אלי אשד, יו״ר יקום תרבות, ממליץ על
הספר "העם המחוצף בכפר הגלובאלי"
ממליץ מאוד על ספרו של חוקר השואה פרופסור יהודה באואר "העם המחוצף בכפר הגלובאלי" שקניתי בשבוע הספר בדוכני הוצאת "נהר".
קראתי גם את ספרו המצויין הקודם של באואר באותה הוצאה, "העם המחוצף", שהוא סיכום די סופי כנראה של מחשבותיו של באואר על נושא השואה וההיסטוריה היהודית, לאחר כשבעים שנים של מחקר. שני הספרים מעולים.
הספר הנוכחי הוא סיכום של מצב העולם כפי שבאואר ראה אותו בשנת 2018, כשהיה בן 92, מהפרספקטיבה של אדם שראה הרבה מאוד בחייו באופן כללי, ושל היסטוריון וחוקר שואה בפרט. מן הסתם סיכום כזה מתיישן מהר, ולמעשה כבר התיישן בימים אלו כשבנימין נתניהו כבר אינו ראש הממשלה. ועדיין, התובנות של באואר על מדינות כמו הונגריה ופולין, שהפכו לדיקטטורות, ושמנסות בהצלחה גוברת והולכת לשלוט על חקר העבר וחקר השואה בתחומן, תוך שהן מקבלות סיוע מממשלת ישראל, הוא מצמרר. הספר באופן כללי הוא אחד הספרים המועטים שקראתי בשנים האחרונות שבאמת מלמד, ואף פוקח עיניים, לגבי ההווה שבו אנו חיים, וההשלכות שיהיו לו על העתיד שבו נחיה.
חגית בת-אליעזר, שגרירת יקום תרבות לאירועים, ממליצה על
הסרט "העד הבלתי נראה"
הסרט, המוצג בימים אלה בבתי הקולנוע, הוא סרט איטלקי משנת 2018. כפי שכתוב בביקורות על הסרט, זהו העיבוד האיטלקי לדרמת המתח הספרדית "אורח בלתי נראה" של אוריול פאולו משנת 2016. העובדה הזאת, שנודעה לי אחרי הצפייה בסרט, יכולה להסביר במשהו את התחושה שהייתה לי במהלך הצפייה, שהסרט אינו אחיד במתח הדרמטי, ובעיצוב הדמויות. אפשר לְדַמּוֹת את חווית הצפייה לטיסה עם הרבה כיסי אויר, בהם הסרט והצופה יחד איתו נופלים, ואז חוזרים ועולים, אך האכזבה שבנפילה נוכחת לאורך הטיסה-צפייה.
אדריאנו דוריה – איש עסקים עשיר, מפורסם, ונשוי – מואשם ברצח המאהבת שלו. הוא נפגש עם עורכת דין נודעת כהכנה למשפטו, ואחרי כמה סבבים של שקרים, הנאשם מתוודה על האמת. דרך החקירה של עורכת הדין חכמה, מרתקת, מוצלחת ביותר, וזאת מעלתו הגדולה של הסרט. ההערכה כלפי עורכת הדין מתעצמת עוד יותר, כשנודע לאחר החקירה, שהיא לא מי שחשבנו. הנאשם מופתע לרעה מהגילוי, בזמן שהצופים מופתעים לטובה.
קשה לחבב את נאשם. הוא לא מפגין חיבה כלפי המאהבת בשום שלב של מערכת היחסים ביניהם. רצח המאהבת נתפס כגס ואלים, כי לא מחויב המציאות. הנאשם מעורב בתאונה וגורם למותו המיותר של נהג צעיר ומתוך יהירות גסה מתפתל בין שקר אחד למשנהו בתקוות-שווא לחמוק מעונש על שני פשעיו. רצח המאהבת מוצג בסרט כראשי, ורצח הנהג מוצג כמשני, וההבדלה הזאת בין מות למות של חפים מפשע לא נוחה לצופים, ונוגדת קוד מוסרי פנימי.
והנה היציאה מכיס האויר: השפה האיטלקית נעימה לאוזן, הנופים האירופיים יפים, והאמת הרי יוצאת לאור. ומעל לכל, כפי שכבר אמרתי, עורכת הדין החכמה, המפתיעה.
נראה שהמשחק של עורכת הדין הציל את הסרט, יחד עם יופי האקלים האיטלקי. תודה על ביקורת שקולה ומחושבת!