“יזהר הקונה” כלל משפטי מורשת המשפט האנגלי, שהקנה פרופסור דניאל פרידמן בשיעור הראשון בקורס “דיני חוזים” לתלמידיו בתחילת שנות השבעים, עדיין תקף. על רוכש מוצר או שרות חלה החובה לגלות זהירות בטרם יתקשר בעסקה מסחרית. ובהתאמה, יזהר הכותב טרם יוציא ספרו לאור.

שבוע הספר העברי הוא אירוע מסחרי, שנועד בעבר לאפשר לסופרים העבריים התפרנים לחשוף את פרי עמלם הממושך והמייגע בפני קהל קוראים. סופר, כמו איכר, הוא רק חוליה ראשונה בשרשרת שבסופה מגיע המלפפון לשוק והספר אל שבוע הספר העברי. לאחר שההוצאות לאור מקבלות את כתב היד לרשותן, לאחר הוצאותיהן בהפקת הספר, וקיזוז רווחים ממחיר הספר, מועבר הספר קצוץ המחיר למשווק, המעביר אותו בתורו, לאחר גיזום קל מהמחיר, לרשתות השיווק, המנכות ממחיר הספר את חלקן ברווח, ואף מעניקות הנחות נדיבות לקורא על חשבון הסופר, “מבצעי 1+1” או “4 במאה”. רק שקלים בודדים מכל עותק שנמכר נותרים בידיו המוכתמות בדיו של הסופר העברי.

כתשעת אלפים כותרים חדשים יוצאים לאור בשנה שעדיין יש בה רק 365 ימים! אובססיה לאומית אחזה בעם הסופר ,”כתוב כפי  יכולתך”. אם אינך מוכשר לכתוב אל תירתע, אם הוצאות הספרים מוצפות ואינן מקבלות את שכתבת, אל תיסוג לאחור, מאות בתי הוצאה לאור צצו כפטריות על רגל מזיעה, ואחד מהם ייטול את קובץ הוורד שהקלדת, בצרוף המחאה על סך מוערך של כחמישה עשר אלפי שקלים, ויסייע לך להדפיס את שמך באותיות בולטות על כריכת כרומו מבריקה. וכמה קוראים יקראו את מאות העמודים המודפסים שעליהם עמלת ובעלותם נשאת? ברוב המקרים כמה עשרות עותקים בלבד שיוענקו או יימכרו לידידים וקרובי משפחה.

 “ערב השקה”, כמו בר מצווה, אמור לסמל את הצטרפותו של הכותב לעם הסופר. על פי האקדמיה ללשון העברית השקה “הפגָשת דָבר בדָבר בנקישה, כגון כוסיות לפני השתייה, טֶקס הורָדת ספינה לים להפלגה הראשונה”. ובהשאלה, אם הספינה גולשת מהמבדוק לים כשנתזי שמפניה ניגרים מדפנותיה וקוערה צולל במים המלוחים, גם מרביתם של עותקי הספר החדש יצללו למעמקי המכלים הכחולים למחזור נייר.

פסטיבל המרכולת הכתובה הססגונית, שבוע הספר, מציג אלפי כותרים חדשים מידי שנה, אליהם מצטרפים אלפי כותרים משנים קודמות שהתיישנו במחסני ההוצאות לאור, וניתנת להם הזדמנות אחרונה לראות אור כיכרות לפני שיוצאו למוות על ידי הגליוטינה המודרנית, המגרסה.

על כן, יזהר הכותב,  מ. ש. ל  (מה שהיה צריך להוכיח).

את השפה העברית העתיקה הצילו משכחה סופרים, משוררים ,מחדשי לשון, מדקדקים, ועורכי עיתונים עבריים. העיקשות של האוחזים בקולמוס העברית, הייתה החייאת גוף גוסס שהסתיימה בהצלחה.

העברית חיה ונושמת, עלתה מאוב עברה הקדום, לתפארת עם ישראל. כל כך חיה העברית שהיא משתנה ומחליפה צורות ודרכי ביטוי, כטוב לשון הדוברים בה “ממש, מהמם, מדהים, קורע לגמרי, והעיקר מטורף”. כך, לאחר שיצאה העברית מחדר הטיפול הנמרץ, החליטה להשיל מעליה גם את נטל עברה כבד המילים. מנתח פלסטי סילק את קמטיה והיא כיום אינה זקוקה לשפה שהייתה פעם.

כי מקלדת לך סופר תהיה לנו, או המקור מספר ישעיהו: “כִּי יִתְפֹּשׂ אִישׁ בְּאָחִיו בֵּית אָבִיו שִׂמְלָה לְכָה קָצִין תִּהְיֶה לָּנוּ וְהַמַּכְשֵׁלָה הַזֹּאת תַּחַת יָדֶךָ.”

ובכן אני את מעט מהשפה העתיקה שקניתי חב למנהל בית הספר התיכון גאולה, שהגאולה העיקרית שהייתה גלומה באותו מוסד, היתה קרבתו אל חופי החול הצהוב ומי הים הכחולים. תלמידים שהעדיפו מרדנות נעורים, והופיעו בעקשנות בשער בית הספר במכנסי ג’ינס ולא בתלבושת אחידה, סולקו על ידי מנהל הגימנסיה למשך יום לימודים, והתייצבו בלשכתו למחרת היום בשעה 08:00 וציטטו בפניו בקול רם עשרה פסוקים מספר ישעיהו, או מעמיתו ירמיהו, לסירוגין.

בית הספר גאולה ,צילום מתוך ויקיפדיה. מאת מיכאלי, ייחוס, https://he.wikipedia.org/w/index.php?curid=1375615

אם היה התלמיד המפוחד משתנק ועוצר משטף הציטוט, סולק למשך יום לימודים נוסף (אותו בילה שוב על חוף הים), והיה עליו לשוב למחרת ולצטט עשרים פסוקים, וכך הלאה, עד שכעבור עשרות שנים משתרבבות להן מילים מספר ישעיהו, ומזכירות את קיומן העתיק ואת המנהל המחמיר אברהם וסרמן ז”ל, שזכותו  תעמוד לו בכך שאני שבוי עדיין בקסם עבריתנו הקדומה.  

ולרחוב גאולה עצמו. לאחרונה נסגרה חנות הספרים הישנים ביבליופיל, מקור לעותקי חוברות טרזן נדירות שכתב “יובב” בשנות השישים של המאה שעברה. למעשה, כפי שגילה חוקר התרבות הפופולרית אלי אשד, יובב הסתיר מאחוריו חבורת סופרים מקומיים צעירים, ביניהם עמוס קינן, ישעיהו לויט, שמעון צבר, דני הרמן, אלישע גת, וגם כמה בוהמיינים מחוגי “כסית”, ביניהם יוסף ספרה וצפרירה לוין (כיום סופרת). עורך הסדרה היה הסופר והמתרגם אהרון אמיר.

על פי ההודעות שעברו בשבועות האחרונים ברשתות החברתיות היה אוצרה הישן של החנות  למשיסה. הוא הועמד לרשות הציבור ללא תמורה, וחובבי חוברות וספרים נהרו לרוקן אותה.

החנות ביבליופיל ובעליה פנחס בימים טובים יותר. מקור התמונה easy.co.il

תגובה אחת

  1. תיכון גאולה והמנהל אברהם וסרמן מעלים אצלי זכרונות מאובקים,
    אני סיימתי את לימודיי שם בשנת 1979.
    זכורים לי משם עוד מורים מיתולוגיים ובראשם קנור המורה לביולוגיה,
    רול – פיסיקה, ברטוב – מתימטיקה, ואילנה פישמן שהייתה המחנכת של כיתתי.

השאר תגובה

הזן את תגובתך!
הזן כאן את שמך

עשרים − שלוש-עשרה =