עמנואל יצחק לוי הוא אדם צעיר, חכם, ומשמח.

עמנואל יצחק לוי. צילם יובל חן
עמנואל יצחק לוי. צילם יובל חן

אני מכירה אותו הרבה שנים, עוד לפני שהתחיל ללמוד מדעי הרוח באוניברסיטה העברית בירושלים. הוא כבר סיים וחזר לתל אביב. כל השנים האלה עמנואל לוי כותב שירים, מנגן, שר, ואף יצר מחזה מוזיקלי “הטקס שלא היה”, שהוצג בפסטיבל עכו לתיאטרון אחר 2018, בו ההרכב המוזיקלי של עמנואל קיבל ציון לשבח.
באוקטובר 2020 יצא לאור ספר שיריו הראשון של עמנואל לוי “השמש שרה למלכיור” בהוצאת “הבה להבא” בעריכתו של עודד כרמלי.

הכריכה הקדמית של השמש שרה למלכיור
הכריכה הקדמית של השמש שרה למלכיור

לספר לכידות-אחידות אוקיאנית. מיקודו באיים, נימתו ממוזגת-מתונה, גלי שיריו מלטפים, והוא רוחש חיות ימיות ידידותיות.
אתאר כאן את ציוני הדרך, את העגינות בשיוט שלי באוקיאניית שירי הספר.
כל החיות הן חיות מחמד: הימיות, התחש, שזאת פרת ים, הדיונון, הלוויתן, וכן היבשתיות, תרנגול, ציפור, דבורה, יתוש. המשורר אוהב אותן, מערסל בעדינות במילותיו. גורי חיות במיוחד, הנראים תמימים ופגיעים, מעוררים אצל אוהביהם את העדינים שברגשות: התמוגגות, דאגה, רצון לגונן. מתוך הפלגה ממושכת בין האיים – טובלו, פלאו, סמואה, ביקיני, טיקופיה – הבנתי, שאיים הם גורי יבשה. הם התרחקו מאימם, לבדם, פגיעים, נתונים בסכנת הצפה והעלמות, תלויים בתהליך הפשרת קרחונים ארקטיים רחוקים. השיר “פלאו” מנסח בלשונו את אפקט הפרפר, נישואיהם של הזוג תלויים באי בצדו האחר של העולם:

השיר פלאו
השיר פלאו

קראתי ונחרדתי: פלאו שקעה? מדינת איים צעירה זעירה, ידידותית-קפיברית כלפי ישראל, שבאורח פלא תומכת בנו באו”ם בהצעות גינוי, כשהעולם נגדנו?
אך לא, זהו רק חלום רע, הדבר טרם קרה.
לשירי הספר סממנים של תיאטרליות. פה ושם שזורות אימרות לקהל בעלות אופי ביקורתי-עצמי, מוצג מבט מבחוץ על העלילה. לדוגמא, הביטויים “קשה להסביר זאת”, “קשה למצוא כאן סיבתיות ישירה”, בשיר “פלאו”.
גם בבית האחרון של השיר היפהפה על אי אחר מושמעת ביקורת עצמית מעודנת, כבפנייה לקהל:

השיר טובלו
השיר טובלו

נשים לב לעבודת השפה בשיר הזה, שנגזרת משם האי “טובלו”, וסדרת חלקי אי: אי – חצי אי – רבע אי. גם שירים אחרים שופעים צירופי מילים חינניים: “מלכיור, מלכיברז” (עמ’ 18); “נתפסתי חזק לרעיון: הדיונון – זרועות רבות לו” (עמ’ 20); והשיר “מלאיה”, שחוגג עם ארכיפֵּלָג/ארכי-פֶּלֶג, ועם שם האי מלאיה/מָלֵא יָהּ:

השיר מלאיה
השיר מלאיה

המשורר יוצר קשר לוגי בין “אי” כשם עצם לבין “א-” כתחילית שלילתית. על כן, לעומת “אי” העני, “אמריקה” היא “היש” העשיר. הספר, האוהד איים ומגונן עליהם, מפגין הסתייגות ואף גינוי כלפי אמריקאים. זה בהחלט מוצדק במקרה של פינוי האי ביקיני לטובת ניסויי גרעין של אמריקה בשיר “פוינט-נמו”: “המנהיג:/ מה זה משנה מה נחליט/ יש לנו פה עסק עם אמריקאים/…/ ובין אמריקה לאמריקה,/ אני בוחר שלא לבחור/ וזה, אולי, הכי אמריקאי”. וכן בהקשר הזה כדאי לשים לב כי בשיר “פלאו”: “הוא עזב עם בוקר עם דיילת אמריקאית.”
עוד ביטוי של התיאטרליות שבשירים: ריבוי דמויות, והשמעת עמדותיו העקרוניות של המחבר מפיהן. כך התחש – פרת ים צמחונית ידידותית לאדם – עונה על שאלות הגותיות מרכזיות

השיר התחש
המשך השיר התחש
השיר התחש

כשאחד הופך לשניים, לשלושה, וחזרה לאחד, זה כואב, והלב נשבר. אך טבעי שמגיעה גם שאלת האושר. הנושא עולה בבית האחרון של השיר, והוא נדון בהקשר של אלוהים וחוקים.
אמריקאים לא רק מְפַנִּים תושבי איים לטובת פיצוצים. הם גם הגו חוקה עם זכויות אדם הומאניות, ובפרט הזכות לאושר:


“Life, Liberty and the pursuit of Happiness” is a well-known phrase in the United States Declaration of Independence.
https://en.wikipedia.org/wiki/Life,_Liberty_and_the_pursuit_of_Happiness

לא תחש בשאלות הגותיות, ולא כל דמות אחרת, אלא המשורר עצמו מתאבל על האהבה שאיננה, ונעזר בהוריו ובחבריו בשיר יפהפה ושלם, שמלהטט במחציות:

השיר שיעורין
השיר שיעורין

אבל הספר נחתם בביטחון זהיר בקיומו של אושר

השיר ״האלמנטרי״
השיר ״האלמנטרי״

עד כאן מסעי.
הפלגות הגותיות-רגשיות נוספות אפשר יהיה לשמוע מפי הדוברים בחגיגת הספר ביום חמישי 24.6.2021:

חגיגת הספר השקת השמש שרה למלכיור
חגיגת הספר השקת השמש שרה למלכיור

2 תגובות

  1. עבודתו של המשורר מעוררים רגשי חיבה ידידותיים-קפיבריים בתודה לבת-אליעזר.
    ההשפעה התיאטרלית ניכרת בשיר ‘פלאו’, כמעין סוליליקיו של נבחי נפשו של המשורר. בולט כי הלבטים משותפים עם הקורא, בדומה לפועלו המפורסם של המלט עם קהלו.
    הפלגתי איתך למחוזי האיים והתודעה, תודה רבה והמשך שירה איית מהנה!

  2. עמנואל יצחק לוי ה
    מתחברת לנושא הטבע, תיאורי החיות. משהו שנותן תקווה ויופי בעולם. אותן חיות תמימות מה היינו עושים בלעידהן? גם אני חשה צורך להגן עליהן,
    אהבתי את הפניה של המשורר, כמו בדיאלוג, למה שיקר לו, מה שמדאיג אותו. דברים שיש להם משמעות עבורו. נדמה שהכל תלוי בחסדו של הים. הים הוא מקום יפה ואפל. שיכול להפריד. להכאיב. אך האם פלאו שקעה? זהו מידע שמצריך חיפוש ובירור. אולי זה באמת משהו תיאטרלי כפי שחגית כותבת.
    ו עמנואל מחפש את הטוב בעולם השברירי. האם אפשר לראות אי כזה קטן מהירח? משהו כל כך מרוחק, מהבעיות שלנו ביום יום, משהו חלומי, אוטופי אולי?
    גם השיר מלאיה כפי שחגית רושמת כל כך יפה, כפי שהיא חוקרת את נימי השירים, רואה את הנסתר כמעט,
    יש משחקים בין האי והיש. זה מצביע על חפוש, חפוש להבין את העולם מולנו. ולא רק עיסוק בעצמנו. וגם הדאגה מפני אותם ארצות מפלצתיות שמאיימות על המקומות הקטנים, הפנינות שבאוקיאנוס.
    כמובן אפשר להסתכל על דברים אחרת, למשל בשיר תחש, האמנם אין לו תפקיד בעולם ? אולי לכל יצור בעולם יש תקפיד. ואהבתי את השאלות הרבות ששואל המשורר. עדיף לעסוק באמת בשאלות במקום בתשובות. כי יש הרבה שאיננו יודעים. מהי תורה ומהי אהבה. שאלות גדולות. שאלות על אושר ומקומנו בעולם. אולי בשביל זה יש חוקים, שיעזרו לנו לדעת מה אנחנו מרגישים או אמורים להרגיש. אחרת נסתובב בכאוס אין סופי. מבולבלים. אך בסופו של דבר החוקים האלו יכולים להביא להרס. אז מה עושים?
    השירים מעוררים מחשבות ותהיות על החיים, יש בהם משהו פילוסופי, לא קודר אך גם לא שמח, על התפר שבין הטוב ורע. הרי כולנו צריכים לשאוף להיות טובים, לא? לא משנה מה החוקים אומרים לנו

השאר תגובה

אנו שמחים על תגובותיכם. מנגנון האנטי-ספאם שלנו מייצר לעתים דף שגיאה לאחר שליחת תגובה. אם זה קורה, אנא לחצו על כפתור 'אחורה' של הדפדפן ונסו שוב.

הזן את תגובתך!
הזן כאן את שמך

five × two =