חגית בת-אליעזר, שגרירת יקום תרבות לאירועים, ממליצה על
הסרט ״סאן אנדראס״
עובדים, לומדים מהבית, וגם מבלים מהבית: רואים סרטים ישנים עם משיכה לסרטי אסונות.
“סאן אנדראס” – סרט אסונות/פעולה משנת 2015, בכיכובו של דוויין ג’ונסון, הידוע בכינויו The Rock. לעלילת הסרט תשתית עובדתית יציבה של אדמה שבורה רועדת, משני צדי שבר סאן אנדראס, בין הלוח הטקטוני הפסיפי לבין זה הצפון אמריקאי, הנמתח לאורך חופה של קליפורניה. רעידות בעוצמות משתנות מזעזעות את רצועת החוף מסן פרנציסקו בצפון עד ללוס אנג’לס בדרום. בסן פרנציסקו התרחשה רעידה חזקה והרסנית במיוחד בשנת 1906, ובחלק הדרומי שקט יחסית כבר 300 שנה, ועכשיו מצפים ל The Big One.
דוויין ג’ונסון, בתפקיד ריי, הוא הגיבור הראשי, טייס מסוק חילוץ במערך כיבוי האש. הסרט נפתח במבצע חילוץ של נהגת צעירה, שהידרדרה מכביש הררי בעת רעידת אדמה קלה מקדימה.
זהו מבצע ממוקד ומוצלח, הקשור באופן רופף בלבד לעלילה המרכזית. דוויין, הגיבור, ועיתונאית שהייתה במסוק ממשיכים הלאה, ואילו הבחורה אינה בתמונה יותר לאחר הצלתה.
הקטע הזה נקרא ע”י קולנוענים sequence פתיחה, והוא מזכיר את קטעי הפתיחה בסדרת סרטי ג’יימס בונד. אני רואה עוד דמיון לסרטי הסדרה. “סאן אנדראס” הוא סרט פולחן של הכוכב דוויין ג’ונסון, וכמו שג’יימס מוקף “נערות בונד”, כך ריי פועל בסביבת נשים, אומנם בנות משפחתו, אך מעריצות לא פחות. לבת הוא עושה הנשמה מפה לפה, וכובש מחדש את לבה של אמה, אשתו, שהייתה על סף גירושין.
על גבי התשתית של פעולה ושל הצלה, הסרט מצליח לעצב דמויות משמעותיות, ולהציג עמדות בנושאים רבים, אשר מתינותן וחיוביותן מתקבלות בברכה. האסון אינו מעשה ידי אדם – האשם הוא כולו בטבע, ועל כן אין הכרח בנבל אנושי קיצוני. הדמות השלילית בסרט הוא דניאל – המאהב החדש של אשתו הכמעט-לשעבר של ריי, שהגישה תביעת גירושין. דניאל הוא משקיע, יזם בתחום הנדל״ן, שבנה גורדי שחקים בערים גדולות בקליפורניה, ובפרט באזור רעש האדמה. אשמתו היחידה בכך, שאומנם ניסה להגיש עזרה לבלייק, בתם של אמה וריי, שנלכדה ברכב בחניון תת קרקעי, אך עשה זאת ברישול ונמלט על נפשו. עם זאת, דמותו של דניאל מאוזנת, עשויה לעורר חיבה וחמלה, וצער-מה על מותו הבלתי נמנע. קריאתו לעזרה נשמעה ע”י ידידיה החדשים של בלייק, שאכן הגיעו אליה וחילצו אותה מהמכונית. דניאל סיפר לבלייק על יתרונו של אחד ממגדליו, והיא אכן ניצלה בזכותו. דניאל אהב את מגדליו, וראה בהם את ילדיו. בזמן שאנשים רבים ניצלו ברעידת האדמה, הבניינים נהרסו עד היסוד. במותו איתם יש צדק פואטי-עלילתי. ועוד השלכה חיובית של מותו: בפרץ כעס על דניאל בשל נטישתו את בתה, אֵמָה מצהירה “אם לא ייהרג, אהרוג אותו בעצמי”. טוב שלא נאלצה לעשות זאת.
ריי הוא אמנם גיבור, מציל, מחלץ, אך אינו כל יכול. הוא נכשל בהצלת בתו, שנספתה בטביעה מול עיניו. הדבר פגע בו קשה אבהית ומקצועית. בעקבות כך רוחו קדרה, הוא הפך להיות עגום ואטום במשפחה, בפרט כלפי אשתו, שהחליטה להיפרד ממנו. כמה רופפים הנישואין, ומתפרקים בגלל חוסר תקשורת, שתיקה, ואי הבנה בשל כך. במסגרת מסע ההצלה, במסוק של ריי, כשהכול נתון בסכנה קיומית, כשבני הזוג תלויים בין שמיים לארץ, מתחמקים משברי בניינים קורסים, הם מקיימים את שיחת ההבהרה ומתפייסים. הם היו זקוקים לשידוך של אסון טבע? לא יכלו לנהל שיחה פתוחה סביב השולחן בסלון ביתם הבטוח? מילת הסיום בסרט, כשהאדמה נרגעה, לאחר שמחקה את כל המבנים בסביבה, היא rebuild – תשובתו של ריי לשאלתה המתבקשת של אמה. ריי, שהחזיר את אמה לזרועותיו, מוחק סופית את זכרו של דניאל, גם בתור הבנאי הגדול של מה שנהרס. אפשר לבנות גם בלעדיו.
המדען הראשי, שפיתח שיטה לחיזוי רעידת אדמה, שהוכיחה את עצמה והצילה רבים, וכן העיתונאית החוקרת, שסיקרה את האסונות וההצלות לכל אורך הסרט, מתוארים בהערכה, בכבוד, לעומת סרטים לא מעטים, שמציגים את אלה באור שלילי.
גם הפטריוטיות האמריקאית, המנשבת בסרט ופורסת את דגל הכוכבים והפסים, בתמונת הסרט האחרונה, היא מעודנת, ללא עוינות כלפי זרים: שני הגיבורים שעזרו בהצלתה של בלייק הם אנגלים.
סצנת ההחייאה של ריי את בלייק מצולמת בזהירות, ללא תקריבים מפורשים, כדי לא להבליט את הקשר הגופני בין אב לבתו. שלושת הצופים בהחייאה – האם ושני הידידים האנגלים – הוסיפו את תרומתם להצלחתה: כשריי נראה כמוותר על המשך המאמץ, שברון לבם הכן החזיר אותו ביתר שאת לפעולת ההחייאה.
ההחייאה של ריי את בתו בלייק הקלה על ייסורי כשלון הצלתו את בתו האחרת, החזירה לו ביטחון כאב וכבן זוג.
יתר על כן, בהחייאת אב את בתו אני רואה הגשמה של פנטזיה גברית להעניק חיים לילד בצורה יותר פיזית ומוחשית: ללדת ולא רק להוליד.
ובמבט על: אנשים מיישבים סדקים טקטוניים סביב העולם, ובונים עליהם מגדלים, גם בזמננו, בהינתן תיאורית הלוחות הטקטוניים, שהתבססה בשנות השישים של המאה ה-20. כמה הרפתקנית האנושות!
אסוניותה של קליפורניה נגעה בי מאוד, כמיישבת את השבר הסורי אפריקאי הזע, הנע, המרעיד, והמרעיש.
איזו כתבה מעלפת!
קובעת לי לראות את הסרט במהרה 🙂
מקסים! תודה לך, חגית, על שיתוף הרעיונות היצירתיים והמרגשים. הצלחת להכניס אור אל תוך טרגדית רעידת האדמה.
תודה, חגית, על הסקירה היפה, המעמיקה, ועל ההמלצה. יש לזה חשיבות בימים אלה שבהם בתי הקולנוע סגורים. תודה גם ליקום תרבות.