שאיפה לגבהים

איליה בר זאב בעברו היה מורה לחינוך גופני, מרכז מגמת אתלטיקה בבית ספר למאמנים בווינגייט, ואירגן מרתונים של ריצה. הוא פירסם את ספר שיריו הראשון בהיותו בן 75, ומאז פירסם עוד חמישה ספרי שירה. משה גרנות סוקר את ספרו החדש ביותר, “אינטימיות”, ומוצא שיש סיבה להתפעל מהמשורר הנמרץ.

המערכת

על ספר שיריו של איליה בר-זאב “אינטימיות”, עיתון 77, 2021, 59 עמ’

הענקתי לרשימה הזאת על ספר שיריו החדש של איליה בר-זאב את הכותרת “שאיפה לגבהים”, כי מדובר ביוצר שלא מסוגל להסתפק בפחות ממצוינות.

בר-זאב הוא מבכירי עולם החינוך הגופני בארץ. מאמן ריצה, אתלטיקה קלה, כדורסל – השתתף כמאמן באליפויות בינלאומיות. האיש שהמצוינות הייתה כל חייו נר לרגליו, בחר בגיל 75 (2010) להתמודד עם תחום שעל פניו איננו משיק לעולם הפיזי שהוא היה כל כך מומחה בו – תחום השירה. וכמו שהצטיין בעולם הספורט, מסתבר שהוא מצטיין (ועוד איך!) בעולמה של המוזה והשירה.

מתוך חמשת ספרי השירים שקדמו לספר שלפנינו (פרסום ראשון, כאמור, ב-2010) אני קראתי רק את “בעקבות הזמן השרוף – בלז’ץ” (עיתון 77, 2020), והתרשמתי מהעוצמה של השירים ומהידע חובק עולם שהמחבר שולט בו. השירים, המתארים את עולם הזוועות של בלז’ץ, שם נרצחו חצי מיליון יהודים, משובצים בתבניות של הפרלודים של שופן – עולם התרבות, שבא לידי ביטוי במוסיקה הנפלאה, מעומת בברבריות של חולצי שיני זהב מפיותיהם של הנרצחים, בני אותו העם שממנו יצא הגאון שופן.

בספר “אינטימיות” אנו פוגשים כתיבה שונה לגמרי, אבל גם כאן פוגש הקורא מנעד רחב מאוד של השכלה חובקת עולם. כידוע, יוצר גדול לעולם יראה אופקים רחוקים אם הוא עולה על כתפיהם של קודמיו. אזכיר כאן טעימה מהידע הזה: אישים; מקומות; ומובאות (בסדר הופעתם בשירים) – מונה ליזה בפסיפס שבציפורי, “קשר לאחד” (קריאות האישה המוזרה בחוצות ירושלים), נשיאים, רוח (משלי כ”ה 14), “ימי הרדיו” (סרטו של וודי אלן), אדית פיאף, “שירה”, “הנה האש והעצים” (עגנון), גאיטרי (אלה הינדית, בת זוגו של ברהמה), המשורר הפורטוגלי לואיס וא דה כמואס, “קח את הבשר ואת המרק שפוך” (שופטים ו’ 20), ים תטיס, “אל תעזביני” של זאק ברל, “סרך היחד” (מגילת ההודיות ממדבר יהודה), אבן העזר (שמואל א’ ז’ 12), מים מאררים (במדבר ה’ 18), שלחי לחמך… על פני המים (קהלת י”א 1), הרומן של ז’וזה סאראמאגו “על העיוורון”, האם תמנו לגווע (במדבר י”ז 28), אספסיאנוס, איסתמוס, סיזיפוס, “המדינה זה אני” (לואי ה-14 בפני הפרלמנט הצרפתי), “אחריי המבול” (אמרתו של לואי ה-15), נאפפליו (עיר ביוון), כרע שכב (במדבר כ”ד 9), אפרודיטה, זאוס, הרקולס, הרה, קרונוס, פוסידון, יאנוס פאריוס (זמר יווני), אבזונים (חיילי משמר יווניים), “חצי ירח מתמודד עם הזמן האבוד” (מרסל פרוסט). במדור “קצרים” אנו מוצאים 11 שירים שבכותרתם פסוק מקראי כמוטו שהולם את הטקסט. לא אוגיע את הקורא בפירוט, אבל בהחלט ראוי לקרוא ולהתעמק בהקשר.

ועתה נציץ לשיר האהבה מפעים הלב “ידיים סדוקות וברבור” (עמ’ 23): האהובה מדומה לאלה הינדית גאיטרי, זוגתו של ברהמה בורא העולם, אלילת הספר והמרפא, אלילת החינוך היושבת על פרח הלוטוס, סמל השפע והעושר. ובמילות השיר: “כאלה גאיטרי את מפזרת פלומות רכות על פרחי / הלוטוס. / … ספר החיים פתוח בידך לכל דורש דמך”, ובניגוד לאלה “ברבור שחור במי אגם עכורים”. השיר מסתיים באקורד מרגש “ידיי הסדוקות מבקשות ללטף עצבויות שלך”.

בשיר “לא ניפגש?” (עמ’ 29) בתוך המדור השני “את ואני – דו-שיח” האהובה משבחת את כושר ההישרדות של האהוב, וזה עונה “קוטב המוות וקוטב החיים התעמרו בי / בכל המלחמות”. ברור שלא מדובר רק במשבר בריאותי, אלא בחוויות הקשות שגברים חווים באזור המסוכסך שלנו. האהובה נמנעה ברגעים הקשים אפילו ללטף אותו, ועתה היא שואלת “לא ניפגש?”. לכאורה, שאלה רטורית – הרי אחרי משבר מעורר דאגה המפגש הוא בבחינת הכרח – אלא שהאהוב מעיר “סדקים לא החליפו שברים”, והקורא מוזמן לחפש משמעויות.

השיר “אדם וחוה” (עמ’ 19) מרמז על דרכיה הנפתלות של האהבה: האל העלים אחת מצלעותיו של הדובר, כלומר היא חלק ממנו, והוא במרדף אחרי הצל שלה “כדי להשביע רעב”, אבל “תמיד בדרך המלך שהיא צדדית ופוגעת בי לעוזבך”. סלע מפריד בין השניים, אבל היא משב רוח שבאה לסעור בו: “ובאת במישור הרוחות לסעור בי”.

אביא במלואו את השיר הקצרצר “לך ברח” (עמ’ 52), שהמוטו שלו הוא הפסוק המפורסם מספר עמוס “חוזה לך ברח…” (עמוס ז’ 12):

ברחו!

מהמולת הקניונים מהערים המוארות,

ממגדלי הקלפים.

ראו את “ספינת המדבר” – גמלים מלחכים בערוצי הנחלים.

היאחזו בזיזי הסלעים, לטפו בעין רעבה את

הנוף הנשי בגבעות המקומרות.

קשה לקבוע, כמו המחבר, שלהיות כמו הגמלים בערוצי הנחלים עדיף על פני התקהלות בקניוני העיר, ועל כן הוא מוסיף “צבע” המוכר לכל מי שהתאמן ביחידה קרבית בהסתערות על גבעות שקיבלו כינויים מדימויי קימורי גוף האישה: “לטפו בעין רעבה את / הנוף הנשי בגבעות המקומרות”.

הקובץ שלפנינו גדוש באמרות הנראות על פניהן כאבסורדיות, האנשות מוקצנות, אוקסימורונים, סינאסתזיות. הרי דוגמאות אחדות: “זמורות משתוקקות לתרדמה ארוכה”; “עשבית הפרא עורגת לאור חוזר” (עמ’ 9); “מגדלים / מגביהים עוף” (עמ’ 10); “שישו ושמחו במחול / המגפות” (עמ’ 11); “אפילת היום” (עמ’ 13); “לאט לאט אני חושב כמו דולפין” (עמ’ 14); “שלפי חמניות / נאספים לקוביות ענק”; “להיניק דור של טומני זרעים” (עמ’ 15); “דרך המלך שהיא צדדית” (עמ’ 19); “מה יש בקדושת עגלות עמוסות בקניונים / בזמן קורונה?”; “תופרים דממה דקה” (עמ’ 20); “מצאת איך להכאיב עד כדי / הנאה” (עמ’ 34); “אני חשה את השקט שלך ברעש מצמית” (עמ’ 35); “חצי ירח / מתמודד עם הזמן האבוד” (עמ’ 53); “המצדה שולחת נצנוצי תקווה” (עמ’ 56).

רוב השירים בקובץ הם הגותיים מאוד, ודורשים מהקורא כובד ראש. אבל לא חסר גם שיר שנמצא בו שמחת חיים פשוטה – העונג שמאכלים טובים ואווירה טובה מעניקים לאדם. המחבר מתאר איך ירד אל מתחת למפלס הרחוב באתונה אל הכוך של “הדוקטור”:

איני נסתר כל כך, רק נרעב לפרוסות דיונון בגריל,

דגים פריכים מטוגנים,

חלקי בשר מכל באי תיבת נוח, ובחולשת הלב –

צלעות כבש…

עם הסלט היווני והגבינה מעל, יוגורט עם חבושים, אוזו עם קוביות קרח,

סופגניות בקינמון ודבש.

לשבת בינות לחביות עץ רוויות יין הבית –

לראות את “הדוקטור” בחלוק שהיה פעם לבן, שמח בחלקו.

לשמור על ראש במעלה המדרגות בדרך אל

סמטה גשומה.                      

(“בכוך של ‘הדוקטור'”, עמ’ 48)            

בספר יש ארבעה מדורים: “הישימון חי, שיטפון בא ועובר”, “את ואני דו-שיח”, “ניחוח יווני”, “קצרים”, ואלה שונים אחד מהשני גם בצורה וגם בתכנים. “אינטימיות” הוא קובץ שירים ייחודי מאוד, שירים בעלי היגדים ומסרים המגלים טפח, ומכסים טפחיים – קרקע פורייה לחוקרי ספרות, ורשימה זאת רק רמזה על מה שמצפה לאוהב השירה מקובץ מיוחד זה.

קראו גם:

איליה בר זאב בלקסיקון הספרות העברית

איליה בר זאב בויקיפדיה

איליה בר זאב רץ אל השירה

ראיון עם איליה בר זאב מייסד מרתון טבריה