במאמרים קודמים שלי עוד בתחילת המשבר מתחתי ביקורת על משרד הבריאות וכתבתי שהמדיניות שלו מוזרה. במשרד טענו שאין צורך בבדיקות, כשברור שרק בדיקות יכולות למנוע התפשטות של מחלה, ואז גם טענו שאין צורך במסכות, כשברור שמסכות וריחוק חברתי מועילים – במקומות סגורים. ואז התעקשו על מסכות בשטחים פתוחים, כאשר באותה מידה ברור שאי אפשר להידבק בקורונה מכך שעוברים ברחוב על פני מישהו שהוא נשא, אלא אם הוא בדיוק משתעל או מתעטש עליכם, וגם אז הסיכוי זניח. מה שלא הבנתי אז הוא שצריך להדגיש לא רק את הבדיקות אלא גם שיהיו תוצאות מהירות. זה נראה לי כל כך מובן מאליו שבודקים ומקבלים תוצאה, שהייתי צריך לקרוא בתקשורת שנדרש שבוע לקבל תשובה, כדי להבין מדוע המשרד מתעקש על בידוד. בדרום-קוריאה, המודל האמיתי לאיך צריך להתנהג, ולא ישראל כפי שהשתחצן ראש הממשלה נתניהו, מקבלים תשובה תוך 4 שעות. כלומר אדם עובר בדיקה, צריך להשאר לבד, ״בבידוד״, במשך 4 שעות, ואז מקבל תשובה אם הוא יכול לחזור לחייו, או שלוקחים אותו למתקן בידוד. זה כמובן דבר נוסף שכמעט ולא נעשה בארץ. היו מלונות הקורונה, אבל למעשה היה צריך כל אדם שהוא נשא להכניס לבידוד לא בביתו אלא במתחם נפרד. כמובן, כאשר תוצאות הבדיקות הן לאחר שבוע, ובנתיים יש עשרות אלפי חשודים כנדבקים שדי ברור שלא נדבקו, אי אפשר לעשות זאת, ואפילו מסוכן, כי אם תכניס אדם שהוא לא נשא למתחם שבו יש הרבה נשאים, אתה מגדיל מאוד את הסיכון להדבקות.

הפעם הביקורת שלי היא לא עקרונית-תאורטית, אלא מעשית מאוד, והיא מכוונת לאדם אחד בפרט – ראש הממשלה נתניהו. כבר נכתב רבות בתקשורת על הסרת ההגבלות הנמהרת ועל תוצאותיה שאנחנו חווים כיום. אבל לא ראיתי שהביאו בתקשורת את הנתונים. לכן, כשעשיתי את החשבונות, ממש נדהמתי והזדעזעתי.

אין מה לעשות, טיעונים צריכים להיות מבוססים על מספרים, ולכן הסליחה עם הקוראים, אבל הנה כמה מספרים.

בתאריך 26/5/20 ראש הממשלה נתניהו הודיע על סיום המשבר וקרא לאזרחי ישראל לצאת ו״לעשות חיים״. באותו יום מספר המתים מקורונה היה 281 אנשים. בעשרת הימים שלאחר מכן עד 5/6 מתו 10 אנשים, ב 5/6 היו 291 מתים מקורונה, קצב של 1 ביום. בחודש שלאחר ההכרזה, עד 26/6, מתו עוד 33 אנשים. ב 26/6 היו 314 מתים. קצב של קצת יותר מ-1 ליום (1.06 ליתר דיוק).

כמובן שגם ״רק״ אדם ליום זה דבר שיש להתאמץ למנוע אותו, אבל למען האמת זה לא נורא. בישראל מתים כל שנה כ-44 אלף אנשים מסיבות שונות, רובם, מה לעשות, מזקנה. כלומר הם מתים מהתקף לב, שבץ, או סרטן (שלושת גורמי המוות העיקריים), אבל בפועל כולנו יודעים שרובם (לא כולם לצערנו) מתים מזקנה. דוגמא אחרת היא תאונות דרכים שמהן מתים כל שנה כ-300 אנשים. אז אם ימותו מהקורונה כ-400 אנשים זה מצער, אבל לא נורא.

בתאריך 26/7 נרשמו בישראל 470 מתים מקורונה, כלומר ב-30 היום מאז 26/6 מתו עוד 156 אנשים. קצב של 5 אנשים ביום (5.2).

עד 28/7, המועד האחרון הידוע כשאני כותב, מתו 486 אנשים, כלומר 170 אנשים מאז 26/6.

אם קצב התמותה היה כ-1 ביום, היו צריכים למות ב-30 יום 30-33 אנשים, ובין 26/6 ל-28/6 היו מתים אולי 32-35 אנשים. אבל מתו 170 אנשים.

כלומר מתו לפי החישוב הזה אולי 135 אנשים, שהיו נשארים בחיים אם היינו נשארים בקצב התמותה של החודש אחרי שראש הממשלה נתניהו קרא לאזרחי ישראל ״לעשות חיים״.

המספרים האלו מדהימים. וזה עוד יהיה גרוע יותר. ביומיים האחרונים מתו כ-8 אנשים ביום. אם מדינת ישראל לא תשתלט על המגפה במהירות בקצב הזה ימותו עוד חודש עוד 240 אנשים. מתוכם 210 היו נשארים בחיים אם היינו בקצב תמותה של 1 ביום.

אני חושב שאין יותר ויכוח על הכשלון המוחלט של הממשלה בניהול משבר הקורונה. הכאוס המוחלט, חוסר ההיערכות, ההנחיות הבלתי ברורות, השרירותיות, הסותרות לעיתים. המספרים האלו הופכים את הכשלון הזה לקונקרטי במונחים של חיי אדם, ורק מחזקים כמובן את הדרישה ש״פרויקטור הקורונה״, פרופסור גמזו, יקבל את הסמכויות המתאימות כדי לנהל את המשבר ולהוריד את התמותה במהירות.

וזה בכלל בלי שהזכרתי את הנזק הבריאותי של מי ש״רק״ חלה ולא מת, ושיש יותר ויותר דיווחים שהוא יכול להיות ניכר, יתכן שנדרשים חודשים להתאוששות מלאה, ויתכן שאין בכלל התאוששות מלאה אלא, למשל, פגיעה בלב.

ועוד לא דיברתי על הנזק הכלכלי העצום שנגרם מהסגירה השרירותית של עסקים, ועל הנזק הנפשי והבריאותי שנגרם לאנשים שלא נדבקו בקורונה. ועל החשש לעליה בתמותה לא-מקורונה, ולו רק בגלל, כפי שכתבתי במאמר קודם, שאנשים ימנעו מלהגיע לקופת חולים או אפילו למיון, מחשש להידבקות בקורונה, במצבים שכן היו צריכים להגיע לטיפול.

 

תמותה מקורונה בפועל ומה היה יכול להיות
תמותה מקורונה בפועל ומה היה יכול להיות

2 תגובות

  1. Eyal Granat
    לא ברור עד כמה כל מי שמת “לא היה צריך למות”, לרוב מי שמת עם קורונה היו מחלות רקע מאוד קשות שהיו יכולות לגרום למוות ללא קורונה, מסרטן דרך סוכרת ועד מחלות קרדיולוגיות. הקורונה רק זירזה את המוות שלהם. התמותה הכללית בינתיים, גם בחודש יוני בישראל, לא עלתה על התמותה הרגילה של חודש יוני משנה שעברה, למרות הגידול באוכלוסייה. כנ”ל חודשי ינואר-מאי. ככל שיהיה גל תמותה שגדול יותר מהתמותה הממוצעת, זה יחזק את זה שמדובר באנשים שאחרת לא היו מתים, אבל כנראה שגם התמותה העודפת הזאת ביולי אוגוסט ספטמבר אם תקרה, ובכלל לא בטוח שכך, הולכת להתקזז עם התמותה מסיבוכי שפעת.

  2. כולנו נמות מתישהו. השאלה היא מתי. גם אדם בן 89 שמת מקורונה והיו לו מחלות רקע קשות, אולי היה חי עוד שנה, שנתיים, שלוש, ואולי יותר. איך אפשר לדעת? מתו אנשים רבים מקורונה, שבהחלט לא היו מתים עכשיו, אלמלא הקורונה. וגם, כפי שכתבת ״רוב״, ומה על אלו שלא? אני לא יודע מאיפה לקחת את נתוני התמותה, אבל שים לב שיוני הוא החודש שכפי שכתבתי למעלה קצב התמותה מקורונה בו היה מספר שאפשר לסבול, כ-1 ביום. אני רק אוסיף שבעייתי להשוות חודש אחד לחודש אחד בשנה קודמת. צריך לבדוק כמה שנים אחורה ולראות מה קורה. למשל אולי בחודש יוני שנה שעברה היתה, משום מה, תמותה גבוהה יותר? הדרך הנכונה להעריך דברים כאלו היא על פני תקופה ארוכה מחודש ולהשוות לכמה שנים אחורה. אנחנו נדע את כל זה רק בשנה הבאה כי נתוני התמותה, עד כמה שאני יודע, מתפרסמים רק בדעבד ובאיחור ניכר. אני מקווה שאתה צודק ולא תהיה מגפת שפעת, כפי שדווח שבחצי הכדור הדרומי השפעת היתה מתונה בהרבה. אבל ההסברים הם הריחוק החברתי ועטיית המסכות. אם ״נלך לבלות״ השפעת תהיה בדיוק כמו בשנים קודמות.

השאר תגובה

אנו שמחים על תגובותיכם. מנגנון האנטי-ספאם שלנו מייצר לעתים דף שגיאה לאחר שליחת תגובה. אם זה קורה, אנא לחצו על כפתור 'אחורה' של הדפדפן ונסו שוב.

הזן את תגובתך!
הזן כאן את שמך

עשרים + 10 =