קטע מספר שירה בכתובים ומאמר נלווה מאת המשורר דויד לידר:

חייבת להיות אמת אישה

אני חש זאת ברוחי,

עלינו לחקור את הצמחים,

את התכונות הבוטניים, הביולוגיים, הכימיים,

להתחיל בשבעת המינים.

אני חש שמסתתרת שם שירה  –

קשרים פואטיים חמקמקים 

בין צורת האות “גימל” למבנה חומצת היין

בין המנהיגות הגלומה ב “ריש” לכתר הרימון”

“מה זה ייתן ?” את שואלת,

“אולי נבקיע הדרך בין מסמן למסומן אישה

אולי נתקרב אל עקבות המספר את העולם”

בחרתי לשתף כאן קטע קצר מספר שירה בכתובים מתוך מטרה להציג רעיון למחקר. רעיון שמלווה אותי מזה כעשור.

במיסטיקה היהודית ובמחקר הקבלה ידוע לנו על נושא ייחודיות האלף בית העברי. 

ייחודיות צורת האותיות, הצליל שלהן, ומשמעויות נלוות, כגון קונטציות אפשריות, ועוד, והקשר שלהן למסומן המוזכר.  

אני מפנה כאן לספרים “הצופן” של זמיר כהן, ולספר “חזון האותיות” של אליהו ליפינר, כדוגמאות להרחבה בנושא.

אגב, גם מישל פוקו, מההוגים המרכזיים במאה ה- 20, מזכיר בספרו “המילים והדברים” את השפה העברית (לפחות עד שלב מסוים בהתפתחותה הלשונית) על ייחודיותה, ואביא כאן מספר ציטוטים:

“..העברית נושאת, כמו שברים, את אותתיו של הליך הכינוי הראשוני, והמילים האלה, שאדם הראשון ביטא וכפה על בעלי החיים, נותרו לפחות בחלקן, בסוחפן יחד עמן בעוביין, כמו פיסה של ידע שקט, את תכונותיהם הנייחות של היצורים..”

“… השפה טומנת בחובה פונקציה סמלית: אך מאז פורענות בבל אין לחפש אותה עוד – להוציא חריגים אחדים – במילים עצמן, אלא דווקא בקיומה של השפה, ביחסה הכולל לכוליות העולם, בהצטלבות של מרחבה עם המקומות והדימויים בקוסמוס..”  

הרעיון המובע בקטע השירי למעלה הוא לנסות לחקור שמות הצמחים (ואולי גם שמות בעלי החיים) המוזכרים בתנ”ך גם בהיבט ובהקשר של תכונות הבוטניקה, הכימיה, הביולוגיה, של אותו צמח, ותכונות שנאספו מגופי ידע נוספים – כל הידע שהצטבר במהלך ההיסטורי – ולנסות לרתום את הידע המדעי שהצטבר למציאת קשרים חדשים בין השם העברי בתנ”ך לבין הצמח עצמו על מאפייניו.

כאשר האינטואיציה שלי מכוונת שאולי נצליח להתקרב למציאת קשרים בעלי אופי פואטי בין תכונות האותיות העבריות לפי המיוחס להן במיסטיקה היהודית  – לבין הייחודיות שמאפיינת כל צמח, לפי המאפיינים שהמדע חשף.

אולי תימצא במחקר כזה דרך לחדש משהו במישור הפילוסופי והבלשני.

סוסיר טען לשרירותיתה של הלשון, לכך שאין קשר פנימי בין מילה לבין המושג שעליו היא מורה. בנוסף טען כי המשמעות בלשון היא תוצאה של יחס בין גורמים, ולא גורם עצמאי, ושהמערכת הלשונית מתקיימת כמבנה עצמאי מהמציאות.

אולי יהיה ניתן למצוא חידושים ותובנות בעניין זה – תוך אפשרות להשלכות על הפילוסופיה הכללית והיהודית.

אוסיף, שכוונתי גם להסתייעות במחקר במישורי הסיפור המיתולוגי, הרב תרבותי, הייחודי, לכל צמח שנאסף במהלך ההיסטורי.

ואסיים בעוד ציטוט מספרו של פוקו:

“..הטבע, בפני עצמו, הוא מארג בלתי נדלה של מילים ושל אותות, של סיפורים ושל תכונות, של שיחים ושל צורות…..   להכיר חיה, או צמח… פירושו לאסוף את מלוא השכבה העבה של סימנים ששוקעו בהם או הונחו על פניהם…”

זוהי קריאה למחקר המבוססת על אינטואיציה ותחושה, וודאי ניתן להרחיב בנושא עוד.

השאר תגובה

הזן את תגובתך!
הזן כאן את שמך

5 × 4 =