ארנסט המינגוויי כותב על חוויות אמיתיות שחווה במלחמת העולם הראשונה.

נכתב ופורסם בשנת 1923 בקובץ “בזמננו” ובקובץ “שלושה סיפורים ועשרה שירים”.

עטיפת in our times של המינגוויי

הדרך לחזית*

כולם היו שיכורים. כל סוללת התותחנים היתה שתויה, צועדת לאורך הדרך בחשכה. היינו בדרכנו לשמפניה. הסגן המשיך לרכוב על גבי סוסו בשדות, “אני אני שתוי שפוך לגמרי mon vieux אני אומר לך”, היה מדבר אל הסוס.

הלכנו לאורך הדרך כל הלילה באפלה, והשליש המשיך לרכוב לצד מטבח השדה שלי ואמר “אתה צריך לכבות את האש, זה מסוכן. אפשר יהיה לזהות אותנו”. היינו חמישים קילומטרים מהחזית אבל השליש היה מודאג מאור השלהבת שבתוך המטבח הנייד. היה משהו משעשע בהליכה הזו לאורך הדרך. זה היה כשהייתי טוראי מטבח.

*תיאור צעדת חיילים לילית לעבר שדה הקרב במחוז שמפניה.

הגן במונס*

היינו בגן במונס. באקלי הצעיר הגיע עם חיילי הסיור מעבר לנהר. הגרמני הראשון שראיתי טיפס מעבר לחומת הגן. המתנו עד שיעביר רגל אחת מעבר לחומה, ואז שתלנו אותו. הוא היה עמוס בכל כך הרבה ציוד ונראה מופתע לחלוטין ונפל ישר לתוך הגן. לאחר מכן טיפסו עוד שלושה במורד החומה. ירינו בהם. הם כולם הגיחו ככה פתאום.

  

נסיגה

החום היה מבהיל אותו יום. ערמנו מתרס ממש מושלם מעבר לגשר. הוא פשוט לא סוּלא בְּפָּז.

סורג ברזל יצוק ישן מחזית הבית. כבד מדי מכדי להרימו והיה עליהם לטפס מעליו, אבל יכולת לירות מבעדו. זה היה ממש מעולה. הם ניסו לטפס עליו ואנחנו שתלנו אותם ממרחק של ארבעים יארד. הם הסתערו עליו והקצינים שלהם יצאו לבדם כדי להתגבר על המכשול. זה היה מכשול ממש מושלם. הקצינים שלהם היו בסדר גמור. אבל היה עלינו להסתלק משם מבוהלים כשנודע לנו שהאגף שלנו נטש והיה עלינו לסגת.

*קרב מונס, בלגיה, היה העימות הרציני הראשון של הצבא הבריטי בחזית המערבית במלחמת העולם הראשונה. פחות משלושה שבועות לאחר שחיל הפרשים הגרמני חצה את הגבול לבלגיה הצטרפה בריטניה למלחמה. חיל המשלוח הבריטי (BEF), נתקל באופן בלתי צפוי בכוח של גרמנים, מעל 200,000 חיילים, שהתקדמו לכיוון דרום-מערב דרך בלגיה, כחלק מתוכנית לתחום וללכוד את פריז. בבוקר ה-23 באוגוסט 1914, תקפו הגרמנים במתקפה ישירה את החזית הבריטית לפני מונס, בקטע של 16 ק”מ לאורך תעלת מונס. הגרמנים התקדמו כתף אל כתף על פני שדות פתוחים, ולכן היוו מטרות נוחות לבריטים.

ניק

ניק ישב שעון על קיר הכנסייה, לשם גררו אותו להרחיקו מאש המקלעים ברחוב. שתי רגליו בצבצו בצורה מוזרה. הוא נפגע בעמוד השדרה. פניו היו מיוזעות ומרופשות. השמש נגהה על פניו. היה זה יום לוהט. רינלדי, רחב גרם, שכב שרוע, פניו כלפי מטה אל המדרכה וכל ציודו התפזר. ניק נעץ את מבטו ישר קדימה, עיניו מבריקות. הקיר הוורוד של הבית ממול קרס מקומת הגג, ושבכת ברזל מפותלת נותרה תלויה לחזית הרחוב. שני אוסטרים שכבו הרוגים  בערימת הריסות שבצל הבית. במעלה הרחוב היו הרוגים אחרים. הפעולות נמשכו. העניינים התנהלו כשורה בעיר.  נושאי האלונקות יגיעו בכל רגע. ניק הטה את ראשו בזהירות והביט מטה ברינלדי.

“סנטה רינלדי. סנטה, אתה ואני הבאנו שלום בנפרד.”  רינלדי שכב ללא תזוזה בשמש ונשם בכבדות. “לא פטריוטים”. ניק הפנה את ראשו ממנו בזהירות מחייך, מיוזע, רינלדי היה קהל מאכזב.

ישו *

בעת  שההפגזה בפוסאלטה ריסקה את המחפורת לרסיסים, הוא שכב שטוח אפיים ארצה, הזיע והתפלל  “הו ישו הוצא אותי מכאן. ישו היקר, בבקשה הוצא אותי. ישו בבקשה, בבקשה, בבקשה ישו. אם רק תגן עליי שלא איהרג, אעשה כל מה שתצווה. אני מאמין בך ואני אגיד לכל העולם שאתה הדבר היחיד שחשוב. בבקשה, ישו היקר”. ההפגזות נמשכו, אבל הוסטו למעלה הקו. הלכנו לחפור את השוחות, ובבוקר השמש זרחה והיום היה לוהט, הביל, עולץ, ושקט. בלילה שלמחר במֵסְטרֵה הוא לא סיפר לבחורה אתה עלה במעלה מדרגות הווילה רוסה, על ישו. והוא מעולם לא סיפר על כך לאף אחד.

*הערת המתרגם: לקטע זה לא נתן המינגווי כותרת כמו גם לקטעים אחרים ששמשו לאחר מכן כפתיח לסיפורים מאוחרים שלו, לכן הוספתי את הכותרות “הפגזה” או “ישו”.

שדות התהילה

Champs D’Honneur

חיילים מתים לעולם כמי שחייהם

נגזלו, צלבים מסמנים את קבריהם. 

 מעל פניהם צלבי עץ במקום בו נפלו

 ננעצו לאחר מותם במקום קבורתם.

חיילים זועקים, משתעלים ומתעוותים –

כל העולם שואג אדום ושחור;

חיילים בחפירה נשנקים,

נחנקים בעת שהם מותקפים.

לחבר’ה הטובים המתים

הם מצצו אותנו פנימה

מלך וארץ,

ישוע הכל יכול,

וכל השאר.

אהבת מולדת,

דמוקרטיה,

כבוד.

מילים ומשפטים,

או שירדו עלינו או שהרגו אותנו.

Riparto D’Assalto

הם תופפו במגפיהם על רצפת המשאית,

מגפיים ממוסמרות על רצפת המשאית.

סַמָּלִים נוקשים,

רבי טוראים דואבים.

 על הזונה על הזונה במַסְטְרֵה[2] הסגן חשב 

 זונה נעימה, חמה ומקסימה, הרהר עכשיו;

קור מקולל, נסיעה מרירה ארורה,

 הכביש מתפתל במעלה הגראפה[3].

ארדיטי [4] על ספסלים נוקשים וקרים,

גאוות ארצם נוקשה וקרה,

פרצופים זיפים, עורות מלוכלכים –

הרגלים צועדים, והארדיטי רוכבים.

רוכבים דוויים וקפואים זועפים

על צלע הגרפה אל עבר חורש אורנים שסועים,

 אל אסאלונה [5], שם כולם מהמשאית נכחדים.

[1] הכותרת באיטלקית מתייחסת ליחידה צבאית עילית של צבא איטליה.

[2] מסטרה: נמל ליד ונציה.

[3] הר גראפה, ליד בסאנו, הפסגה שלו ב- 1,700 מטר. זה היה אחד המרכזים העיקריים של ההתנגדות האיטלקית במהלך המתקפה האוסטרית (1917-18). יש בית קברות גדול עם שרידים של 25,000 חיילים הן איטלקיים והן אוסטריים.

 [4] יחידת עילית צבא איטליה מלחמת העולם הראשונה.

[5] אסאלונה: הר ליד מונטה גראפה, זירת קרבות עקובים מדם בשנים 1917-18

שבויים

חלקם הגיעו בשלשלאות

ללא חרטה אך מותשים

מותשים הצליחו בקושי לא למעוד.

המחשבות והשנאה הסתיימו

המחשבות והלחימה הסתיימו

הנסיגה והתקווה הסתיימו.

מרפא ממערכה ארוכה,

מה שהופך את המוות לקל.  

קיראו עוד סיפורים של המינגווי בתרגום אבי גולדברג ב”יקום תרבות”

סיפור קצר מאוד

המינגווי במלחמת יוון תורכיה

תליין בלוך לומונד

כריכת קובץ סיפורים של המינגוויי three stories & ten poems and in our time

 

 

השאר תגובה

הזן את תגובתך!
הזן כאן את שמך

1 × 1 =