לאלעד זרט בסיס ספרותי איתן. הוא בוגר שני תארים בספרות, עורך המוסף היומי “24 שעות” של העיתון “ידיעות אחרונות”, עורך ספרי שירה בהוצאת עם עובד, מכיר את שירת העולם, כותב שירים, מתכתב עם משוררים.
בשנת 2020 יצא לאור ספר שיריו הראשון “שומדבר לא ישתווה” בהוצאת “אפיק”. בספר נפרשת יריעה רחבה של נושאי כתיבה. לאלעד זרט מודעות חברתית-אקולוגית, וניסיון של כתיבת מאמרי דעה בתחומי תרבות רבים. גם הפן הטכנולוגי של הקיום אינו זר לו: הוא למד בבית ספר לקציני ים בעכו. אלעד לוקח את כל העושר האישיותי הזה ומניב ממנו שירים.
וגם המשפחה, כן, המשפחה. הוא שם את מבטחו בבנות משפחתו: בת זוגו ושתי בנותיו, להן מוקדש הספר, וכותב עליהן מנקודות מבט ייחודיות. כזה הוא השיר “כשאהובתי עוזבת אותי”, אשר כותרתו ושורתו הראשונה מעוררות דאגה, חרדה, אשר נרגעות בהמשך. השיר מתהווה, מתערסל מתוך עצמו בתחביר מעורפל של שנת בוקר נינוחה מתעמקת.
“מרמלדת תות” היא הברקה: לה צליל לועזי-עברי מעורב וטעם ארוטי מעודן המעצב את השפתיים למנח נשיקה.
אני מתקדמת לאורך הספר, המחולק לשערים, מגיעה לשער השני “חזרתי מן הים”, ופוגשת בילד מחוץ למשפחתו, בפנימיית בית ספר לקציני ים בעכו. הילד-נער הוזה על הורים מאמצים – תנים. זאת מעין גרסה מקומית של הסיפור המיתולוגי על זאבה שהניקה את רמוס ורומולוס, מייסדי רומא, ומצד שני, המשיחה בשמן חמניות היא המלכה יהודית, העצמה.
לשער הבא – “סטארט-אפ ניישן” – מוטו שלא משתמע לשתי פנים מתוך הסיפור “The Rich Boy” מאת F. Scott Fitzgerald – Let me tell you about the very rich. They are different from you and me.
לשיר “יד2” נוכחות משמעותית בשער, עירוב בין הון לאון, והסקה אודות השגה:
כתיבת שירה אינה פרקטית כמו כתיבה על טכנולוגיה, למשל. וגם זה נושא לשיר בשער חברתי-כלכלי. השיר “כתב בעיתון”, הראשון במחזור “אלבטרוס” חושף עימות מרומז-מנומס בין אב לבנו:
שירי השער “איך לומר את זה” מרחיקים לכת אל אנשי ספרות דוגמת יצחק באשעוויס זינגר, חדוה הרכבי, יותם ראובני, ואמנים אחרים, וכן אל מחוץ לאטמוספרה, מחוץ למערכת השמש, אך כושל בכך, כי “השכל משך אל האדמה”:
עד אשר הגרביטציה מכריעה ומכניעה בשיר האחרון, הכתוב בתחביר מתערסל מתוך עצמו, מטשטש ומכשף, לו התוודענו בשיר “כשאהובתי עוזבת אותי” בתחילת הספר:
חגית, רשימה מצוינת!
תודה לך על שיתוף התרשמותך מכך ש“מרמלדת תות” מעצבת השפתיים למנח נשיקה.
הכנסת נופך סונרי-שמיעתי, אל תוך היבט ויזואלי-אילם.
רשימה מעניינת על יוצר מעניין, מזכיר לי סיפור אישי על שכן נהג אוטובוס שהיה מתלונן על כי נמאס לו לנהוג הרבה שעות על הכבישים, והוא שונא לנהוג. והיה זה לפני עשרות שנים בחיפה בעליות הגדולות לכרמל… יום אחד ידידי חבר האגד, מופיע עם חיפושית פולקסווגן חדשה.. שאלתי אותו מה זה, הרי אמרת שאתה שונא לנהוג… כן נכון – קניתי את המכונית בכדי שאנהג להנאתי בחיפושית.
ואמנם הגיבור שלנו עורך מדור בעיתון שכבר ירד לברכיים והוא צריך “להדהים” את הקוראים בכל יום עם סיפורים חדשים… מה לעשות הרי לא כל יום אנשים נושכים כלבים… לא כן?
והנה לאחר ששמעתי על הביוגרפיה המדהימה של האיש, אשר יצא מכפר אתא – מה כבר יכול לצאת משם חוץ מאשר חיפה כימיקלים?
וכן יצא עלם חמודות אשר כבש כמה פסגות בגיל כה צעיר, גם שייטת תת מימית וגם שליטה עילאית בעברית וגם למד יידיש – זו השפה הנכחדת מעצמה וצריך להצילה ואולי האיש מקרית אתא עיר כמעט ללא יידיש אך הרבה גלותיות, אותו האיש יתן לנו את חבל ההצלה לשפה שאפילו כבר לא בולט קצה הקרחון שלה?
ועוד – ברכות על השירים שעושים לך משהו הקורא שכבר שמעת המון המון מימיך. וקריאת התפעלות לחגית אשר יודעת לכתוב כך: נהיר, מכוון, אינפורמטיבי ובכיף… נו בסדר – הרי מדובר בחומר מעולה.
נ.ב. משפחתי מוצאה מהעיר בילגוראי במחוז לובלין בפולין. בין שתי המלחמות דודי חיים אוברהנד (שלא זכיתי לראותו) אשר נרצח בשואה, היה חבר טוב של יצחק זינגר – בשביץ’ וביחד הם הקימו את המועדון הציוני בעיר. דודי לא הצליח להגיע לארץ המובטחת (ישראל), אך בשביץ’ הצליח להגיע לארץ המובטחת היא ארה”ב.
סקירה מעניינת מאוד על משורר מיוחד בכתיבתו. הנע בין אילוצי הפוסט מודרניזם של ימנו למודריזם חזק מאוד.
הספר נשמע מבטיח. מעניין. עמוק ורב קולי.
הסקירה יוצרת לו נפח רציני וראוי.
“אדם צריך לחיות את מה שרחוק מן ההשגה”; “כי אבא שלי אדם פרקטי ואני כותב שירה”; “לבוא בשפתיה של אדמה הקוראת לאדם בסופו”. השירים נפלאים, מרגשים ומגוונים בתכנים. תודה, חגית, על הסקירה ותודה לאלעד. בהצלחה עם הספר ובדרכי השירה.