תקציר הסרט
אורי רותם, מעריץ נלהב של ספרי “תמונות יפואיות” שכתב מנחם תלמי, יוצא למסע מרתק שבו הוא מפיח חיים בסיפורי יפו ומפצח את קסמם. הוא מחפש את הדמויות מהספרים, ונפגש עם הגיבור האמיתי שלו, העיתונאי, הסופר, והאגדה, כדי לשמוע ממנו כל מה שהוא יודע על יפו של שנות השישים, ועל הג’מעה מאז. לבסוף הוא מלקט את שברירי הראיון האחרון עם תלמי, שהלך לעולמו ב-2018.
הביקורת
“מר אשד”, צרחה עלי האישה בעלת השיער הצבעוני והעיניים הרושפות כאשר הגשתי את הסלולארי שלי לבודק באולם הסינמטק, “ההקרנה הזאת היא רק למוזמנים ואתה לא הוזמנת. אתה לא מישהו שאני אזמין אותו לסרט כלשהו לך מכאן !!”.
האישה עם השיער הצבעוני נראתה מאיימת ונחושה להגיע אף לאלימות. בלחש שאלתי את הבודק “מי זאת?”. “זאת הבמאית של הסרט דבורית שרגל”, הוא ענה.
כאשר הצלחתי להיכנס לבסוף להקרנה – לא דבר פשוט, הבודק נראה כמאוים ונעץ בי גם הוא מבטים נרגזים, אבל אני מנוי של הסינמטק וזה מה שקובע ולא גחמות של הבמאית – התברר שזאת אכן היא.
לאחר חיטוט בזיכרון בניסיון להבין מה אישה לא ידועה לי רוצה ממני, ומאיפה היא בכלל יודעת מי אני נזכרתי: פירסמתי כמה מאמרי ביקורת על סרטיה ב”יקום תרבות”. הם כמסתבר הרגיזו אותה מאוד.
יש להודות שזאת לא תופעה יוצאת דופן אצל יוצרים שקוראים ביקורות.
ובכן, כמבקר אני משתדל להיות ללא משוא פנים. להגיד מה מוצא חן בעיני ומה לדעתי יכול היה להיות טוב יותר בסרט. אם זה מרגיז במאים חבל מאוד, אבל מצד שני תחשבו על זה כך: האם הייתם מעדיפים שלא אתייחס כלל אל סרטיכם, או שיגידו עליהם רק דברי חנופה כדי שהיוצר חלילה לא יעלב?
עכשיו לסרט עצמו: אני מעריץ וותיק של מנחם תלמי, ופירסמתי עליו כמה רשימות באינטרנט, אז כמובן שאני שמח שיש סרט תעודי עליו ועל יצירתו. הסרט נעשה במשך זמן רב בתקציב קטן ביותר, והקרנתו עוד נדחתה עקב הקורונה.
עבורי זה היה תענוג לצפות באורי רותם, גיבור הסרט, החובב הגדול של “תמונות יפואיות” של תלמי – אותה סידרת סיפורים הומוריסטיים מפורסמת על עולם הפשע ביפו – עוקב אחר הסופר ואחר הדמויות שמאחורי הגיבורים הבדויים שלו, שמדי פעם התבססו על אנשים אמיתיים מאוד. למשל “חיים הזורק החוצה”, האיש אדיר הכוח הזורק אנשים שתויים ממועדוני הלילה, שמתברר מהסרט שהתבסס על דמות אמיתית בהחלט.
שאפו לרותם שגם מימן את הפקת הסרט מכיסו שלו.
פה ושם הסרט אף העלה חיוך על שפתי, בסיפורי יפו האותנטית והבדויה הזאת שיצר תלמי.
אבל מצד שני …כמבקר יש לי גם כמה בעיות עם הסרט, שבהחלט אינו מושלם.
לפעמים זה מסיבות שאינן קשורות ליוצריו. השיחות בסרט עם תלמי למרבית הצער אינן מעניינות באמת.
הסופר נראה כמשועמם וחסר חיות כשהוא מדבר על סיפוריו היפואיים, וזה פוגם. אני יכול להעיד שגם אני ראיינתי את תלמי, שנים קודם לכן, על אותם סיפורים, וגם אז הוא נשמע משועמם. לעומת זאת, כששאלתי אותו על ספרים מוקדמים שלו, על ימי מלחמת העצמאות, וספרים לנוער, היה לו הרבה מה להגיד.
המסקנה שאני מסיק היא שתלמי לא באמת התלהב מכך ש”התמונות היפואיות” נחשבות לפסגת יצירתו, ובעמקי ליבו העדיף ספרים אחרים, אבל נגזר עליו להיות קשור תמיד בעיני הציבור עם ה”תמונות היפואיות”, ושאר יצירתו נשכחה.
התוצאה היא שהדמות של הסופר היוצר, שיכול היה לספר ליוצרים סיפורים עסיסיים על יפו כפי שהכיר אותה, וכפי שלא הייתה מעולם, אבל הייתה כשכתב עליה, ואולי גם להוסיף איזו תמונה יפואית חדשה להנאתנו, היא חיוורת בסרט. אבל, זאת לא אשמתם של היוצרים, שהיה עליהם לעבוד עם מה שהיה בידיהם.
מצד שני, יש לי בעיות עם הראיונות שאותם הביאו היוצרים עם מומחים שדיברו על תלמי ושפתו המיוחדת – מרדכי נאור ורוביק רוזנטל, שאכן היה להם מה להגיד, אבל כל מה שיש להם להגיד בסרט זה פחות או יותר מה שהם כבר כתבו במאמרים שפירסמו על תלמי. נאור במגזין “העין השביעית”, ורוזנטל בבלוג שלו, דרכם הגיעו אליהם יוצרי הסרט. כתוצאה מתעורר הרושם שבעצם כל מה שהיה להם להגיד על תלמי מלכתחילה היה כבר באותן רשימות. האם לא יכלו שני המומחים האלו להרחיב ולהעמיק על תלמי, יצירתו, ושפתו המיוחדת, מעבר למה שכבר כתבו באינטרנט, עבור הצופים בסרט?
היה גם ראיון מיותר עם מסעדן יפואי שהוגדר בידי תלמי עצמו כדמות מ”התמונות היפואיות”, אבל התברר שהאיש מעולם לא קרא, ובעצם אינו יודע דבר על התמונות היפואיות, ובענייני עולם הפשע הפיקנטי של יפו העדיף לא לדבר. השיחה עימו בסרט הייתה חסרת עניין, ולמעשה לא רלבנטית לנושא הסרט. עדיף היה למחוק את הדקות המיותרות עם המסעדן הזה, ובמקום זה להוסיף עוד כמה דקות על יצירתו המוקדמת של תלמי.
סך הכל הסרט הוא ראוי בהחלט, והייתי שמח שיעשו עוד סרטים מסוג זה על סופרים אהובים כמו שרגא גפני, יגאל מוסינזון, ואחרים. אבל, עם עריכה טובה יותר הוא יכול היה להיות טוב יותר.
ראו עוד:
אלי אשד על סדרת הטלויזיה “תמונות יפואיות”
המשורר של עולם הפשע של יפו: אלי אשד על מנחם תלמי
![Pinterest](https://pinterest.com/pin/create/button/?url=https://www.yekum.org/2021/04/%d7%a2%d7%9c-%d7%94%d7%a1%d7%a8%d7%98-%d7%a2%d7%9c%d7%99%d7%9c%d7%95%d7%aa-%d7%aa%d7%9c%d7%9e%d7%99-%d7%94%d7%9e%d7%a0%d7%92%d7%91-%d7%95%d7%97%d7%99%d7%99%d7%9d-%d7%94%d7%96%d7%95%d7%a8%d7%a7/&media=https://www.yekum.org/wp-content/uploads/2021/04/מנחם-תלמי-שרגל.jpg&description=המלצה על הסרט "עלילות תלמי המנגב וחיים הזורק החוצה" של דבורית שרגל ואורי רותם, על הסופר מנחם תלמי וסיפורי ה"התמונות היפואיות" שלו.){kind=link}
תגובת דבורית שרגל בפייסבוק :
Dvorit Shargal
שקרן נקלה. תתבייש לך. גם בור וגם שקרן.
וכן, אתה לא מוזמן לאירועים שלי.
אתה רצית להיכנס בלי כרטיס, כדרכך, הרי גם ל”לילבס”, סרט למוזמנים בלבד נכנסת כגנב במחתרת. חבשת כובע כדי שלא אזהה אותך.
כמעט הרבצתי לך, אה?
איכס.”
Eli Eshed
אם זאת אכן דבורית שרגל אז עכשיו אני מתחיל להבין . ללילבס אגב נכנסתי בהזמנתה של שותפה של דבורית שרגל במאית בפני עצמה שרצתה שאראה את הסרט. ולא ידעתי שכאשר אני חובש כובע אז לא מזהים אותי. צר לי על העוינות העמוקה בעבור לא כלום בסך הכל ביקורת על סרט. קחי את זה בקלות דבורית החיים קצרים ולא שווה לבזבז אותם על שינאה.
בסך הכל זאת תגובה מקובלת גם בעולם הספרות והאמנות .מבקרי שירה וספרות ואמנות וקולנוע רגילים לעוינות של יוצרים וסופרים ואמנים וקולוענים שמרגישים את עצמם מבוזים בידי תשומת לב אם היא לא סימפטית מספיק כדרישתם. אחר כך מפתחים נגד המבקרים תיאוריות קונספירציה שהם חלק מברנזה’ שהיא עויינת כלפי היוצר וכו’ .המבקרים אפילו לא מקבלים על זה תשלום כהלכה משום כך פחות ופחות אנשים טורחים היום לכתוב ביקורות רציניות .בשביל מה ? התוצאה היא שיוצרים פועלים היום בואקום כמעט מוחלט של אדישות.
ורד ק. קרן בפייסבוק :
Eli Eshed
אני חייבת לומר לך שמאוד מאכזב שאדם שרואה עצמו אדם תרבותי ובעל דעה ענינית בעניין סרטים ותרבות מוצא לנכון לפתוח רשימה בהכפשה של הבמאי בעניין שאין לו כל קשר לסרט המבוקר.
זה מקטין אותך. לא את מי שתקפת.
ורד ק. קרן לא דווקא זאת סיטואציה דרמטית שתורמת לעניין של הקורא בקריאת הרשימה יותר מפתיחה שיגרתית על סרט כזה וכזה על חייו ויצירתו של יוצר זה וזה שחלק מהקוראים אף לא שמעו עליו.בחוגי התקשורת זה נקרא “DRAMATIC HOOK “, ובמקרה הזה אישה זרה בעלת הופעה מוזרה ( שיער ירוק ) שמתנפלת באלימות מילולית ומסיבות לא ידועות על המבקר. זה יוצר מתח עניין וציפיה אצל הקורא לקריאת שאר הרשימה ( הדרמטית הרבה פחות ) ובכך הושגה מטרת הכותב. נזכיר שהמבקר מאיר שניצר השתמש בשיטה דומה לפני שנים כאשר פתח ביקורת סרט שלו בתיאור איך דודו טופז התנפל עליו ושבר את משקפיו בהקרנת אותו הסרט לפני שניגש לביקורת הסרט עצמו.
צריך להבין שדעתו של יוצר על יצירתו וגם דעות חבריו הן חסרות כל ערך בגלל חוסר האובייקטיביות שלהם היוצר לא יכול לראות ממטר לגבי היצירה שעליה עבד שנים והמקורבים יגידו לו רק מה שהוא רוצה לשמוע כדי לא להסתכסך .. רק דעתו של מבקר מיקצועי במגזין מיקצועי היא בעלת ערך ורלבנטית בעת ניתוח של יצירה.
ורד קרן בפייסבוק :א.
למיטב הבנתי התפקיד של המבקר אינו ליצור דרמה. זה התפקיד של הבמאי.
התפקיד של המבקר הוא לתרום לקורא ידע ועומק שאין לצופה או לקורא.
ב.
מה שאתה אומר זה שכדי ליצור פתיחה דרמטית לדברים שכתבת אתה מכפיש את היוצר.
כדי לרכוש את לב הקורא לדברים שכתבת בהינף קולמוס ללא כל הוצאה (מהתגובות כאן מתברר לי שאפילו לא בעבור כרטיס כניסה), על יצירה שלוקח לפעמים שנים ליצור בסכומי עתק (לא מתייחסת ספציפית ליצירה עליה כתבת כאן), אתה מכפיש את היוצר שזו יצירתו ופרנסתו, ובלעדיו למעשה לך לא היתה זכות קיום.
מזכיר לי את המשל על הסרטן והתנין.
תפקידו של המבקר גם להנות את הקוראים ולא רק ללמד אותם .ואני שמח שהיצלחתי לעשות זאת במה שאינו הכפשה ( מישהי שטוענת שהיא דבורית שרגל שמגיבה כאן לא הכחישה כלל את קיום האירוע) אלא הומור. הנה כך כתב לי עכשיו אחד הקוראים “:ללא קשר נהניתי גם מקריאת הביקורת שכתבת על ביקורך בסרט על מנחם תלמי בעל תמונות יפואיות ועל התקרית המשעשעת “תקרית הבימאית” .
חג עצמאות שמח.
ג’ימי לבינסון – בית שץ”
הנה הקורא הבין שהיה כאן הומור .לגבי טענתך שהייתה כאן הכפשה .הכפשה זאת הוצאת פרטים לא נכונים אבל מי שטוענת שהיא דבורית שרגל לא הכחישה כאמור דבר מהנאמר. מצד
שני את טענת שאני שיקרתי על סמך דבריה שכביכול לא שילמתי כסף לכרטיס . ובכן מהנאמר ברשימה עצמה כבר היית צריכה להבין שאני מנוי לסינמטק. ואחרת איך יכולתי לצפות בסרט שעליו כתבתי ביקורת ? קצת מוזר לא ? דהיינו אם היה מישהו שהכפיש והביא פרטים לא נכונים זה היה מי שטוען /ת שהוא/ היא דבורית שרגל והביא/ה פרטים לא נכונים לגבי האירוע. לעצם העניין דבורית שרגל שאני בהחלט חושב שהיא יוצרת מוכשרת לא ידעה כלל על מה דנתי בדיוק עם הבודק , בסך הכל ראתה מבקר לא חביב עליה ומייד הרימה קול זעקה למען ידע כל העולם על חוסר חיבתה ללא סיבה מיוחדת. אני חושב שסך הכל זה היה אירוע משעשע והוא הוסיף עבורי לאווירה הסוריאליסטית של הסרטששמו ששמו הרלבנטי מאוד במקרה זה “עלילות חיים הזורק החוצה ” תרם לאווירה הכללית.
לגבי טענתך שמבקר צריך ללמד ולהיות אינפורמטיבי אני מסכים עימך ואת מוזמנת לקרוא את מאמרי על דבורית שרגל שייתכן תסכימי עימי שהוא אינפורמטיבי ביותר :לאן נעלמה אפריקה:
https://www.yekum.org/2016/07/%D7%90%D7%A4%D7%A8%D7%99%D7%A7%D7%94-%D7%A9%D7%9C-%D7%93%D7%91%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%AA-%D7%A9%D7%A8%D7%92%D7%9C-%D7%9C%D7%90%D7%9F-%D7%A0%D7%A2%D7%9C%D7%9E%D7%94-%D7%90%D7%A4%D7%A8%D7%99%D7%A7/
ורד קרן בפייסבוק :א. לא טענתי ששיקרת – איני יודעת איך הגעת למסקנה הזו.
ב. אתה באופן מגוחך חוזר על זה שמי שמגיבה רק טוענת שהיא דבורית שרגל. במקרה אני יודעת בודאות שזו היא. אני מכירה אותה מכאן מהפייס והייתי בסרטיה ופגשיתיה בהם..
ג. העובדה שיש קהל לדחקות ע”ח אדם, כל אדם, ובמיוחד יוצר במקרה הזה, כי זה עניננו כאן, לא עושה את זה תקין או מכובד.
ורד קרן :ובהמלצתך קראתי את ביקורתך על “סיאה” ואכן יש בה ידע רב וביקורת על הבמאית שלא הביאה בסרט את ההיבטים שמענינים אותך. אלא שברור שהנושאים שמענינים אותך הם לא אלה שענינו אותה.
ביקורות הם תמיד הראייה של המבקר איך הסרט היה צריך להיות.סך הכל זאת תגובה מקובלת גם בעולם הספרות והאמנות .מבקרי שירה וספרות ואמנות וקולנוע רגילים לעוינות של יוצרים וסופרים ואמנים וקולנוענים שמרגישים את עצמם מבוזים בידי תשומת לב אם היא לא סימפטית מספיק כדרישתם. אחר כך מפתחים נגד המבקרים תיאוריות קונספירציה שהם חלק מברנזה’ שהיא עויינת כלפי היוצר וכו’ .המבקרים אפילו לא מקבלים על זה תשלום כהלכה משום כך פחות ופחות אנשים טורחים היום לכתוב ביקורות רציניות .בשביל מה ? התוצאה היא שיוצרים פועלים היום בואקום כמעט מוחלט של אדישות.