בעשירי ליוני 2021 ימלאו שבעים ושבע שנים למשוררת הידועה יונה וולך, אילו הייתה חיה.
לציון המועד הנה הגיגים על שיר ידוע שלה, “יונתן”. למעשה השיר הראשון שלה שהתפרסם ונשאר אחד משיריה הידועים ביותר.

השיר “יונתן” פורסם לראשונה בגליון כתב העת הספרותי “עכשיו” מספר 10 בחורף 1964 כאחד מארבעה שירים, אבל הוא הרשים כל כך את המערכת שפורסם הראשון כהצגה ראשונית של שירתה של יונה וולך לקהל הקוראים.

כעבור זמן קצר ,שנה בלבד, פורסם השיר שוב בגליון מיוחד,גליון מספר 14 של “עכשיו” בסתיו 1965. לשלושה משוררים צעירים וולך יאיר והורוביץ ומאיר ויזלטיר. הוא פורסם שוב בקובץ השירה הראשון של וולך ” דברים”, הוצאת עכשיו, 1966. ולאחר מכן במקומות נוספים, ובהם בקובץ “תת הכרה נפתחת כמו מניפה”, הספריה החדשה לשירה, הוצאת הקיבוץ המאוחד/ספרי סימן קריאה 1992.
שיר מוקדם ואניגמטי זה הפך לידוע כל כך ששימש בסיס לכנסים ספרותיים שניתחו את משמעויותיו השונות.


את ההגיגים כתב המשורר שגיא אלנקוה בדרכו המיוחדת שאינה ניתנת לחיקוי.
נציין כבדרך אגב שהסופר המנוח יונתן בן נחום שהכיר את יונה וולך הצעירה טען שהשיר התבסס על שמו.
האומנם?

תחילה נביא את השיר בגירסתו המקורית מולאחר מכן שני תרגומים שונים שלו לאנגלית :

יונתן
מילים: יונה וולך

אֲנִי רָץ עַל הַגֶּשֶׁר
וְהַיְלָדִים אַחֲרַי
יוֹנָתָן
הֵם קוֹרְאִים
קְצָת דָּם
רַק קְצָת דָּם לְקִנּוּחַ הַדְּבַשׁ
אֲנִי מַסְכִּים לְחוֹר שֶׁל נַעַץ
אֲבָל הַיְלָדִים רוֹצִים
וְהֵם יְלָדִים
וַאֲנִי יוֹנָתָן
הֵם כּוֹרְתִים אֶת רֹאשִׁי בַּעֲנַף
גְּלַדְיוֹלָה וְאוֹסְפִים אֶת רֹאשִׁי
בִּשְׁנֵי עַנְפֵי גְּלַדְיוֹלָה וְאוֹרְזִים
אֶת רֹאשִׁי בִּנְיָר מְרַשְׁרֵשׁ
יוֹנָתָן
יוֹנָתָן הֵם אוֹמְרִים
בֶּאֱמֶת תִּסְלַח לָנוּ
לֹא תֵּאַרְנוּ לְעַצְמֵנוּ שֶׁאַתָּה כָּזֶה.

האזינו ליונה וולך מקריאה את השיר “יונתן”.

ובשני תרגומים לאנגלית

תרגום מ-Jerusalem Review no 10

,תרגום שני לאנגלית :

JONATHAN
I run on the bridge
and the children after me
Jonathan
Jonathan they call
a little blood
just a little blood to top off the honey
I agree to the pierce of a tack
but the children want
and they are children
and I am Jonathan
They lop off my head with a gladiola
stalk and gather my head
with two gladiola stalks and wrap
my head in rustling paper
Jonathan
Jonathan they say
forgive us really
we didn’t imagine you were like that
© 1966, Yona Wallach

From: Dvarim (Things)
Publisher: aKHSHAV

© Translation: Linda Zisquit
From: Wild light
Publisher: Sheep Meadow Press, New York, 1997, 1-878818-54-6

יונתן ואני, מאת שגיא אלנקווה

יונתן הרץ על הגשר הוא עולמה הוורבלי במוצהר של המשוררת שנס מהילדים התוקפניים שסביבו שהם סימני הפיסוק.
סימני הפיסוק מנסים להשתלט על יונתן והוא לא רוצה לתת להם הוא רוצה לרוץ במרחבים הגדולים האינסופיים.
ילד ב ניזכר בגימטריה כמו דם
אין סימני פיסוק נינוחים, יש שעת אפס מבוישת שמאגדת הכול, המציאות עייפה ומלאת שכחה נזרעת כתרים, מדממת עצמה בלי דעת,
גלדיולה 88 בגימטריה
שמן הזית פלוס היונה
888
ממש טין שמבקש להחצב העולם, תיאבון גדול מהול ביאוש.
יהונתן ודוד מהלכים תמיד פצועים פגועים בסך סיפורי המקרא, בשפה עשירה ממאנת להברות קהויות בצבע שחקים, היולית, והנה הם נפרצים במעשה סקסואלי מביך, בתפילה להיוושע מהבשר, מהגוף.
בתוך המעשה הספרותי.
בקשה לנקום בילדות שלא נפרעה ואין נקמה כי דבר לא נפרע. קיום סיזיפי שמדבר מתוך יצירה ספרותית שכבולה כתמונה על קיר למאכלת הנשרים.
האהבה הגדולה של הילדים הזו תמיד מתוך מרדף מתוך נהייה גדולה מאוד שמבקשת לכלות את עצמה. 
יונתן הרץ על הגשר הוא עולמה הוורבלי במוצהר של המשוררת שנס מהילדים סימני הפיסוק

ובעולם שמתהדר על גבי קן השחק ומתחבט בהטלת פתיתי הפרוטה הנחושתית מטה-
במה שמסרב להפרש בקיפולי האקורדיון של כיסופי הלב, החוויה שתמהה לגבי טיבה ומקומה, הנקודה שממנה מתמרים מבני שיר, מבקשים לכבשה ואינם אלא נחיל אבוד כשביל חלב עצום ורפה.
הילדים מבקשים סליחה מיונתן. לו הכירו אותו כראוי היו קוטמים את ראשו עם ענפי שיח קודם אולי. וגם מתנצלים באמת מהגשר מהמקום ההמוני והנעדר, האמנם? נראה שזה מקום מעורר קנאה אצל הדובר בשיר, כלומר השיר מתעד נרקיס פנימי אזוק ופורץ כסיות הפלדה שלו, דבר מפורק, וגם מבט בוגר לגמרי שכופה על עצמו ראיה ילדית, מעין עצמיות מפורקת, פעורה. תרפייה וגם קלבסה סרוחה שממשיכה הזדחלות חבוטה ונחבטת בגוון חלוד. אכן תרפיה, ילד, דם, יונתן פחות יונה היקרה 445, הנה אני יונתן וקצת אשר על ליבי הוסר, נגרע משמי. 
עזבו אותי סימני פיסוק. הרסתם ורצחתם מספיק תניחו לי לבדי.

יונה וולך ,ויקיפדיה

השאר תגובה

הזן את תגובתך!
הזן כאן את שמך

3 × 2 =