סקירה על "המחוז הדרומי" מאת יגאל צור, הוצאת המחבר 2020.
כשאנחנו קוראים ספרי בלשים ישראליים הם לרוב מתרחשים בתל אביב החמה או בירושלים המאובקת, אולי בחיפה אפופת הסודות. ובמעט מאוד מקומות אחרים. כאילו רק בערים הגדולות האלו יכולים להתקיים פשעים מעניינים וחקירות מרתקות באמת.
לשמחתנו בשנים האחרונות הטרנד הזה משתנה, ומופיעים יותר ויותר ספרים שמתרחשים גם במקומות אחרים, בפריפריה של ישראל, ומראים שגם שם יש מה ללמוד וסודות ותעלומות מרתקות.
למשל בעיר נתיבות, עירו הידועה של הבבא סאלי המנוח, וגם של הרבה מנהיגים דתיים אחרים. מסתבר שיש בנתיבות עוד הרבה דברים אחרים, כולל מעשי שחיתות שונים ומשונים, כמתואר בספר הבלש החדש של יגאל צור "המחוז הדרומי".
עלילת הספר ״המחוז הדרומי״ מתרחשת בפריפריה הדרומית של ישראל. באזור מדברי חם, יבש, ושקט. בשונה מהמרכז התוסס, המלא פעילות חברתית גלויה ומוחצנת, הרי שבדרום מתרחשת העלילה בשקט מדברי רדום. מעל פני השטח הכל נראה שליו ושקט, אך מתחת לפני השטח רוחשת לבה רותחת ומבעבעת.
בעיר וסביבתה גרים גם עולים מרוסיה, עולים אתיופים, מסתננים מחפשי עבודה, וכמובן בדואים. בתוך התערובת המיוחדת הזאת מתרחשים אירועים נסתרים. בליל חג השבועות, ליד קברו של הבבא סאלי, נרצחת באכזריות מזוויעה נערה יפיפייה בת 14 שנה, מתלמידות המכללה לבנות. העיר אחוזה בצער ויגון ובסערת רגשות.
העומד בראש צוות החוקרים הוא מפקח נימר בקרמן. בעברו לוחם וגשש בדואי מצטיין, בן לאב בדואי מוסלמי, ולאם יהודייה רוסיה, ונחשב בעיני התושבים המקומיים, שונאי הממסד, או לערבי או לגוי.
כמה ימים לאחר הרצח הראשון נמצאה גופה שניה של צעירה יפה וחילונית, שבאה לקבל עצה וברכה מהרב הקדוש בן האיש הקדוש הידוע בסגולותיו.
אל הרב הקדוש עולים לרגל כל המי ומי בארץ. כוחו וקשריו הרבים מנוהלים בידי מזכירו, רב נכה, שהיה בעברו טייס מצטיין שמטוסו הופל מעל סוריה, היה בשבי, רגלו וידו נכרתו, חזר בתשובה, וכיום הינו רב ומנהל בחצר הקדוש בן משיח. מתחתיו, כמו חיילים ממושמעים, גדודי התלמידים הנאמנים לרב ולחצרו.
האם רוצח סידרתי גר בנתיבות? במאמציו של החוקר נימר נחשף עולם אפל – שקרים, שחיתות, פריצות, וניאוף. הוא חושף סוד אפל ונורא בחצרו של הקדוש בן משיח, ונשאלת השאלה למה רשויות החוק מסתירות סידרת מקרי רצח דומים שאירעו בעבר, והאם הרב הקדוש שותף להסתרתם.
המפקח בקרמן, המוביל את הפענוח, הוא עוף מוזר במשטרה, שחי כמו בדואי בצריף רעוע שבנה במדבר, בחברת סוסה, גמל, כלבים, וכמה כבשים. הוא נעזר בכמה אנשים מהמטה הדרומי של המשטרה, שהם טיפוסים שונים כמו הרכב האוכלוסייה במקום.
הספר כתוב בשפה עברית קולחת ופשוטה, במשפטים קצרים מתובלים ברוסית וערבית, וכמה ציטוטים של כתבי קודש, במאמץ לאפיין את תושבי ואווירת המקום. המאמץ לשוות אופי אותנטי לדיאלוגים לפעמים מוגזם. עם זאת הקריאה בספר קולחת ושוטפת. העלילה מתפתחת היטב, וגורמת לקורא להמשיך לקרוא ולהגיע עד לסוף, לפתרון התעלומה.
לחובבי סוגת המשטרה, חקירות, ופענוח פשעים, כדאי לקרוא את ספרה של שולמית לפיד "מקומון", שגיבורתו ליזי בדיחי ממוקמת בבאר שבע, וגם את ספרו של אבי גולדברג ״אל תקרא לי סוחוי״ (הוצאת עברית, 2018), שעלילתו מתרחשת במצפה רמון.
( תוכלו לקרוא ראיון על "אל תקרא לי סוחוי" עם המחבר אבי גולדברג כאן)
הספרים הללו הטרימו את ספר הז'אנר הזה של "פשעים בדרום״, עם תעלומות מורכבות של מקרי רצח באותו אזור דרומי, אבל העלילות בהם מתגלגלות לכיוון שונה ומפתיע, אחר מאשר בספר זה.
יגאל צור מצהיר שזהו רק ספר ראשון בסדרה על עלילותיו של איש החוק נימר בקרמן בעיירות הדרום. אנחנו מחכים בעניין לספרי ההמשך.
קראו גם:
טוב זה לא יכול להיגמר : ביקורת על הספר השני בסדרה "המחוז הצפוני"
מפגשים מהסוג השלישי: מאמר מאת יגאל צור על מסעותיו