צופה מרחוק :שירתה של דינה דלבר

דינה דלבר כותבת מנעוריה: שירים, חידודי לשון בחרוזים, סאטירה, סיפורים, לרוב בסגנון עוקצני והומוריסטי. היא בעלת תואר BA בפסיכולוגיה מלימודיה בארצות הברית, בוגרת סדנאות כתיבה ופזמונאות בארץ. עבדה כעורכת, כמתרגמת, כגרפיקאית במוסף ״הארץ״, ב״מעריב״, ״מעריב לנוער״, וירחון הבורסה ליהלומים.
שני השירים המובאים כאן מצטיינים בדמיון יצירתי, פרוע, על גבול האיגיון (nonsense). הם מזמנים הפתעה נעימה לקורא במעבר בין שורה לשורה. השירים קריאים גם ללא ניקוד, והעדר הניקוד הולם את רוחם החופשית.

השיר "צופה מרחוק" הולך למרחקים גיאוגרפיים, עושה סיור מעגלי: אוסטרליה-ישראל-דרום אפריקה-ישראל, וכן הרחק לגובה – הדוברת היא ציפור, שמתעופפת לשחקים. היריות הקטלניות של חיילים ושל אזרחים אכזריות, מצמררות. הדמות הנשית ירתה בציפור ולאחר מכן הפכה לציפור בעצמה, והבלבול בין טיסה לתעופה – מכוון. הציפור האנושית עפה בסביבתו של חייל יורה, והקורא ירא, שמא היא תיפגע, כעונש על הריגה סתמית של ציפור ציפורית בתחילת השיר. "זה לא צחוק" – כותבת המחברת, אבל השיר צוחק הומור שחור, גרוטסקי.

בשיר הבא תראו מה אפשר לעשות מסתם ישיבה בטלה על ספסל. דינה כותבת "גינת דובנוב" ללא הבהרה נוספת, כאילו כולנו צריכים להכיר את הגינה ברחוב דובנוב בתל אביב – פינת חמד במתחם בנוי מגדלים ומזופת חניות בין הקריה, קניון לונדון מיניסטורס, ממול למבצר התרבות של האופרה והקאמרי. השיר דיבורי-סלנגי, כמו קטע שיחה בין המחברת לחברתה הקרובה, רצוף שמות פרטיים של ילדים ושל כלבים, ש"גונבים" את ההצגה. הקוראים עוקבים בדריכות אחר המתרחש: מי אמר מה ומי שתק, מי ליטף, מי הושיט, מי קשקש ומי כשכש, ולמה מיקה הסמיקה?
לא קורה דבר משמעותי שם, בגינת דובנוב. אז למה אנחנו כל כך מרותקים וחוזרים וקוראים? כי השיר עושה את זה! הוא שולט בנו! והוא נסגר מעגלית על העוגה העגולה, ולמען הדיוק, על מחציתה הנבלעת על ידי קספר. "חצי עוגה"- גם בשם השיר, ולידה "שירה" – שם של אישה ושם של סוגה.