יצירותיו של הסופר היפני הרוקי מורקמי מתארות עולם בעל חומרים ריאליסטיים, לעיתים קרים ומנוכרים, שלתוכו זולגים חומרי פנטזיה הנוגדים את חוקי המציאות, ומזמינים את הגיבור, נער סקרן, למסע של חקר וחיפוש פנימי באמצעות חבריו הרבים – הם הספרים שאותם הוא שואל תכופות מהספרייה הציבורית.
בשתיים מיצירותיו של מורקמי קפקא על החוף (כתר, ירושלים, 2007, תורגם מיפנית לעברית בידי עינת קופר) שיצא לאור ביפנית בשנת 2003, והספריה המוזרה (זמורה ביתן-מוציאים לאור, אור יהודה, 2015, תורגם מיפנית לעברית בידי עינת קופר), שיצא לאור ביפנית בשנת 2005, מוצג גיבור בשנות העשרה, שחווה משבר בעקבות שינויים בתא המשפחתי ובשל זיקתו אל דמות האם. אעיר כי ישנה זהות גדולה בין שני הרומנים בחומרי העלילה וגם בעיצוב דמותו של הנער המתבגר, ולפיכך נראה שהספריה המוזרה הוא פיתוח של אלמנט אחד של הספריה, שזוכה לעיצוב משמעותי ורחב בקפקא על החוף.
בקפקא על החוף מחליט הגיבור, קפקא טאמורה, לברוח מהבית, כשהוא משאיר מאחוריו אב ואחות קטנה, ויוצא למסע של חקר וחיפוש עצמי, בעקבות הגעגוע לאם המתה.
בהספריה המוזרה הולך הגיבור, שאת שמו אין יודעים, לספריה להחזיר את הספרים ששאל ולשאול ספרים אחרים. הוא נכלא בספריה על ידי ספרן זקן (בעיני הנער) ומוזר, והזקן מחייב את הנער לשבת בחדר פנימי שלא הכיר, ושם מטיל עליו לשנן על פה את הספרים שביקש לשאול. במהלך שהותו הכפויה בספריה הוא נזכר תכופות באמו ובדאגתה אליו.
מומחים בפסיכולוגיה עומדים על חשיבותן של דמויות ההורים בתא המשפחתי. מקובל לראות בסמכויות ההוריות במשפחה, באב ובאם, אחראים לשלומם הפיסי והנפשי של ילדיהם מרגע היוולדם. בהורים גם ניתן לתלות את תפקיד המתווכים הראשונים בין ילדם לבין העולם. שני הגיבורים ביצירות הנדונות מגיעים לספריה מבחירה, ומבכרים לבלות בקריאת ספרים בספריה מאשר להיפגש עם חברים. שני הגיבורים מבקרים בספריה מילדות, ומחבבים את המקום שהיה להם לבית שני. קפקא טמורה מתייחס למקום כאל ייצוג רחמי, אימהי, הוא מאניש את הספריה "ספריות הן בדרך כלל מקומות שקטים. אבל ביום שבו הספרייה סגורה היא שקטה מדי. נדמה שהזמן שכח אותה. ואולי נדמה שהיא מחרישה את נשימתה כדי שהזמן לא ימצא אותה" (עמ' 43). בהמשך הוא יפנה לספרנית הראשית סאאקי-סאן וישטח בפניה את התאוריה שלו על כי היא אמו שברחה מהבית כשהיה פעוט (עמ' 360).
בהספריה המוזרה נחשף הקשר התלותי של הגיבור לאמו, ומודגשת נקודת מבטו כי הוא מרכז עולמה באמצעות הספרייה וכל האירועים שיתחוללו בה. כך למשל, כשהגיבור מחזיר את ספריו וחולפת מחשבה בראשו שאמו אינה אוהבת שאינו מקפיד בזמני ההחזרה (עמ' 7). הוא מופנה על ידי הספרנית לחדר 107 (עמ' 7), מגיע לזקן ומבקש ממנו את הספרים על גביית כספים באימפריה העותמנית, והזקן טוען שהספר אינו להשאלה אלא לקריאה בשהות במקום (עמ' 13). הוא מעיר לזקן כי אמא שלו דואגת כאשר אינו מגיע בזמן הביתה בגלל מקרה שהיה בעבר שבו ננשך על ידי "כלב שחור גדול […] אמא שלי פשוט מאבדת את זה" (עמ' 14).
בחזרתו הביתה, ובניגוד לדאגתו של הנער, אמו אינו שואלת אותו מדוע איחר להגיע הביתה, והוא מצדו אינו חולק עימה את ההרפתקה שחווה בספריה. השהות בספריה משמשת כאנלוגיה לעיבוד מחשבה שהגיבור חווה בינו לבינו. כעבור זמן קצר, האם מתה באופן פתאומי "[…] מתה בשקט, בבוקר" (עמ' 63), ולטענת הגיבור הוא נשאר לבד, ללא משפחה, וללא הדמויות שפגש בספריה. הדמויות שפגש הגיבור בספריה, שחלקן פרי דמיונו, נכרכות בהיגד אחד עם חסרונה של אמו, עניין שמחזק את קבלת האירועים המשונים שאירעו לו כחלק מן מעולמו הפנימי. למשל, בחוויה הפנימית הפנטסטית בספריה הגיבור שוהה בחדר הקריאה המוקצה לו לקרוא בספר שאינו ניתן להשאלה, וכשהזקן בא לבדוק מה שלומו ומחמיא לו על שקדנותו, הילד שואל לשלום אמו והזרזיר שלו "האם אמא שלי והזרזיר שלי בריאים? הם מודאגים מאוד?". הזקן משיב לו "העולם ממשיך כמנהגו. כל אחד עסוק במחשבות על ענייניו שלו וממשיך איש בחייו. גם אמא, גם הזרזיר. כולם, אותו דבר. עולם כמנהגו נוהג" (עמ' 45).
הילד שואל את איש-הכבשה על אמו בכמה הזדמנויות, ראו למשל, עמ' 24: "אני מבקש ממך, תגיד לי את האמת. אמא שלי דואגת, היא מחכה לי בבית." ובעמ' 28: "אבל אמא שלי בבית מחכה לי, דואגת. אתה לא יכול להגניב אותי החוצה מפה בשקט?". וראו גם הספרייה המוזרה, עמ' 33-31, 45.
דבריו של הזקן הם רמזים מטרימים למצבו הקיומי העתידי של הגיבור. כשם שאמו והזרזיר שלו המשיכו בחייהם כששהה בספריה מעבר לזמן המתוכנן ועדר מביתו, כך גם מעגלי חיים אחרים נמשכים ועוסקים בענייניהם. עם היחלצותו מהמבוך התת קרקעי בספריה שבו שהה, חוזר הגיבור לביתו. אמו מקבלת אותו "עם ארוחת בוקר חמה על השולחן" ואינה שואלת דבר (עמ' 60). הגיבור מציין בפליאה שאמו לא שאלה שאלות על היעדרו או על היותו יחף ללא נעלי העור החדשות, שהשאיר במנוסתו מהספריה. כעבור כמה ימים אמו מתה. החזרה לשגרה מהולה באירוע מכונן, מותה של האם. יהיה עליו להמשיך את חייו בהיעדרה של אמו.
מכאן כי השהות בת שלושה הימים בספריה היתה מסע מורכב של הגיבור לברר את זיקותיו אל אמו ואת חשיבות קיומה בעיניו. יותר מכך, המסע המפחיד שהגיבור חווה במרתפי הספריה מתחוור כמסע מקדים ומכין להתנהלותו של הנער מרגע מותה של האם. השהות בספריה הייתה כרוכה בחשש ובפיק ברכיים, אך גם הייתה מלווה בידיעה המנחמת ומחממת הלב שיש מי שמחכה לו בחוץ. זהו, למרבה הפרדוקס, גם רגע המפלט המנחם של הגיבור ברגעי היתמות הקשים שבהווה.
אין כלל עוררין כי ד"ר עופרה מצוב-כהן ניחנה בכשרון על לניתוח אפיזודות שונות בספרות. הניתוח הינו מעמיק ביותר ונוגע בפרטים הקטנים ובבטן הרכה של המוטיבים המגוונים אשר בניתוח המשלב היבטים פסיכולוגיים ופילוסופיים כאחד מאיר עבור הקורא פינות נסתרות בתמונה הכללית שמשתקפת מן העלילה.
יישר כח להמשך הדרך…
בכל פעם מחדש מתמוגג מפרשנויותייך העסיסיות והמדויקות.