של הבניין! מה אני קשור?”
“באיזו דרך היא נקמה בך?”
“הקלפטה הפריעה לי למכור את הדירה. כל היום ישבה ליד דלתה וברגע שבאו אנשים לראות את הדירה – קפצה לחדר המדרגות ופרצה בצעקות שהבית נהרס, והגג דולף! ברור שאנשים מיד עזבו”.
“אז אתה החלטת לחסל אותה”.
“אמרתי לך – לא!”, צרח האיש. “רציתי רק להפחיד, כדי שתעבור לשבוע-שבועיים לגור אצל בתה ברמת גן עד שאחתום על ההסכם עם הקונים”.
תומר שתק זמן מה. האיש נשמע לו מאוד אמין בגרסתו. בטוח השכנים יאשרו שהמנוחה עשתה הצגות כאלה אם ישאלו אותם.
“בסדר. נניח. תשמע לעצתי. במשפט תיצמד לגרסה שכל מטרתך הייתה להפחיד, תביע חרטה עמוקה ותגמור בשלוש שנים. עכשיו תעמוד כאן בשקט. אין לך לאן לברוח, אין לך מה לעשות”.
החוקר שוב חייג למוקד. הפעם ענו לו מיד. תומר הזדהה וביקש:
“תשלחו צוות בלשים לעצור חשוד ברצח ואמבולנס בשבילי – שברתי רגל”.
ומסר לבחורה במוקד את כתובת המקום.

הפוסט הקודםבעקבות מכבית אברמזון והמיתוס של ארוס ופסיכה
הפוסט הבאההצעה באגודה: סיפור על אגודת הסופרים
Avatar
יורי מור הוא סופר, מחזאי, ויו"ר אגודת הסופרים דוברי רוסית בישראל. בברית המועצות פרסם שני רומנים בלשיים, ועשרה מחזות (בתוכם שניים - בלשיים) שהוצגו בתיאטראות ממלכתיים. בארץ, הוא כותב טור שבועי במספר עיתונים בשפה הרוסית. פרסם מאות מאמרים וכתבות על ספרים, שפות, ואקטואליה, ברוסית ובעברית במדיה הכתובה והמקוונת בארץ ובחו"ל. כתב ארבעה ספרי עיון על העברית בשפה הרוסית, שהפכו לרבי-מכר בקרב דוברי הרוסית, ופרסם שני ספרי בלשים ברוסית: 'הזמנה לשוד' ו-'תיק הבכורה של הבלש הפרטי' . בימים אלו סיים ספר ראשון שלו בעברית – קובץ סיפורים בלשיים בשם 'תיק הבכורה של הבלש הפרטי'.

השאר תגובה

הזן את תגובתך!
הזן כאן את שמך

13 − שמונה =