עיניים הן רק לראייה?- מחשבות על ״חיכוך בעור״ ספר שיריו החדש של יואב איתמר

ליואב איתמר – סופר, מחזאי, עורך, משורר, מסאי, מבקר, מתרגם, ומו”ל –  יצא לאור ספר שירים שני, “חיכוך בעור”, בעריכת ורד זינגר, בהוצאת “ספרי עתון77”.
יואב איתמר הוא יקיר יקום תרבות: חבר עמותה, היה עורך השירה. נכון לתחילת יוני 2020, הספר טרם הודפס, אך הוא בהחלט עבר את השלב של העתק שמש.

אביא 3 שירים מתוך הספר כמתאבן.
שיר קולינארי תחילה:

השיר מתאר חיי נישואין בצורה רעננה, מהזווית של חפצים שימושיים: מאכלים ובגדים. שורת השיר הראשונה “גבר חי עם אישה חודשים ושנים.” נשמעה לי מוכרת, אך מהיכן? ורד זינגר עזרה לי להתביית על שירו של דוד אבידן “הרי את מותרת”, אשר מתחיל בשורה: “גבר חי עם אישה במשך חודשים ושנים”. בהמשך, בשורתו השנייה, צצות “סכינים”, כמו “לסכין” בשורה השלישית אצל יואב איתמר. ההתכתבות הזאת בין שני השירים חיננית ומשמחת.

עכשיו שיר אנטומי:

כמו החפצים בשיר הקודם, כך עיניים כאן הן איברים בפני עצמם, לא משל להתפייטות רגשית. עיניים נוכחות בשיר ומביטות מכל מילה שלו, אך רשומות כלשונן בכותרת בלבד.
יפה הביטוי “ללכוד אותך בחבלי רשתית”, שאומר גם “לראות”, וגם “ללכוד אותך ברשת”.
בקוראי את השורה הראשונה של הבית השני: “אני רוצה לראות תמיד”, אני שוב שומעת שיר מוכר, אותו זיהיתי מיד: “אני רוצה תמיד עיניים” של נתן זך. כיוון שהמשך השיר של זך מדבר על “יפי העולם”, האהובה בשיר של יואב איתמר ניחנה ביופי רב, והיא גומלת לו בשבועת-אמונים מצוירת-מפוסלת:

השם “טבע דומם” מתנוסס מעל שיר אנושי-רגשי, וכך גם תמונת הכריכה, בה עץ פצוע-קליפה סוכך על שירי עור אנושי פגוע. התמונה עובדת נהדר: היא מרתקת את המבט, ומתוך התבוננות ממושכת בה, הקליפה המעוותת ודימוי חוט התיל מגרים את קצות העצבים הרגישים האנושיים ומעוררים הזדהות.